משמעות השינוי: חנוכיה "פשוטה" בחצר חסידות גור | הסיפור המלא

חידוש גדול התחדש השנה בחצר הקודש גור, עד שהאדמו"ר מגור ביקש שהדבר יבוא בפני הקהל הרחב, כדי שיבינו את משמעות השינוי.

ומעשה שהיה כך היה. האדמו"ר מגור נוהג להדליק בכל יום – למעט ערב שבת ומוצ"ש - את נר החנוכה בבית המדרש, לעיני הקהל האדיר שמתאסף מידי לילה בבית המדרש של החסידות ברחוב ירמיהו.

בכל השנים, מאז התמנה למנהיג, נוהג האדמו"ר מגור להדליק את נרות החנוכה בחנוכייה המיוחסת לזקנו שעל שמו הוא נקרא, הרה"ק רבי יעקב אריה מראדזימין זי"ע ואשר עברה בירושה דור אחר דור עד שהגיעה לידי אביו, מרן הלב שמחה מגור זי"ע.

החנוכיה בה השתמש עד היום הרבי מגור. בתמונה: המשב"ק שלמה פרל מיטיב את הנרות | באדיבות המצלם

בנוסף אליה, חנוכיה נוספת מיוחסת יש לאדמו"ר מגור, והיא חנוכיית האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין זי"ע. חנוכיה זו קיבל מרן הרבי הבית ישראל מגור זי"ע מחסידו הנאמן והמקורב הגה"ח רבי אברהם בנימין זילברברג מפיטסבורג זצ"ל, אשר רכש אותה לפני עשרות שנים מסוחר עתיקות והעניקה במתנה למורו ורבו.

החנוכייה השלישית היא חנוכייה בה מדליק האדמו"ר בערב שבת חנוכה בתוך ביתו, והיא חנוכיית קנים – שלא כשתיים האחרות – ואותה קיבל מאביו, הרבי הלב שמחה זי"ע, לרגל הבר מצווה. בחנוכייה זו מדליק כאמור האדמו"ר בערב שבת, שכן יש לה בזיך ארוך וניתן להכניס בו כמות כפולה של שמן, שתדלק זמן ארוך אל תוך השבת.

החנוכיה בה משתמש עכשיו הרבי מגור | באדיבות המצלם

כאמור, החנוכיה בה מדליק הרבי היא חנוכייה קטנה הנתלית על וו בדופן הדלת, ומשכך הבזיך שלה קטן, מה שמצריך למלא שוב ושוב את הבזיך בשמן, שכן לאחר ה"לעכטיל" – מעמד ההדלקה האורך כעשרים דקות, עוברים הקהל לאחל "א גוטען חנוכה" לאדמו"ר, ולפעמים מתארכת הישיבה שם לכדי שעה ואף ליותר. 

בשעת ה'אדורך גייען', עוצר האדמו"ר כמה פעמים את התור של החסידים, ומוסיף שמן לבזיכים, כדי שהנרות ימשיכו לבעור, עד סוף המעמד וה'אדורך גייען'. מטבע הדברים, החסידים מבקשים לראות את הרגעים הללו שהפכו יקרי ערך ומשכך נערים דוחפים את הזקנים ונוצר לחץ ודוחק.

ל'בחדרי חרדים' נודע כי בשבוע שעבר ביום חמישי, הבחין האדמו"ר בדוחק שנוצר סביב מעמד שפיכת השמן, והורה לאלתר לגבאיו כי ברצונו בהמשך ימי החנוכה להדליק בחנוכיה אותה קיבל מאביו ואשר לה בזיכים ארוכים.

האדמו"ר אף ביקש מנאמנו ומקורבו, המשפיע הרב יצחק מאיר טאומן, שיכריז ויודיע ברמקול לכל החסידים כי הורה להחליף חנוכיה, שכן חמירא סכנתא ויש להיזהר שלא לדחוף אחד את האחר.

ואכן, מיום ראשון השבוע, נר חמישי דחנוכה, החל האדמו"ר להדליק בחנוכיה שקיבל מאביו בימי בחרותו, ואשר לה קיבולת שמן גבוהה יותר. עם זאת, כשראה האדמו"ר כי השמן הולך ואוזל הוסיף מעט שמן, לא לפני שביקש והראה שלא לדחוף ולא לדחוק, כדי שלא יגיעו לסכנת נפשות.

בחצר הקודש גור מספרים כי היה זה חידוש מרענן, שכן עד היום הזה נהגו אדמו"רי גור להשתמש בחנוכיה ללא קנים, ואילו כאן האדמו"ר משתמש כביכול בחנוכיה פשוטה, אבל המסר הדהד בכל החצר: לא לדחוף את האחר שלא להגיע לסכנת נפשות חלילה.