עמיחי שטיין: הצהרת דובר המשרד לענייני אירופה והחוץ הצרפתי על האג צרפת מקבלת את ההחלטה. נאמנה למחויבותה רבת השנים למשפט הבינלאומי, צרפת שבה ומביעה את תמיכתה בפעילותו העצמאית של בית הדין, בהתאם לאמנת רומא.
נשיא המדינה: "זו מלחמה ממושכת וארוכה עם מחיר דמים כואב"
נשיא המדינה יצחק הרצוג, במסר לאזרחי ישראל והתפוצות, במלאת שנה למתקפת הטרור ואמר: "זו מלחמה ממושכת וארוכה עם מחיר דמים כואב". לדבריו, "כל דקה ליבנו עם החטופות והחטופים ובני משפחותיהם"
נשיא המדינה יצחק הרצוג צילום: לע"מ
נשיא המדינה יצחק הרצוג, ביקש להעביר הערב (מוצ"ש) לאזרחי ישראל והתפוצות, במלאת שנה למתקפת הטרור האכזרית שבוצעה בשבעה באוקטובר.
הרצוג אמר: "כבר שנה, לא הרגשנו כמעט איך עברו הזמנים בשדותינו; כבר שנה, ונותרנו מעט מה רבים שאינם כבר בינינו" כך כתב חיים גורי, בראייה צלולה, מצמררת, שיר על מלחמה אחרת. ונדמה כאילו המילים נכתבו בדם אסוננו שלנו, ומעשן המלחמה הקשה והכואבת הזאת שהיא מנת חלקנו – כבר שנה שלמה.
שנה חלפה מאז נעצרו החיים, קדרו השמים, ואנחנו, כולנו, נחשפנו לאכזריותו המפלצתית של האויב המר שביקש לזרוע חורבן – בעם היהודי, במדינת ישראל ובחברה הישראלית.
אויב שביצע את הגרועים שבפשעים נגד האנושות – בערים, קיבוצים, מושבים, ישובים, בסיסים ופסטיבלי מוסיקה שונים. מפלצות אדם שטבחו, רצחו, עינו, פצעו וחטפו תינוקות, קשישים, ילדים, נערות ונערים, נשים וגברים – יהודים, מוסלמים, דרוזים ונוצרים, ישראלים ואזרחי מדינות נוספות.
וברוח תפילת "ונתנה תוקף", האופפת את הימים הנוראים הללו, אנו מקוננים היום על כל הנרצחים והנופלים – אזרחים וחיילים: מי באש ומי בחניקה, מי בחרב ומי בחיה. מי בפתח ביתו, ומי בממ"ד, מי בחממה ומי ברחובה של עיר, מי במוצב ומי בשדה הקרב, מי בתחנת האוטובוס ומי בתחנת המשטרה. מי במכונית ומי במיגונית, מי בשבילי הקיבוץ, ומי במרעה, מי במסיבה, מי במרכזי הקניות, מי בטילים וברקטות, במנהרות, במסתור. לנצח, לנצח נזכרם".
הנשיא הוסיף: "האסון הלאומי הנורא בשבעה באוקטובר בעיצומו של חג שמחת תורה – היה לאסון הכבד ביותר שידעה מדינתנו מיום הקמתה. אין ספק ואין חולק שעלינו לחקור עד תום את האסון הנורא – בהקדם, ובאופן מהימן, מעמיק, בלתי-מתפשר ובלתי-תלוי. כחברה וכמדינה חפצות חיים.
בל נשכח לעולם - שגם בשעות החשוכות ביותר, מתוך האפלה הנוראה, היינו עדים לתעצומות הנפש, הגבורה, החוסן והחמלה שבנו אותנו כעם. ראינו את גבורתם של אזרחים, חברי כיתות הכוננות, חיילות וחיילים, מפקדות ומפקדים, שוטרות ושוטרים וכל אנשי כוחות הביטחון; ולצידם גילויים של ערבות הדדית אדירה – של אותה רוח ישראלית של נחישות ושל תקווה.
