בן יניב: בכיר בממשל ביידן בתדרוך לכתבים: חיזבאללה חלש ביותר מבחינה פוליטית וצבאית ההסכם יוצר הזדמנות ללבנון לשקם את הריבונות שלה כוחות ישראליים ישארו בשטח לבנון ויסוגו בהדרגה במשך 60 יום כדי למנוע וואקום עד אשר צבא לבנון ייפרס במלואו.
בעלה של דינה הי"ד: "לא ידעתי שזה הסוף, הייתי אופטימי'
אתמול מחבל פלסטיני רצח את רינה דניב מחולון בדקירות, ופצע את בעלה שמעון באורח קשה. כעת, שמעון יושב שבעה בבית החולים על אשתו: "הצוות בבית החולים נתן לי את הביטחון"
זירת הפיגוע בחולון צילום: Avshalom Sassoni/Flash90
אתמול (ראשון) נרצחו אברהם סומיכי (80) ורינה דניב (66) בפיגוע בחולון. לצידם נפצע באורח קשה שמעון דניב, בעלה של רינה. בריאיון ל"ווינט" סיפר על רינה: "היא הייתה דואגת לכולם, דאגה שהכול יהיה טיפ-טופ כמו שצריך".
"זה היה עניין של כמה שניות", שחזר. "הוא בא מאחורה והתנפל עלינו. בקושי הספקתי להתאפס, אני הורתעתי ואחר כך ראיתי את אשתי מלאת דם. ברגע הראשון אתה לא מבין מה זה היה, רק אחרי כמה דקות כשמד"א והמשטרה הגיעו, הבנתי שזה משהו יותר גדול".
"את ההליכה שם אנחנו עושים פעמיים ביום. בקצה החורשה ישבו כמה אנשים, חשבנו שזה אולי מנקים. המשכנו הלאה, המחבל התנפל עלינו ואני נזרקתי לצד שמאל של הכביש. הייתי בהכרה, ואשתי שכבה בצד ימין. צעקתי "עזרה, עזרה", היו שם כמה אנשים בודדים שחלקם ברחו, והם ואחרים הזעיקו את המשטרה ואת מד"א", סיפר שמעון.
על הרגעים האחרונים של אשתו סיפר: "ראיתי אותה מדממת כולה בפנים, צעקתי לה 'רינה, רינה'. היא בדרך תקשורתית ומדברת. היא ניסתה קצת להרים את עצמה, אבל לא יכלה לדבר. לא ידעתי שזה הסוף, הייתי אופטימי ואמרתי שאולי ינסו להציל אותה כמו שמטפלים בי עכשיו. לצערי היא נפטרה".
למרות מצבו, שמעון החליט להגיע לבית העלמין בחולון על כיסא גלגלים וללוות את רינה בדרכה האחרונה: "התלבטתי אם ללכת להלוויה כי יש צנתר שאני צריך לסחוב אותו איתי. התייעצתי עם הרופאים כאן ועם החברים, ובסוף שוכנעתי שהצוות של בית החולים כאן הוא מסודר. הם נתנו לי ביטחון שאני יכול ללכת להלוויה, לקחו אותי באמבולנס וכיסא גלגלים".
