מוטי קסטל: ראש הממשלה נתניהו נפגש היום עם 2 ממשפחות החטופים בלשכתו בירושלים ושוחח עם אמו של החטוף אלכסנדר טרופנוב.
בית המשפט דחה את בקשת השרה רגב: אין לך זכות להגיש ערר
השרה רגב הגישה ערר על דחיית בקשתה למנוע מהמשטרה להשתמש במסמכים מסוימים שנתפסו במשרד התחבורה. השופט דחה את הבקשה וציין כי לרגב כלל לא הייתה זכות להגיש ערר
להב 433 צילום: Yossi Aloni/Flash90
בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, דחה היום (ראשון), את הערר שהגישה שרת התחבורה מירי רגב על מסמכים שנתפסו במסגרת החקירה נגדה.
כנגד השרה רגב, נפתחה בחודש יוני חקירה בלהב 433 בחשד לביצוע עבירות מתחום טוהר המידות ושיבוש מהלכי משפט, זאת על רקע תחקיר "המקור" בערוץ 13, שטען כי רגב השתמשה במשאבי משרד התחבורה לשם קידומה הפוליטי בתוך סיעת הליכוד.
במסגרת החקירה, אישר בית משפט השלום בראשון לציון למשטרה לתפוס מסמכים ממשרד התחבורה.
רגב התנגדה לתפיסת חלק מן המסמכים והגישה על כך השגה לבית משפט השלום, בטענה שהיא זכאית לחסינות מכוח חוק חסינות חברי הכנסת. ב-22.6 בית המשפט דחה את בקשתה של רגב.
רגב לא ויתרה והגישה ערר על ההחלטה, לבית המשפט המחוזי מרכז. היום (ראשון) דחה שופט בית המשפט המחוזי עמית מיכלס, את בקשת הערר של רגב ואישר למשטרה לתפוס את אותם מסמכים שרגב ביקשה שלא יתפסו.
בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז נקבע, בין היתר, שלאור הוראות הדין הקיים, ובהעדר הסמכה מפורשת בחוק, כלל לא הייתה לשרה זכות להגיש ערר על החלטת בית משפט השלום.
השופט עמית מיכלס, כתב בהחלטתו: "לא מצאתי שנפלה שגגה בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, ומקובלים עלי אף חלק מהנימוקים שעמדו בבסיס החלטתו. בית משפט קמא היה ער לחוק החסינות במועד הוצאת הצו; קבע את אופן מימושו של הצו תוך יצירת מנגנון בקרה שלא יפגע בחסינות ככל שיתפסו בכל זאת מסמכים שלא היו אמורים להיתפס; בדק בעצמו את המסמכים שבמחלוקת, ופסל את חלקם לאחר שמצא שהם חוסים תחת חוק החסינות או שקיים ספק לתחולת החוק לגביהם.
עוד הוסיף השופט מיכלס וציין כי "בהחלטתו התייחס בית משפט קמא להיקפו הנרחב של חוק החסינות ולמגמה המצמצמת המתבקשת כפועל יוצא מכך בפרשנות החוק; התייחס למבחני העזר בקביעת תחולת החסינות, שאינם בהכרח מבחנים "גיאוגרפיים" הנוגעים למיקום תפיסת החפצים, אלא מבחנים המתייחסים לאופיים האישי והפרטי. קביעות אלו יושמו על ידי בית משפט קמא ביחס ל"ניירות" ולמסמכים השונים שנתפסו, לרבות טיוטות, כאשר לגבי מרביתם נמצא שהם נעדרי אותו "אופי אישי וקרוב" הדרוש לצורך הכרזתם כחסינים מפני חיפוש ותפיסה. אף ביחס ליומנים מצא בית משפט קמא כי מדובר ביומני המשרד ולא ביומנים בעלי אופי אישי בהם חושף חבר הכנסת את צפונות לבו ואת הגיגיו.
בנוסף, השופט הדגיש כי צו החיפוש לא הוצא נגד רגב באופן אישי אלא נגד משרד התחבורה: "ואף זאת יש לזכור, שהצו עצמו לא הוצא נגד העוררת עצמה או שהתבקש חיפוש בביתה, על גופה או בחפציה האישיים, אלא שהצו התמקד בחומרים המצויים במשרד התחבורה, שבוודאי אינו חסין מפני חיפוש. זאת, משום שמשרד התחבורה, כמו גם יתר משרדי הממשלה, הוא משרד ביצועי בו מועסקים עובדים רבים, בשעה שחוק החסינות הוא חוק החל על חבר הכנסת עצמו. אין להעלות על הדעת מצב דברים בו משרד ממשלתי יהיה חסין מחיפוש ויהווה "עיר מקלט" לביצוע עבירות לכאורה אך בשל העובדה שנוכח בו חבר כנסת או שר שחוק החסינות חל עליו כאדם פרטי".
