שני אמבולנסים וזוג טנדרים מלאים באנשי שירות חשאי עזבו את אחוזת טראמפ במאר-א-לאגו. לא ברור מי היה בשיירה, או מה קרה (עמיחי שטיין).
כשהחטוף נהג ברכב המחבלים, אל הכלא העזתי
אנדריי קוזלוב שחולץ מעזה ממשיך לחשוף פרטים מהשבי: "רק אחרי יומיים לקחו אותי לשירותים". ושבע הדקות שבהן חשב שהמחבל שחוטף אותו, הוא אחד מהטובים
אנדריי קוזלוב בדרך למסוק החילוץ צילום: דובר צה"ל
חזר מהתופת: אנדריי קוזלוב, החטוף שחולץ מרצועת עזה לפני כחודש ב'מבצע ארנון', יחד עם שלומי זיו, אלמוג מאיר ג'אן ונועה ארגמני, ממשיך לחשוף פרטים מיום האסון והחטיפה והחודשים הקשים בשבי החמאס.
קוזלוב מספר היום (שישי) בראיון ל-ynet, כי לקח לו שבע דקות להבין שחוטפים אותו: "שבע דקות שלמות נסענו במכונית עד שקלטתי שהאוטו לא נוסע לכיוון תל אביב, אלא לכיוון ההפוך, לעזה. עד שהבנתי שהגבר המזוקן שיושב מאחורינו ומחזיק רובה הוא לא איזה איש כוחות מיוחדים מישראל שבא לחלץ אותנו. שזה מחבל".
"וככה אנחנו בעצם נחטפים לעזה. שלומי נוהג בטויוטה, אני לידו"
בראיון הוא תיאר בפירוט את השתלשלות העניינים מהרגע שהחלה מתקפת הטרור, את הבריחה הבלתי פוסקת והניסיונות למצוא מקומות מסתור. "ואז אני רואה בזווית העין בחור שמסתכל עלינו מתוך עץ, מטר מאיתנו. אני מסתכל עליו. ושוב, זקן ענקי, בלי שפם, מדים ירוקים. בשלב הזה אני כבר אמור לדעת מה זה אומר, נכון? ובכל זאת, במוח שלי באותו הזמן אני משכנע את עצמי שהוא דווקא ישראלי, שהוא איש הכוחות המיוחדים שלנו. גם כשהמזוקן מסמן לנו שנבוא איתו למכונית שלו ואני רואה שזו טויוטה היילקס, אני אומר לעצמי 'ברור, לכל הכוחות המיוחדים של צה"ל יש טויוטה היילקס, הוא יציל אותנו'".
יש לציין כי אנדריי לא גדל בישראל ועשה עליה לארץ מרוסיה, פחות משנתיים לפני היום השחור. עובדה זו, יחד עם הכאוס הנוראי ששרר ברעים בזמן הטבח, יכולים להסביר את הבלבול.
"הגבר פוקד עלינו לנהוג במכונית, אבל לא בכעס. אומר לשלומי (זיו) בנימוס - 'אתה יכול לנהוג במכונית?' וככה אנחנו בעצם נחטפים לעזה. שלומי נוהג בטויוטה, אני לידו, ואני בלי חולצה, כולי מטונף, מזיע ומכוסה בחול, והוא מאחור. הבחור הזה, שאני חושב שהוא ה'גוד גאיי', זה שעומד להציל ולקחת אותנו בחזרה לתל אביב. אני כל כך משוכנע שהוא מהטובים, שאני אומר לו באנגלית 'איזה מזל שבאת, יש מלא אנשים רעים שמנסים להרוג אותנו'. מעניין אם הוא הבין אנגלית, בטח חשב לעצמו 'אני יודע, אני אחד מהאנשים הרעים האלו'.
"בהתחלה הוא לא עונה לי, אחרי זה מתחיל להגיד בערבית 'אוסקוט, אוסקוט'. תסתום את הפה. בשלב מסוים זה פתאום נוחת עליי: יש לו זקן ענקי, בלי שפם, מדים ירוקים, כל הסימנים, והוא ממש אגרסיבי אלינו. אנחנו גם לא נוסעים לכיוון תל-אביב. או-או... אני בצרות. אחרי חודש, כשכבר היינו חטופים בעזה, דיברנו בינינו על הרגע שבו הבנו שאנחנו נחטפים. איך לשנינו רץ בראש שאנחנו חייבים למצוא דרך להרוג אותו ולצאת מהמכונית הזאת, ונפל עלינו שיתוק. פשוט המשכנו לנהוג בשקט, ולא ביצענו אף אחת מהתוכניות שרצו לשנינו בראש".
"אני משוכנע שבאחד הסיבובים ראיתי אותו דורס ילד, אבל המחבל לא עצר"
קוזלוב סיפר על רגע הכניסה לרצועה: "ראינו שדות מלאים עד הקצה בעזתים, חלקם על אופניים, חלק על חמורים, חלק ברגל, והם חוגגים. השמחה שלהם כל כך פראית וברברית. אני זוכר פרצוף של אחד מהם במיוחד. הוא נראה כמו חיית טרף. העיניים שלו היו קרועות לרווחה. והם מנסים להיכנס לתוך המכונית שלנו, הם דופקים חזק על השמשה, אנחנו מנסים לכסות את הפנים שלנו בידיים ושלומי ממשיך לנהוג. המחבל שאיתנו מאחורה - בשלב הזה אני כבר מבין שהוא ה'בחור הרע' - החליף מקומות עם שלומי והוא מתחיל לנהוג. אני לא יודע, אולי אצל עזתים לא נהוג להוציא רישיון נהיגה, כי הוא נהג כמו מטורף. חתך ימינה ושמאלה עם ההגה. אני משוכנע שבאחד הסיבובים ראיתי אותו דורס עם האוטו ילד, אבל המחבל לא עצר".
"הייתי משוכנע שמחר בבוקר הוא רוצח אותי"
הוא סיפר על הניסיון של המחבלים לחקור אותו: "הוא מתחיל לתחקר אותי. 'אינתה ג'יש?' אתה מהצבא? ואחרי זה הוא אומר לי 'אינתה צ'יפ?' ומצביע על הגוף שלי. משום מה הם משוכנעים שלכל חייל בצבא החדירו צ'יפ ריגול לתוך הגוף, ומפחדים שככה ימצאו אותם. הבחור מוריד את הסחבה מהעיניים שלי ואומר לי בשקט מפחיד 'מחר אני הורג אותך'.
"הייתי משוכנע שמחר בבוקר אני קם לזה שהוא רוצח אותי. כמובן שלא ישנתי לאורך כל הלילה ההוא. ביום שלמחרת, אותו מחבל בא אלינו ואני חשבתי לעצמי 'אוקיי, הגיע הרגע שהוא הבטיח לי שיגיע'. אבל אז הוא עשה דבר מוזר, תנועה של לב עם הידיים והוא אמר 'אני? אני אוהב אותך'. הכול כדי לשחק עם המוח שלי. פשוט בחור משוגע, פסיכופת".
