אור רביד: ראש עיריית חולון, שי קינן, עדכן את התושבים: "לאחר שבימים האחרונים גברה תדירות האזעקות באזור העיר הוריתי על פתיחת המקלטים הציבוריים, למרות שבשלב זה אין שינוי בהנחיות ההתגוננות".
"אפיקורסות" או "אמונה עמוקה": סערה סביב הלהיט שכבש את המגזר החרדי
השיר 'תמיד אוהב אותי', שהפך ללהיט היסטרי, מעורר סערה וגורר פולמוס אמוני נרחב: הגר"ש ארוש טוען כי מדובר בהבעת אמונה עמוקה שמביאה את המסרים שהעביר במשך שנים, בעוד הגאב"ד הגר"א דויטש רואה בשיר סכנה אמונית, מכנה אותו 'אפיקורסות' ומזהיר מפני השפעתו על הציבור החרדי | כל הפרטים
הגר"ש ארוש מימין עם ששון שאולוב ששר והגר"א דויטש משמאל צילום: באדיבות המצלם וצילומסך
השיר "תמיד אוהב אותי", או בשמו המוכר יותר "עוד יותר טוב", שפרץ באחרונה לחיינו, מושר במגוון מקומות ואף בחתונות של בחורים מישיבות הנחשבות לחלק מה'מיינסטרים' החרדי.
אלא שבשבועות האחרונים סביב השיר ומילותיו התפתח פולמוס נרחב. ל"בחדרי חרדים" נודע כי במקומות רבים, תלמודי תורה וחיידרים בציבור החרדי, אוסרים לשיר את השיר.
בסוף השבוע האחרון, בכתבה נרחבת במוסף 7 ימים ב"ידיעות אחרונות", העיתונאי שילה פריד הביא ציטוטים בשם הגאון הרב שלום ארוש, ראש מוסדות "חוט של חסד", שטען כי השיר נולד מתוך המסרים הקבועים שהוא מעביר לתלמידיו בשיעורים השונים.
"הרב ארוש אומר שמי שמאמין בזה ואומר את זה – באמת יהיה לו רק טוב", מספרים תלמידיו ל"ידיעות אחרונות". "כמו שילד מאמין שאבא תמיד אוהב אותו, ולכן גם אם אבא שלו יראה אותו רץ לכביש, הוא יתפוס אותו חזק – ברור לכולם שזה בגלל שהוא אוהב אותו ורוצה שיהיה לו רק טוב. ככה גם צריך להאמין שכל מה שהקב"ה עושה זה כי הוא אוהב אותנו ורוצה שיהיה לנו טוב, והוא לא מאכזב אותנו".
עבור הרב ארוש, הלהיט הנוכחי הוא השלמת המהפכה השקטה שהחל – להביא את מסרי האמונה מהשיעורים ומהספרים לכל בית בישראל.
"הייתה שנה של ניסים ונפלאות, ראינו ניסים יותר גדולים מיציאת מצרים", אמר הרב ארוש לתלמידיו בשיחה לסיכום שנת המלחמה החולפת. "זרקו עלינו אלפי טילים וראינו ניסים עין בעין, איך הקב"ה שומר עלינו. אבל הנס הכי גדול שהיה לנו בסוף השנה שעברה – כל עם ישראל מאמינים בהשם. כולם שרים 'השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב'. כולם-כולם, מהילדים הקטנים. כל החיים עבדתי קשה ללמד אמונה את עם ישראל – נסעתי, העברתי שיעורים, עבדתי קשה. כבר כמה שנים אני שר את השיר הזה, השם הפתיע אותי. השיר הזה תפס, וכל עם ישראל מאמינים. זה הפך להמנון של כולם".
לעומת זאת, מי שמפנה אור אחר למילות השיר ואף מכנה אותו 'אפיקורסות', הוא הגאון רבי אברהם דויטש, גאב"ד מעלה אדומים. בספרו על מסכת 'דרך ארץ רבה', שיצא לאור לרגל שמחת בר המצווה לבנו שנערכה במוצאי שבת האחרון בירושלים, מתייחס הגר"א דויטש לשיר שמושר באחרונה.
