גילי כהן: הודעת לשכת שר החוץ: שר החוץ גדעון סער שוחח לפני שעה קלה עם עמיתו ההולנדי קספר ולדקאמפ. השר סער הביע את אכזבתו, בשם ממשלת ישראל והעם בישראל, מהודעתו בפרלמנט ההולנדי בעקבות החלטת ״בית הדין״ הפלילי הבינ״ל בהאג. השר סער גם הציג את עמדת ישראל ביחס להחלטה שערורייתית ופוליטית זאת. בשיחה סוכם שהביקור של שר החוץ ההולנדי בישראל שנועד ליום שני הקרוב - לא יתקיים.
"רחל מאופקים" סירבה להפוך את ביתה למוזיאון ומתעקשת לחזור לגור בו
רחל אדרי מאופקים רוצה לחזור לבית שבו הוחזקה עם בעלה כבני ערובה במשך 17 שעות ובו דיברה אל ליבם של המחבלים עד לחילוצה: "אני רוצה להראות למחבלים שאני לא פוחדת". בנה אביתר: "בהתחלה ניסינו להניא אותה מזה, אבל אמא לא הסכימה. בעיניי זו אמירה של ניצחון"
חילופי האש באופקים צילום: דוברות המשטרה
רחל אדרי, תושבת אופקים שהתפרסמה לאחר שהצליחה לתעתע במחבלים שפרצו לביתה בשבעה באוקטובר, סירבה להצעת ראש העיר להפוך את ביתה למוזיאון. כך סיפרו רחל ובנה אביתר - קצין משטרה שסייע בחילוצה, בראיון לעיתון למגזין 'לאישה' של 'ידיעות אחרונות'.
רחל סיפרה שהיא מעוניינת לשוב ולהתגורר בבית שבו הוחזקו היא ובעלה דוד ז"ל כבני ערובה, במשך 17 שעות.
בנה אביתר, קצין המשטרה סיפר: "כרגע אמא גרה עם אחי הקטן. זה הולך להיות עוד יותר מורכב, כי היא החליטה שהיא רוצה לחזור לגור בבית הקודם שלה באופקים - למרות כל מה שקרה שם, ולמרות שליד הבית יש עכשיו אנדרטה לזכר הנופלים. בהתחלה ניסינו להניא אותה מזה. אמרנו לה, 'למה את צריכה את כל הפלאשבקים והסיוטים?'. ראש העיר של אופקים גם פנה אלינו, הציע לקנות מאיתנו את הבית ולהפוך אותו למוזיאון. אבל אמא לא הסכימה. היא אמרה, 'אני רוצה לחזור. אני רוצה לחיות ולמות בבית. זה הבית שלי'. בעיניי זו אמירה של ניצחון. כרגע הבית נמצא בשיפוצים והיא תיכנס אליו בעוד חמישה חודשים".
רחל הוסיפה: "אני בטוחה שיהיה לי קשה מאוד לחזור למקום של הטראומה. אבל אני רוצה להראות למחבלים שאני לא פוחדת. אני חוזרת לבית שהילדים שלי גדלו בו ושבעלי היה חי בו, ואני לא מתכוונת לעזוב אותו עד היום שאני אמות".
בשעה 09:06 בבוקר השתלטו חמישה מחבלים על בית משפחת אדרי שבו שהו באותו הזמן רחל ובעלה דוד, ולקחו אותם כבני ערובה במסגרת פיגוע מיקוח. למחבלים היה נשק רב, כולל רימונים, רובי סער AK-47 וטיל לאו. בכוח המשטרה שהגיע למקום על מנת לחלץ את הזוג אדרי היה גם בנם, פקד אביתר אדרי, שתדרך את הלוחמים על מבנה הבית.
המחבלים היו בבית 17 שעות, ובמהלכן הגישה להם רחל קפה, עוגיות, ארוחת צהריים ואננס משימורים ושוחחה עימם. היא הלכה לשירותים מספר פעמים, על מנת שהשוטרים יוכלו להבחין בה, כאשר בכל פעם אחד המחבלים היה מלווה אותה. בנוסף, היא חבשה את אחד המחבלים כשהיה פצוע. היא סימנה לבנה קצין המשטרה ולשוטרים כמה מחבלים יש בביתה (5) על אצבעות ידה שהניחה על פניה כאילו במקרה, בעוד המחבל אוחז ברימון לא נצור צמוד לראשה.
לאחר מעורבות צוות המשא ומתן המשטרתי בשעה שתיים בלילה פרצו לוחמי הימ"מ אל הבית, חיסלו את המחבלים וחילצו את בני הזוג. בנם של בני הזוג, פקד אביתר אדרי, נאלץ להמתין מחוץ לבית בעת פריצת החילוץ, כדי שהפעולה לא תיפגע בגלל מעורבותו הרגשית.
למרבה העצב, ארבעה חודשים אחרי 7 באוקטובר, דוד, בעלה של רחל, הלך לעולמו. "דוד לא היה רק הבעל שלי, הוא היה החבר הכי טוב שלי", היא מספרת. "היינו יחד 43 שנה, והשנים הכי יפות שלי היו איתו. כשהמחבלים שמו לדוד אקדח על הראש הם אמרו לו, 'עד הבוקר אתה לא תחיה'. דוד נכנס מאותו רגע להלם. גם אחרי שחילצו אותנו, הוא לא חזר לעצמו. מאותו יום דוד דעך לי מול העיניים. אני מספרת לך את זה עכשיו ולא מפסיקה לבכות. זה הגיע למצב שהוא כבר לא היה יכול לעשות שום דבר לבד. כל הזמן שמרתי עליו, התפללתי לבורא עולם 'אל תיקח לי אותו'. הוא כבר בקושי דיבר. הייתי אומרת לו, 'דוד, ספר לי מה כואב לך', אבל הוא היה שותק. אני לא מוצאת את עצמי מאז שהוא מת. אין לי יום ואין לי לילה בלעדיו".
