הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה, קיימה היום (רביעי) דיון מיוחד בנושא מצבם של שורדי השואה בראי שנה למלחמת "חרבות ברזל".
סקר שבדק את מצב הקשישים בעקבות מלחמת חרבות ברזל מעלה: כרבע מהקשישים חוו החמרה במצב בריאותם מאז פרוץ המלחמה; 20% נפגעו באופן ישיר או עקיף מנזקי המלחמה.
"אוכלוסיית שורדי השואה היא אוכלוסייה שרגישה במיוחד למצבי חירום בכלל, ובטח לאירועים טראומטיים בסדר גודל שכזה", אמרה יו"ר הוועדה בפתח הדיון. "ההשוואה בין השואה לשבעה באוקטובר מתבקשת לנוכח הזוועות. שורדי השואה שאני פוגשת נותנים לי תקווה שעוד יהיה טוב, אבל כדי שיהיה טוב ותהיה תקומה צריך להחזיר את החטופים הביתה".
ח"כ כהן הזכירה כי כ-890 שורדי שואה חיו באזור העוטף בשבעה באוקטובר, ו-1118 שורדים חיו בצפון. שורד השואה משה רידלר נרצח בקיבוץ חולית ושורד הפרהוד, שלמה מנצור, ממקימי קיבוץ כיסופים והחטוף המבוגר ביותר, נמצא עדיין בשבי החמאס.
הדסה לזר, אחותו של שלמה מנצור, אב לחמישה ילדים וסבא ל-12 נכדים: "מבקשת שתחשבו על סבא או אבא שלכם שנמצא בכלוב, אוכל רבע פיתה ביום, קופא מקור וחושב ששכחו אותו. שלמה חווה כילד את הפרהוד שליווה אותו כל חייו ונחטף מביתו וחווה שואה נוספת בזקנתו".
"שלמה אהב את הקיבוץ, איש אציל נפש עם ידיי זהב שהיה הנגר של הקיבוץ, מלא חמלה עם נתינה אינסופית. שלמה נחטף במשקל של 57 קילו ואנחנו חרדים לגורלו. בכל ערב כיפור שלמה היה מתקשר אליי לבקש סליחה, אך הפעם זה התפקיד שלי לבקש ממנו סליחה על שהופקר. מתחננת, אל תשליכוהו לעת זקנה. תחזירו אותו הביתה", ביקשה לזר.
רות הרן, שורדת שואה. שורדת הטבח בבארי, בנה אבשלום נרצח ו-7 מקרובי משפחתה נחטפו לרצועת עזה, 6 מהם שוחררו. אך בעלה של נכדתה, טל שהם, עדיין נמצא בשבי החמאס: "עלינו לארץ כדי לבנות ולהיבנות ולתת את כל מה שאפשר. כשקמתי בבוקר בשבעה לאוקטובר וראיתי מה שקרה, זעקתי שזה ממש שואה. אבל אני יודעת שזה לא היה ממש שואה, כי הנאצים היו שיטתיים, ואילו הנוח'בות באו כפראי אדם לבצע רצח עם באופן ברברי. אני אם שכולה, הבן שלי אבשלום נרצח בשבעה באוקטובר אני מתנחמת שהוא חיי חיים מלאים. מקווה שנדע לצאת מהשבעה באוקטובר כמו שיצאנו מהשואה".
אלה אוסטרובסקי- ברמן חוקרת במכון ברוקדייל הציגה את תוצאות מחקר שנעשה במטרה לבחון את מצב השורדים והשינויים שחלו בתחומי החיים שלהם בעקבות מלחמת "חרבות הברזל". ע"פ תוצאות הסקר, כ-20% מהזקנים נפגעו באופן ישיר או עקיף מנזקי המלחמה.
בנוסף, תוך זמן קצר מתחילת המלחמה, חוו קשישים החמרה בתחומי החיים: כרבע מהנשאלים סיפרו על החמרה במצב הבריאות, 15% חוו החמרה בתפקוד בתוך חודשים בודדים, ו- 30% דיווחו על החמרה במצב הכלכלי. רוב מוחלט של הקשישים נעזרים ברשת תמיכה לפחות באחד מתחומי החיים. "מי שהיה פגיע, נפגע יותר בשנה הזאת", סיכמה.
עו"ד גליה אריכא מהרשות לניצולי שואה: הצורך המשמעותי שזיהינו הוא צורך בליווי נפשי או חברתי. דווקא כשהשורדים חוזרים לביתם אנו חווים עלייה בצורך בהפוגת הבדידות, בשל ההתמקמות מחדש בבית ואחרי שהתחילו לעכל את מה שעברו. מזהים צורך ליצור לאותם שורדים רשת תמיכה והשתייכות במקום המגורים שלהם. צורך נוסף שעלה הוא במיגון בתים בעיקר בעוטף שם הם זכאים למיגון ע"פ חוק, אך גם במקומות נוספים ברחבי המדינה.
רז אביטן כץ, מנכ"ל ארגון למענם, רופאות ורופאים למען שורדי שואה: שורדי שואה מוותרים על טיפולים רפואיים בשנה הזאת. מתחילת המלחמה קיבלנו כ- 1000 פניות משורדים המתגוררים בחיפה וצפונה, עליה של למעלה מ40% אחוזים. וכן עלייה של למעלה מ-80% במטופלים חדשים מאזור הדרום ביחס לאותה תקופה אשתקד.
יו"ר הוועדה, ח"כ מירב כהן סיכמה את הדיון: למסמך התקציב שהוועדה מכינה ליו"ר ועדת הכספים לקראת גיבוש תקציב 2025 נכניס את הצורך במימון פרויקט 'קהילה חמה' ורשת חברתית. בנוסף, ביקשה יו"ר הוועדה מהרשות לניצולי שואה להעביר לפיקוד העורף את המקרים של אנשים החיים בתוך טווח שבעה הקילומטרים מהגבול ועדיין אין להם פתרון למיגון אע"פ שהנושא מתוקצב.
כמו כן, אמרה יו"ר הוועדה כי הוועדה תקיים דיון המשך עם נציגי הרשויות המקומיות על ״מציאת פתרונות לאנשים החיים במקומות הרחוקים משבעה ק"מ מהגבול, להם כביכול אמור להיות פתרון בהוראת שעה של בניית ממ"ד ללא היתר אך בפועל זה לא קורה״.
