בימים האחרונים עלתה לכותרות פרשיית ההחרמות במוסדות הלימוד, זאת בעקבות פטירתו הטראגית של הילד מנדי בולטון ז"ל, שלדברי משפחתו סבל מהצקות בסביבתו הקרובה, דבר שהחמיר את מצבו הרפואי והביא למותו ה"י בעיצומה של שמחת בר מצווה לחברו.
אם בציבור הכללי המודעות לנושא גברה מאוד בשנים האחרונות, ואף הוקמו אינספור מיזמים לסייע בהתמודדות אל מול התופעה הנלוזה, נדמה כי דווקא בציבור החרדי האמון על ערכי הזהירות הגדולה בבין אדם לחבירו, יש שבוחרים לטמון את הראש בחול ולהתעלם אם ביודעין או שלא, מאירועים דומים חמורים, המתרחשים בין כתלי המוסדות.
התופעה בכלליותה לא פוסחת על אף בית ספר או תלמוד תורה נחשב ככל שיהיה, באם אנשי החינוך האמונים על התנהלות נאותה בין התלמידים - לא פוקחים עין ועירניים מספיק לאותות מצוקה של הילדים.
אין צורך להרחיב בהשלכות הקשות והפגיעה החמורה בנפשם הרכה והתמימה של ילדים החווים מסכת התעללויות מצד חבריהם לספסל הלימודים, אירועים שלעיתים מתפרשים על פני שנים רבות ואם אין בסביבה מחנך וגורם אחראי שנכנס לעובי הקורה, הצלקות והבעיות שעלולות להתעורר במשך הזמן עלולים להיות הרי אסון.
בעקבות השיח הער ביממה האחרונה סביב פטירתו של מנדי ז"ל והטאטוא החמור של התופעה בחלק ממוסדות המגזר, התגלגל לידינו כאן ב'בחדרי חרדים', מכתב שנשלח ממש בימים אלו למורה בכיתה ד' בבית ספר חרדי נחשב בדרום הארץ, בעקבות מקרה דומה של הצקה והתעללות מתמשכת, ונדמה כי די במילות הכאובות של ההורים המופיעות במכתב, לקבל הצצה לעובר על נפשו של הילד.
להלן המכתב המלא (הפרטים המזהים טושטשו):
"לכבוד מנהלת בית הספר הגב'.... שתחי'!" פותחים ההורים את המסמך המטלטל.
"למרבה ההלם ולצערינו הרב, היום נפתרה לנו חידה קשה שטרדה את מנוחתנו מזה זמן רב. וקיבלנו הוכחה כואבת לתלונות חברתיות שלא ידענו למקד.
מזה תקופה שבתנו האהובה שתחי' מתלוננת על בעיות חברתיות והצקות חוזרות ונישנות. אך כל שעשינו ע"מ לברר במי ובמה מדובר עד כה עלה בתוהו.
הבעיה עצמה הובררה לנו לפני קצת למעלה משנה בשיחה עם מטפלת רגשית, אבל שוב, לא ידענו לשים את האצבע כי הילדה חשה מאוימת ולא נידבה אף מידע או שם כלשהו.
אך כעת אחרי תקופה ארוכה שנמשכה כשנתיים, ולאחר שדובבנו את בתנו וב"ה סר הפחד, נחשפנו לכל הפרטים ונותרנו המומים, כואבים ומזועזעים.
משיחה איתה עלו הנקודות הבאות, ולצערינו "יכלה הזמן והמה לא יכלו". בחרנו לציין כאן מספר נקודות עיקריות אותן היא חווה במשך כשנתיים מבלי כל התערבות של הצוות החינוכי:
- הנושא העיקרי והמחריד נמצא תחת הכותרת "חרם". הקונטציות מובנות לכל ילדה, ופירושו שנאסר על כל בנות הכיתה לשוחח עימה /לחבור איתה וכדו'.
-בתנו שתחי' חוששת לצאת ליטול ידיים ונמנעת יום אחרי יום מלאכול . (על כל ההשלכות הבריאותיות והנפשיות הכרוכות בכך), זאת מכיון שנודע לה שבזמן שהיא יוצאת מהכיתה, הילדה שמעודדת את ההחרמה מרעננת לשאר התלמידות את עניין "החרם".
- בתנו שתחי' מסרבת פעמים רבות ללכת לביה"ס, בתואנות שונות ומשונות, שכעת הובררו כחשש ממשי מההשפלה ומילות גנאי פוגעניות והרסניות בצורה יומיומית, שלא נעלה כאן על הכתב מחמת הכבוד.
- בתנו שתחי' נשלטה ונסחטה ע"י.... ונאלצה פעמים רבות!!! להביא לה ממתקים, ואף אוימה על ידה שבאם לא תעשה כן היא תפנה למנהלת / משטרה וכו' כיד הדמיון. ולעיתים הוזהרה שתהפוך את הקערה על פיה ותספר עליה דברים שלא היו מעולם.
- באחת הפעמים קיבלנו מהמחנכת של שנה שעברה ידיעה כי בתנו שתחי' במהלך כל היום הרכינה את ראשה לשולחן ולא העזה לתקשר עד סוף יום הלימודים, מבירור שערכנו הוברר לנו כי.... כינתה אותה "מכוערת" ומהכאב וההשפלה ביתנו האהובה לא תיפקדה יום שלם. (אף לא בשעות אחה"צ..).
ההורים מדגישים ומסבירים כי, "כיון שהנושא היה סמוך לסיומה של השנה העלמנו עין וניסינו לתת חיזוקים לביתנו. (גם כאן כשנשאלה פרטנית לא העיזה לנקוב בשם ותלתה את העניין בילדה מכיתה "אחרת" שאינה יודעת את שמה... ורק היום הובררה האמת המצערת.!).
את 'כתב האישום' הכואב מסיימים ההורים בתקווה כי, "על אף הזעזוע שבחשיפת הדברים, 'אין שמחה כהתרת הספקות', ואנו מתפללים ומקווים שבעזרת ד' יחד ובשיתוף פעולה נצליח לשקם את הנפש הפצועה ושותת הדם של ביתנו שתחי', ולמגר את התופעה שהשליכה ומשליכה עליה בצורה בל תתואר הן בפן החברתי והן בפן האישי והלימודי".
