מוטי קסטל: עו"ד סבוראי שמייצג את פלדשטיין, טוען כי המעצר פקע היות וכתב האישום הוגש לאחר השעה 14.00. סבוראי טוען שהדיון לא החל לפני השעה 14.00. הנאשמים לא היו בדיון בשעה שהיו צריכים להיות - המעצר פקע גם על פי הפסיקה. ״החשודים יושבים במעצר שווא״.
הוראות חדשות לבנות חסידות גור: אין מסירת ד"ש, להיזהר מלשון הרע"
המשפיע והחוזר בחסידות גור, הרב יצחק מאיר טאומן עם שורת הוראות ותקנות חדשות לבנות החסידות בענייני נישואין ושלום בית | להראות תמונה של הבחור? לעשות עסק מיום הולדת של החתן? | האזינו להקלטה המרתקת והמאלפת ובה 18 סעיפים שטרם שמעתם
"לפי בקשת הרבנית, שמוסרת נפשה לחינוך בנות גור, אין מסרבין לגדול", פותח המשפיע והחוזר בגור, הרב יצחק מאיר טאומן את משאו הארוך בן חצי השעה ב'קו החסידות' של נשות ובנות גור. בדבריו שוזר דברים ששמע מאדמו"רי גור הקודמים, הלב שמחה, הפני מנחם ולהבלחל"ח מרן האדמו"ר שליט"א על חובת השמירה והצניעות של בנות ישראל - "שלא להציץ לבית של השני".
"מטבע החומרי של האדם", מדגיש הרב טאומן בראשית דבריו, "כשמציץ, רואה, מבין, מתחיל לחשוב מחשבות אחרות, כמו שחז"ל אומרים 'העין רואה והלב חומד', המעלה של יהודי הוא 'לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל ותרועת מלך בו', מלך מלכי המלכים נמצא עם האדם. כשזה להיפך חלילה, פה דובר נבלה, אז תפתח הארץ את פיה, לא עלינו, חיים שאולה.
"מקובלנו מרבותינו נשמתם בגנזי מרומים ולהבל"ח כ"ק מרן שליט"א, כששומרים את הפה ומוסיפים גדרים וסייגים אז השכינה שורה עם כל אחד ואחד ולא מגיעים להבטחה ומחשבה אסורה. זה המסר שקיבלנו השנה מהקודש פנימה, להתחזק בשמירה על טוהר הדיבור, כה תאמר לבית יעקב - קדושת הדיבור, קדושת הפה".
להלן פירט הרב טאומן שורה של תקנות חדשות, ומובאים כאן בלשונו ב'בחדרי חרדים'.
הקלטה של הרב יצחק טאומן צילום: באדיבות המקליט
1. צריכים לדעת בידיעה ברורה שכל הנושא של להתארס, אירוסים וכו' אין רשות לאף אחד לדבר בו, בית יהודי זה דבר שמיימי, זה דבר אלוקי, דבר קדוש. אין רשות לדבר ולשוחח אחד עם השני בדברים הללו. לא מספרים לאף אחד איך נפגשנו, על מה נפגשנו מה דיברו במה דיברו וכו' וכו'. חוץ ממה שההורים מדברים עם הילדים שלהם אין רשות לזולתם לדבר ולשוחח אחד עם השני בדברים הללו, לא עם חברות, לא עם קרובות ואפילו לא עם אחיות.
2. הדיבור בענייני שידוכים ואירוסין בין השנים שלפני האירוסים, בין בזמן שאחרי האירוסין ואפילו אחרי החתונה הרבה שנים - זה נקרא להציץ לפתח של השני וזה ניבול פה.
3. גם לפני ששותים 'לחיים' באירוסין, אחרי שכבר החליטו לגמור את השידוך וקוראים לקרובים - אין רשות לספר לחברות אף ששותים לחיים, זה טוהר הדיבור.
4. במשך כל תקופת האירוסים, אין מסירת דרישות שלום או דיבור כלשהוא מהחתן לכלה או להיפך, אפילו לא על ידי שליח, ובוודאי שאין שום פגישה אפילו לא באקראי שלא במתכוון, ובוודאי שאין דיבור בטלפון אפילו לא לשנייה. כל קשר לפני החתונה נחשב לניבול פה.
5. גם כשהמחותן פוגש את החתן בבית המדרש, לא מוסר לו שום עניין משום דיבור או רמז כלשהוא מהכלה.
6. להראות תמונה של החתן - לא ראוי לבת ישראל כשרה לעשות כך, וכי מה תועלת תהיה לקדוש ברוך הוא מכך?
7. בוודאי שלהראות תמונה של החתן והכלה – כשבכלל מומלץ שלא לעשות כאלו תמונות ומהאירוסין בוודאי שלא – להראות זאת לאחרים, הרי זה מכוער ביותר.
