צבי רובין בן ה-80, מוותיקי ניר עוז, הלך לעולמו בסוף השבוע לאחר ששרד את הטבח בקיבוץ. רובין, דמות מוכרת באזור, הסתתר ב-7 באוקטובר במשך שעתיים בפינה שבין קיר הבית למחסן - וחולץ מביתו הבוער לאחר שמונה שעות. "הם לא הרגו אותו באותו יום, אבל מאז הטבח מצבו רק הלך והתדרדר", סיפר בנו אורי ל-Ynet.
רובין ז"ל היה בן גרעין של חיים פרי, יורם מצגר ואברהם מונדר הי"ד, שגופותיהם חולצו לאחרונה מרצועת עזה. עד לאחרונה היה חבר במליאת המועצה האזורית אשכול, ולאורך השנים מילא שורה של תפקידים בולטים בניר עוז ובקידום ופיתוח החקלאות האזורית. בין היתר שימש יו"ר ומנכ"ל מפעלי חבל מעון (יח"מ). הוא הותיר אחריו ארבעה ילדים ו-11 נכדים.
כשאלפי מחבלים פלשו לקיבוץ הוא היה בבית עם אשתו ציפורה, נכדתו רותם ובעלה, קצין בהנדסה קרבית. בני המשפחה הסתגרו בממ"ד במשך שש שעות, עד שהמחבלים פרצו אל תוך הבית. הם גרמו להרס רב, ומשלא הצליחו לפרוץ את דלת הממ"ד הציתו את הבית. העשן חדר אל הממ"ד, ונכדתו ובעלה החליטו לחלץ את כולם מהחלון.
בווינט דווח כי בני המשפחה הסתתרו בפינה בין קיר הבית למחסן וכיסו את עצמם בכיסאות ובשמיכות, כאשר במדשאות סביבם מתרוצצים המחבלים, רוצחים, חוטפים ובוזזים.
"זה היה או למות או אולי לחיות בחוץ", סיפר בשיחה עם Ynet בנו, אורי רובין. "הנכדה ובעלה קפצו החוצה, בזמן שיש ירי ומחבלים, והם הוציאו את אבא ואמא, ויחד הם הסתתרו במשך שעתיים. החילוץ הגיע רק כשכבר לא היו מחבלים בקיבוץ. ההורים פונו למודיעין לאחת האחיות שלי".
לדבריו, "באופן חד משמעי אני יכול לומר שמותו נגרם כתוצאה מהמתקפה. זה היה הטריגר שגרם להתדרדרות במצבו. עד אותה שבת אבא היה בסך הכל בריא. הוא היה עושה ספורט, היה בתפקוד מלא, בטח גופנית. האירוע הזה הפיל אותו. הם לא הרגו אותו אבל גמרו אותו. המצב שלו הלך והתדרדר. הוא היה תשוש נפש, חסר כוחות, רדוף פחדים וטראומה".
הוא הוסיף כי "יש גם השערה של הרופאים שאולי הוא עבר אירוע מוחי תוך כדי. הוא בקושי דיבר אחרי 7 באוקטובר. הוא פשוט הלך ונעלם לנו. אבא היה כל חייו איש עבודה, חרוץ בצורה בלתי רגילה".
ראש המועצה האזורית אשכול, גדי ירקוני, ספד לרובין ז"ל: "צבי, מעל 60 שנה בן הזוג של ציפה, אבא, סבא וחבר קיבוץ שרד שש שעות של חנק בממ"ד ועוד שעתיים של הסתתרות מחוץ לבית. עשרה חודשים אחרי, והוא בן 80, כוחו לא עמד לו. נזכור אותו איש חכם, מוביל, חד, נחוש, חרוץ ובעיקר קיבוצניק גאה שניר עוז הייתה משפחתו הראשונה, ועד יומו האחרון קיווה לשוב לביתו שנשרף".
