כתב FOX NEWS מדווח כי בסביבת טראמפ ״אין ביטחון עצמי שקט- אלא ביטחון עצמי צועק. הם באמת חושבים שהם מנצחים.״
רפאל המלאך, מה אתה מבקש? | אפרת ברזל
רפאל המלאך, הלך. איך אפשר בכלל להבין צער של סבתא שהנכד בן השלוש ועשרה חודשים שלה, נהרג השבוע בתאונה מחרידה. על גינה שבוכה, על דודה קלייר, ואהבה לילד על נדנדה...
אני יודעת ששישי קצר היום בפעם הראשונה שלו השנה כי החליפו השבוע את השעון, אבל אני לא מסוגלת ללכת הביתה לבשל.
אני יושבת בגינה בתל אביב ברחוב עמרם גאון 1 ובוכה.
פעם ראשונה שלי בגינה הזו.
בריכת דגים משודרגת, לילי פונדס, ורודים, הרי הם שושנות מים, דגים ענקיים, קנה סוף, ושני ברווזים באפור ששוחים יחד כל הזמן.
אני יודעת שאני צריכה לעלות אליה, אל קארן, חברתי בעלת התשובה,
גם היא רזתה לעת בגרות, כמה שנים שאני מכירה את קארן. המון.
אני יודעת ששישי קצר ושאני צריכה לעלות לקומה שלישית, לשבעה, של הנכד שלה, רפאל בנימין זכר נשמה טהורה לברכה, שנהרג השבוע בתאונה קטלנית, בנסיבות מצערות.
אני עושה עוד שני סיבובים בגינה ומוצאת ערוגות של ירקות, בזיליקום, כרובית, כרישה, מישהו פה בגינה העירונית אוהב טבע. וחיות. ולגדל. ואין את רפאל.
"כמה פעמים?", אני שואלת את עצמי, "קארן חברתי הלכה איתו, עם הנכד שלה, כאן לגינה, ואיפה הוא עכשיו?".
שותפים עם רפאל בספר התורה שלו ומחזקים את המשפחה
קטן. מתוק. אחד.
אני לוקחת אוויר ועולה.
אני מחבקת אותה. ואת מיקה, הילדה שלה, אמא של רפאל הקטן.
נכדים של בעלי תשובה. חושבת על אובדנים משמעותיים שלא מקבלים מספיק שימת לב. מי שומר על סבתות שמאבדות? מי צועק את קולן של קרובים שלא יושבים שבעה ממש.
קארן מוציאה את "הלו הלו אבא" שהיא היתה מקריאה לרפאל.
הוא עוד לא ידע לקרוא, הנכד שלה עם הפאות והכיפה, אבל דיקלם באינטונציה מדוייקת, "אבא מה תביא לי? מתנה?
טרקטור עם כנפיים?
קלייר, אחותה החילונית מאירת העיניים, מספרת לי על ילד קטן שידע הכל.
שותפים עם רפאל בספר התורה שלו ומחזקים את המשפחה
ידע הכל.
על מריבות ועל סוכת שלום,
על אחדות ואהבת הבריות,
ידע הכל כמו שכולנו ידענו בתור ילדים על התנהגות של מבוגרים.
הוי כמה ילדים יודעים.
ועכשיו מתוק אחד,
נכד של חברה שלי, אתה יודע עוד הרבה יותר.
אני מסתכלת על התמונה שלך עם הלולב והאתרוג, ויודעת כמה צריך לשמור עליכם. ילדים. נקיי לב שכמוכם.
"תשמרו עלינו" הוא זועק לי במילותיו,
מאנשים רעים, מסכנות שאורבות, מבטיחות שמחייבת, מנזקי גוף ונזקי נפש
קלייר מראה לי למטה בגינה את המסלול של רפאל במתקן המשחקים, מסלול נינג'ה, ואת הבור שהוא היה חופר כאן, בור טרי. את "פינת הנתינה", את שיחי הבמבוק שמאחוריהם הם היו מתחבאים. אנחנו מחפשות יחד עקבות של נעליו בחול, עקבות טריים, ומוצאות בינתיים רק עקבות של ציפורים.
איזו זכות זו ללכת עם ילדים לגינה. לשבת על ספסל ולראות אותם מתנדנדים.
שותפים עם רפאל בספר התורה שלו ומחזקים את המשפחה
איך יום אחד הם גדלים, ויש את הפעם האחרונה, שיותר ממנה כבר לא נלך איתם יותר.
פשוט כי הם גדלו ומעניין אותם כבר משהו אחר, או פשוט כי הם אינם כאן יותר.
ואף אחד לא מעדכן.
שזהו.
"הגינה הזאת נקראת גינת קריית ספר",
מספרת לי דודה קלייר, "מעניין" אני שואלת את עצמי בשקט, "איך הטלפון הראשון של קארן, באינסטינקט, כשהתקשרו להגיד לה שהנכד שלה נהרג, היה בלי לחשוב, אל אחותה. האחת והיחידה".
אחים זו אחדות שלא יכולה לסבול בעומקה, שום ניתוק.
"אני כבר פניתי לעיריית תל אביב, שאם רפאל לא משחק כאן יותר, ילד שרץ כאן עם כיפה שלא ירדה לו מהראש, תיקרא הגינה על שמו".
רפאל בנימין- בן נין אמיתי וקדוש של ר' אריה לוין. הרב של האסירים.
שותפים עם רפאל בספר התורה שלו ומחזקים את המשפחה
להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>>
תגובות, הערות והארות ניתן לשלוח למייל: efrati41@gmail.com