8. אין איסור לומר "החתן קיבל תפוח מהרבי", אבל בעצם השאלה מה זה יביא הרגשה לאחרים? הרי יש עוד מעלות יקרות ונכבדות של מידות תרומיות ויראת שמים של חסד, לזה יש את זה ולזה יש את זה, ולכן מוטב לנקוט כלל בידך: מה שפחות לדבר - יותר טוב".
9. לעשות עסק מיום הולדת של החתן? לספר לאחרים? בוודאי שטוב לא לעשות כך. וכי מה הקשר של החברות ליום הולדת של החתן?
10. איסור גמור לספר "גם לי הציעו את השידוך הזה". אפילו לא לאחות, כי מהלשון הטוב יגיעו במהרה ללשון הרע חלילה.
11. שידוך שלא יצא לפועל אסור לדבר בו ואסור לפרסמו. מותר לומר אחרי שנגמר שידוך "ביררו אצלי ואני דחפתי", אבל מכיוון שלא כל אחד מספיק פיקח להגיד את המילים הללו, והרי תשעה קבין קיבלו נשים, ורוב נשים שמושכים אותן בלשון מה ביררו וכו' הדברים הלו מביאים הסתכלות לא נכונה על החותן ועל המחותנת, משתוקא בתרי.
12. כשואלים מישהו על שידוך - צריך לענות דבר ראשון: "אני עסוק עכשיו, תטלפן בעוד שעה", בינתיים ללכת למצוא את המעלות של השני, ואם לא יודעים, לשאול את המחנכת, המורה, להגיד רק טוב.
13. לזכור: אין שום היתר לספר על כך לחברות, זה לא לתועלת, זה סתם פטפטת לדבר על השני, ובוודאי שלא לומר למי ששאלו עליו - "שאלו עליך אצלי". בשביל זה יש מחנכים, מורי הראה שיכולים לתת עצה מה לדבר ומה לא.
14. בנות ישראל כשרות לא מדברות אפילו לא חצי מילה ממה שרואים מהבית, מהתנהגות של אבא ואמא. גם כשיש קשיים, גם כשיש מצבים לא נוחים, הרי הפה סגור בשבעה מנעולים
15. גם אחרי החתונה לא מדברים חלילה כלום מהנעשה בבית ומההתנהגות בבית ומהדרך שבו מודרך הבית על ידי מדריך, לא מציצים לבית של השני, זה ניבול פה שחמור כמו לאכול לחם בפסח, כמו לאכול ביום כיפור.
16. כל בת ישראל כשרה שיש לה קושי מסוים או איזו נפילה קטנה חייבת לדבר עם המחנכת או אשה מוסכמת ולבקש עזרה, אין בזה שום בושה, זו זכות גדולה שיכולים להציל ולהיבנות, כל אלו שבקישו עזרה וסיוע - הקימו בתים לתפארת וכל אלו שלא רצו או התביישו - הלכו מדחי אל דחי.
17. בכל סמינר יש מוסמכות שאפשר לדבר איתן, וגם אחרי החתונה להמשיך להתייעץ עם מוסמכות. חושבים, גמרנו סמינר, למדנו הרבה, כבר יודעים לבד, אבל כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.
18. היסוד הגודל ביותר להתרחק מחברות רעה, מה שהחבר רע יכול לגרום - לא יכול אף אחד לגרום. חברות רעה מביאה את הלא טוב, והאדם חושב: סך הכול מה עשיתי, רק דיברתי, רק שמעתי. הרבי שליט"א אומר שהעיקר היום זה החברות, להסתכל על כל אחד עם מי הוא מתחבר - אתה יודע בדיוק מיהו.
לסיום, מחדד הרב טאומן את עניין מסירות הנפש של האדמו"ר לעתידם הרוחני של הבחורים: "הרבי שליט"א מוסר נפשו ללמוד וללמד תורה לעם ישראל, את הילדים, את הבחורים, את האברכים, את המבוגרים. כמה יגיעות מתייגע לכל אחד ואחד, להתאים לכל בחור לכך נפש את שלו, שיוכל לעמול בתורה מתוך קדושה וטהרה ומתוך פנימיות של יראת שמים.
"ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם - מזומנים, גדל דור של תלמידי חכמים מופלגים שיודעים ש"ס מאות דפים בעל פה, מזומנים שולחן ערוך, גמרא, אבל צריך לזכור בבוא הזמן הבחורים הקדושים האלו הם עבור ה'בית יעקב', "ובית יעקב לכו ונלכה באור ה'", אור ה' זה אור התורה, אבל הדרישה לבית יעקב "לכו" - בעצמכם בדרך התורה הקדושה וטהרת הפה, ואז "ונלכה באור ה'" - צאצאיכם ימשיכו בדרך הקדושה", סיים הרב טאומן את משאו המאלף והנוקב.