בהקדמה כותב הגר"א דויטש: "ועוד מצאנו ראינו איך סילוק הידיעה ב"סתרי דרך ארץ" מוביל לנפילה ודעות משובשות. ומזה כמה עשרות שנים שנתגדל דור חדש שלא ידע ולא קרא ולא שנה ביסודות המסורת שבישראל, וכבר כעשר שנים ומעלה מתחדשים בכל יום ניגונים חדשים בשפה המדוברת, בלי מקורות מפסוקי התורה, ממזמורי התהילים, מנוסח התפילות של אנשי כנסת הגדולה, מקן קולמוסם של גדולי הדורות זללה"ה, אלא מעמקי שאול של אנשים ריקים ופוחזים, ואלה הם השירים ששרים אפילו בחתונות של יראים ושלמים".
"רק לפני כמה ימים", מספר הרב דויטש, "הייתי באולם חתונות והחתן שר שיר חדש, והפזמון המרכזי הוא מעין "ויהיה לי עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב..." ושאל אותי הבנש"ק החכם שליט"א שישב לידי אם אני יודע מקור לשיר הזה, ועניתי לו שאינני יודע ופעם ראשונה שאני שומע אותו כעת, אבל מה שאני כן יודע שזה בין ספק אפיקורסות לודאי אפיקורסות".
הגר"א דויטש ממשיך ומספר כי זה שלידו התפלא מאוד: "הרי זה שיר כל כך חיובי ויפה, ושרים אותו בכל החתונות ובכל הבתי ספר לבנות ותלמודי תורה לבנים, ויש את זה בצלצולים בפלאפונים, למה להגיד שזה אפיקורסות?".
הרב דויטש עונה ומביא בשם מרן ה'חפץ חיים' זיע"א, שכותב בזה"ל: "מותר לומר שאירע לאדם מקרה מר, שהרי גם רפואה שהיא לטובת האדם יכולה להיות מרה, אולם אי אפשר לומר על שום דבר שהוא רע, כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", ופעם אחת החפץ חיים המליץ על אדם אחד לכהן כמנהל רוחני בישיבה מפורסמת, וכשהיה בדרך לשם עבר להודות להחפץ חיים על המלצתו לתפקיד. וכששאל אותו החפץ חיים איך הוא מרגיש, ענה "עוד כמה פרוטות לא יזיק". השיבו מרן החפץ חיים: "בודאי היה מזיק. הקב"ה רחום וחנון וברצונו להיטיב לך יותר ממה שראוי לך, ואם לא נתן לך כנראה זהו המצב הטוב ביותר עבורך".
"ופירשנו בזה מה שאמרו חז"ל על שרה אמנו שכל שנות חייה "כולן שוין לטובה", דאף שעברה נסיונות שונים ומשונים ונלקחה לפרעה ואבימלך ועוד ועוד, מכל מקום היה ברור בעיניה שכל דבר הוא הטוב ביותר בשבילה ולא יכול להיות יותר טוב מזה. ובספר 'אוצרות רמח"ל' כתב, "כל מה שנעשה - יותר טוב מזה לא היה יכול להיות"!.
"נמצא שכל מי שאומר בלי דעת "שיהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב", מגלה בעצמו שאינו מאמין שמה שה' עושה הוא הדבר הטוב ביותר, והרי זה אפיקורסות וחסרון בבסיס אמונת ישראל דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ומעולם לא שמענו מרבותינו נוסח כהנ"ל, וחושבים בעוונות שאם שרים בעברית כאילו שמכשירים את השרץ של האפיקורסות המונח במילים הללו. והגענו לדור תהפוכות, רח"ל שמקדשים מה שחכמינו הרחיקו".
הגר"א דויטש כותב כי הציע את דבריו של מרן ה'חפץ חיים' לפני עמוד ההוראה הגאון רבי עזריאל אויערבאך שאמר לו: "הרי כתוב הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, פירוש דלעולם המצב של אדם זה טוב והקב"ה משפיע רק טוב, ודברי החפץ חיים פשוטים וברורים", ועל השיר אמר שהכיר במה מדובר, ואמר "צריכים לבטל את השיר הזה".
בהמשך מביא בהקדמה שאחד המשגיחים ששמע את המילים של השיר, שאל בתמיהה: "האם אחד ששומר תורה ומצוות חיבר את השיר הזה?!", הרי זה נגד כל האמונה והיסוד של ה'חפץ חיים'.