מאז שבעה באוקטובר מדינת ישראל נמצאת במלחמה. זו מלחמה ממושכת וארוכה עם מחיר דמים כואב וכבד, והכאב חודר לכל לב ובית. הנופלות והנופלים, משקפים את דמותנו היפה; את הפסיפס הישראלי המרהיב, הכואב. הם לחמו כתף אל כתף, יחד! וגם נפלו יחד. משאירים לנו צוואת חיים: לנהוג האחד כלפי השני והשנייה כפי שהם נהגו בעת צרה וצוקה, כאחיות וכאחים. להיות ראויים להם – להקרבתם ולגבורתם. להיות ראויים.
בשנה הקשה הזו כל יום, כל דקה ליבנו עם החטופות והחטופים ובני משפחותיהם. אחיותינו ואחינו נמצאים בגיא צלמוות, בלב הגיהנום - במובן הכי קודר וקשה של המילה; ומשפחותיהם הדואגות, החרדות, לא ישנו לילה שלם ולא נשמו נשימה אחת מלאה – כבר שנה שלמה.
אנחנו שומעים את קול דמי אחינו זועקים אלינו מתחת לאדמה; ואנחנו לא שוכחים לרגע, לרגע!, שאין גדולה ממצוות פדיון שבויים, ושהברית העליונה ביותר בין המדינה לאזרחיה היא לשמור על ביטחונם, ולהשיבם הביתה. ומוטלת על מקבלי ההחלטות ועלינו חובה מוסרית, יהודית, אנושית ולאומית קדושה, אמיצה ודחופה - לעשות הכל – ממש כך! ולהשיב את כל בנינו ובנותינו הביתה מידי המרצחים – מי לשיקום ומי לקבר ישראל".
עוד אמר: "כבר שנה שרבות ממשפחות וקהילות ישראל – בדרומה ובצפונה של הארץ עקורות מבתיהן. וגם כאן – החובה הישראלית ברורה ודחופה – להשיב את השקט והביטחון בכל הגזרות והחזיתות, לשקם ולהחזיר את כל תושבי ישראל הביתה! בשם העם כולו, אני מאמץ אל ליבנו את הפצועים בגוף ובנפש, ואת המשפחות השכולות הרבות, האהובות, והאמיצות. אין מילים שיוכלו למלא את החלל, ולנחם על העולם שחרב. כל שנותר לי הוא – בשם מדינה שלמה – להצדיע לכן משפחות שכולות, להודות לכן משפחות שכולות, ולייחל שעוד תדעו מזור, נחמה, ואפילו רגעים של שמחה.
אני מחזק את חיילי צה"ל ומפקדיהם, את לוחמי השב"כ, את נשות ואנשי כוחות הביטחון, ההצלה והחירום, הרווחה, החינוך והבריאות; וכל מי שפועלים בחירוף נפש, במאמץ סיזיפי ובלתי מתפשר למען האחר והאחרת, תחת אש ומסביב לשעון – במלאכת ההגנה על המולדת והדאגה לחיי העם על כלל מרכיביהם.
אחיותיי ואחיי, אלה ימים קשים לישראל. ימים קשים מאוד וכואבים מאוד. אבל גם בהם אנחנו זוכרים שעמנו תמיד ידע לצמוח מתוך רגעי החורבן – יחד.
העם שלנו תמיד הוכיח שהוא גדול יותר ממחנות פוליטיים וממנהיגים כאלה ואחרים. הלב שלנו תמיד הוכיח שהוא גדול הרבה יותר מכל מכונות הקיטוב, השנאה והתרעלה; ומכל מי שאהבת ישראל לא עומדת לנגד עיניו, ושהלכידות הישראלית היא לא נר לרגליו. אני מאמין בכל לבי, שגם מתוך שעת השבר הזאת נדע להיחלץ – מתוך אחווה ישראלית וערבות הדדית. שגם הפעם - נדע להיות ראויים. יחד, כאומה אחת, אנחנו נגבר על החושך, נקום מהאפר, נבנה, ניטע, נזרע וגם נקבע מזוזות. נהפוך כל גיהנום לגן עדן כפי שתמיד עשינו, וניצור עתיד של תקווה ושגשוג.
יהי זכרם של חללי ונרצחי שבעה באוקטובר והמלחמה כולה, חקוק על לב האומה לדור דור".
