"נחנקתי, לא הצלחתי לענות": השאלה הראשונה ששאל קית' במסוק

אתמול שוחרר קית׳ סיגל מבית החולים איכילוב, לאחר שהשלים את כלל הבדיקות הנדרשות. בריאיון ל"חדשות 12", סיפרו אשתו אביבה ובתו שיר על התקופה הקשה של קית' בשבי - ועל הרגע בו סיפרה לו אביבה על מות אימו.

אביבה, שהייתה חטופה בעצמה, סיפרה כי קית' והיא היו עם לירי אלבג, עם אגם ברגר ועם עמית סוסנה. בין לירי לאביבה נרקמו קשרים מיוחדים. אביבה סיפרה: "קית' היה שם באחד הימים בדיכאון טוטלי, ממש, ואז היא מסתכלת עליו ואומרת לו 'קית', אני דואגת לך, תחזור אלינו', והיא הצליחה להוציא אותו מהדיכאון כשאני לא הצלחתי". 

עוד סיפרה: "הוא היה בדיכאון כמה ימים, אחרי שהם השפילו אותו ובאמת עשו לו כל כך רע. ולירי הגדולה והענקית הזאת הצליחה, וואו. הייתי כל הזמן שואלת אותה 'איך? איך את ככה מצליחה גם להתחבר למחבלים בצורה כזאת?' ולירי אמרה 'זה רק משחק ואני יודעת שאני צריכה לשחק את המשחק'. אמרתי לה 'אני לא מצליחה, אני פשוט לא מצליחה', והיא - פשוט יש לה כוחות על".

אביבה סיפרה על הרקע בו קיבלה את ההודעה הרשמית על חזרתו של קית': "אין אדם יותר מאושר ממני, אני מוכנה עם כל הדברים. פשוט מטורף להיות בצד אחר, בצד של לקבל את אבא ולא להיות בצד של לחזור מעזה - כל מיני רגעים עולים לי, כאילו, של החזרה שלי, רגעים שכבר שמתי אותם בצד, כי זה מין רגע כזה שלא חוויתי, להיות פה במעמד של להביא את אבא".

אביבה שיתפה: "ברגע הראשון שראיתי אותו, מאוד מאוד התרגשתי. לא ידעתי אפילו מה לעשות עם הרגש הזה, הייתי מלאת רגשות, אבל גם נבהלתי - הוא לא נראה כמו קית', הוא ממש נראה לא טוב, ונבהלתי".

"אני בעצם לא חייכתי מאז שנחטפתי, משבעה באוקטובר. לא הרגשתי רוגע כזה בגוף ושמחה כזאת", סיפרה. "ועכשיו אמרתי לעצמי - קית' חוזר, אני כמה ימים נותנת לעצמי להרגיש, להרגיש".

על תקופתו בשבי סיפרה הבת שיר: "אני לא חושבת שמישהו רזה כמו שהוא רזה. הוא ירד עשרות קילוגרמים, הוא היה במקומות שלא מתאימים לבני אנוש, פשוט לא מתאימים לבני אנוש". אביבה מוסיפה: "לא במקומות, הוא היה במצבים לא אנושיים, במצבי קיצון הכי גדולים שיכולים להיות".

אביבה סיפרה: "לקית' היה מאוד מאוד קשה שם עם האוכל בשביל לשמור על צמחונות". שיר: "היו פעמים שהיה רק משהו לא צמחוני, והוא אכל את זה כדי לשרוד, והוא מתאר את זה כחוויה מאוד מאוד קשה. לא סתם אחד הדברים הראשונים שהוא אמר כשהוא חזר זה 'אני טבעוני', זה בשביל להבין שהוא יכול לבחור, ושהשליטה היא בידיים שלו סוף סוף: אף אחד לא ידחוף לו שום דבר ואף אחד לא יחליט בשבילו, ויש לו את היכולת להיות חופשי ועצמאי ולהחליט שהוא טבעוני ועדיין שיהיה לו מה לאכול. בשבילו זה שיא השיאים, זה כאילו נשמע קטן בשבילנו, אבל זה באמת בחירה קטנה שהיא כל כך משמעותית אחרי כל כך הרבה זמן, שהוא לא היה יכול להחליט כלום".

על מכתב התודה שנאלץ לכתוב למחבלי החמאס סיפרה אביבה: "שאלתי אותו 'מה, ביוזמתך כתבת מכתב? איך ידעת מה לכתוב?' אז הוא אמר - 'מה, ברור שלא ידעתי מה לכתוב. הם הביאו לי דף והם נתנו לי מסרים'. הוא אמר - טוב, יאללה, אני אכתוב את זה, במילא לאן זה כבר יגיע? כשאתה נמצא בהישרדות, כמו שאני יודעת כי הייתי שם, אז הראש כל הזמן עובד - איך אפשר באמת לשרוד בצורה יותר טובה? אז נגיד אפשר לחייך, אבל אפשר לחייך עוד טיפ-טיפה בשביל ההרגשה שלהם, אז עושים דברים שהם אולי לא נכונים בדיעבד".

הבת שיר שיתפה: "גרמו לו לחשוב כל הזמן שיש אפשרות להחזיר אותו הביתה ושבוחרים שלא, או שלא עושים הכול כדי להחזיר אותו הביתה. הוא בתחושה שהוא יכול היה להיות פה ממזמן, וזה נראה לי מאוד-מאוד קשה לו. פעמים בודדות ב-484 הימים האלה הוא ראה אור יום". אביבה מספרת: "באחד הבתים שהוא הגיע אליו, היה שם חלון מאוד גבוה שצריך ממש להתאמץ בשביל לראות, נראה לי שהם עמדו אפילו על שרפרף או משהו כזה, והוא ביקש לראות אור יום - רק לעמוד ולהסתכל על השמיים".

אביבה שיתפה: "הוא כל הזמן שולף שאלות. לי באופן אישי מאוד קשה להגיד לו. כי אני נחנקת ואני גם לא רוצה להיות זאת שתגיד לו את כל הדברים הלא טובים". 

כדוגמא לכך, חשפה את השאלה הראשונה של קית' במסוק: "למשל על מה שקרה בכפר עזה. כשאימא שלו נפטרה, אני אמרתי לכולם שאני לא רוצה להיות ולא מוכנה להיות זאת שתספר לו. ודווקא אני - הוא יושב לידי במסוק, וזאת השאלה הראשונה או הדבר הראשון שהוא כותב בלוח, אז לא יכולתי לענות לו, לא יכולתי להגיד לו. נחנקתי. פשוט נחנקתי והסתכלתי עליו והתחלתי לדמוע. והוא הבין, אז הוא אמר 'אז היא איננה', ולקח לי כמה דקות בשביל להחליט מה אני כן אומרת, אמרתי שאני אגיד לו משהו טוב, ואני אגיד לו שהיינו שם (איתה). הייתה איזו שאלה אחת שהוא שאל ואמרתי לו 'קית, חכה עוד כמה ימים בבקשה' והלכתי לעובדת סוציאלית, ושאלתי אותה 'תגידי, מה, כל שאלה שהוא שואל אני עונה לו? אני לא יכולה, אני לא יכולה, זה קשה".