את דבריו מסיים: "והשיר הזה לפי מה ששמעתי נתפרסם ונתקבל גם בציבור היראים באופן שלא נודע שנים רבות, ולפי דעת החפץ חיים ומעתיקי השמועה, ברור שזה כח הסט"א רח"ל שהצליח לפרוץ גדר למקומות הטהורים ביותר של העמוד האחרון שהעמיד חבקוק הנביא ד"צדיק באמונתו יחיה", ומוריד בנקיות הדעת של כל לב יהודי טהור בכל העולם רח"ל, ובפרט בדור הצעיר שהבל פיהם טהור".
"ומחמת חוסר ההבנה והשכל הישר, מכניסים בהיסח הדעת ובשם ה', מילים של חיסרון באמונה לכל הבתי ספר בנים ובנות, ולכל בתי ישראל ונעריהם, ולפעמים הוה מעוות שלא יוכל לתקון. ומילתא דפשיטא לכל ירא וחרד לדבר ה', שלא מוציאים מהפה מילים שלא רק מעוררים ספיקות באמונה, אלא גם נגד האמונה הפשוטה המסורה לנו מרבותינו ואבותינו מדור דור. והן הן הדברים במשנה הזהירות המוטל עלינו תמיד ובפרט בזמנינו, שמרוב הרגילות שמדברים ושרים בעברית אפשר להגיע לאפיקורסות או ספק אפיקורסות".
וברור שמידה טובה מרובה, ואשרי מי שזוכה לטהר את עצמו ואת ביתו במילים של אמונה ושמחה, ומתרחק מכל סרח קלקול וטומאה שיכול להחריב את הרוח המרומם של בתי ישראל השואפים ללכת בדרך ה' בתמים. והוא רחום יכפר עוון, ולה' הישועה".
הראשון שעורר את הפולמוס סביב השיר הוא עורך 'קולמוס' ר' ישראל א' גרובייס שכתב בטורו המתפרסם בחדשות 'משפחה' לפני שבועיים את הדברים הבאים:
"בימים האחרונים התפוצץ בעולם ‘שלאגר' אדיר. מיליונים שרים בהתלהבות שהשם יתברך אוהב אותם ותמיד יהיה להם טוב, ועוד יותר טוב ועוד ועוד. (יש גם גרסה ביידיש וכנראה גם בקוראנית).
"האמת היא", כתב גרובייס , "שמדובר בתפיסת עולם פשטנית ולא בטוח שמדויקת. מרנא ה'חזון איש' כתב בספרו ‘אמונה ובטחון' שמדובר ב"טעות נושנה שנתאזרחה בלב רבים במושג ‘בטחון'". אנשים סבורים שבטחון משמעו “כי בטח יהיה הטוב". אבל לא זו האמת. החצי השני של השיר מדויק. “השם יתברך אוהב אותי". אך הנגזרת ש"תמיד יהיה לי רק טוב", היא אולי תפילה גדולה, אבל ממש לא חלק מעיקרי האמונה. “אבל ענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו יתברך". זה נשמע אולי דקדוק מעצבן. אבל זה בדיוק העניין. עיקרי אמונה הם עסק רציני מדי. לא רוכשים אותם דרך מקצבים פופולריים של ה'המון'. כדאי שלפחות הילדים שלנו ידעו שכשזה מגיע לאמונה, צריך לעזוב את הגיטרה ולפתוח את הספרים."
הדברים עוררו פולמוס שלם והשבוע גרובייס נאלץ לומר שמדובר במחלוקת ראשונים, כאשר יתכן שלפי דברי רבינו בחיי בחובת הלבבות - חלק ממצוות הביטחון היא להאמין ולקוות שיהיה טוב. הקוראים ציינו שזאת דרך החסידות.
אך גרובייס סיים את דבריו וכתב:
"אנחנו חיים בעידן של ‘פרסום'. העולם שסביבנו חושב בסטיקרים. המנהיגים, המשווקים, העיתונאים - כולם מתחרים ביניהם מי יצליח לחדור למוח שלנו. והם יודעים שהדרך הכי קצרה היא באמצעות משפט קצר וקליט. נבלע אותו בלי לשים לב. הוא ייכנס לנו אל התודעה, בלי שהתעכבנו אפילו שנייה ללמוד אותו.
"כשאדם קורא מאמר עמוק, הוא נעצר מדי פעם לחשוב. אך כאשר אנחנו שומעים ניגון קצר וקליט, הוא נראה לנו חסר חשיבות.
"והנה למשל, שיר שכל כולו מתחייב למשהו אמוני עמוק. רגע לפני שאנחנו מתחילים לקפוץ לצליליו, מומלץ לעיין במילים ובמקורות"
