כסא דנחמתא: האדמו"ר הגה"צ רבי דוד חי אבוחצירא, שיגר איגרת תנחומים בעצם כתב יד קודשו ליו"ר תנועת ש"ס אריה דרעי ובני המשפחה, על הסתלקות הגאון רבי יהודה דרעי זצ"ל, רב וראב"ד באר שבע וחבר מועצת הרבנות הראשית.

באיגרת התנחומים בכתי"ק, הנפרסת על פני שלושה עמודים, מאריך האדמו"ר שליט"א בשבחו של הגר"י זצ"ל ומוסיף בדברי נחמה וחיזוק.

להלן נוסח המכתב המלא:

למעלת ויקרת ידיד נפשי, שלוחא דרבנן, מ' שנים של מסירות נפש, יומם ולילה, וזכה לאחד כל קהילות הקודש בארץ הקודש תחת הנהגת גדולי הדור שליט"א, הגאון מוהר"ר אריה שליט"א, ואחיו הגאון הגדול מוהר"נ, ורבי שלמה שליט"א, ובני המנוח הגדול מורנו ורבנו ואור עינינו, רוח אפינו אשר אמרנו בצילו נחיה כל הימים נלכד בשחיתותם, ונסתלק בחטף, חוץ למקומו וחוץ לזמנו.

הצדיק המפורסם במאור פנים, באהבת הבריות וקירוב לבבות, ומסירות אין קץ לכלל ולפרט, ומכתת רגליו בכל קצוי תבל להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, בחן בחסד ברחמים, והיה ראש המדברים בכל מקום, בדרשה בהלכה, באגדה, בפלפול, חכימא דיהודאי, והכל בענות חן, ודבריו מזוקקים, מצוחצחים, מלטושים, מהוקצעים, אריח על גבי לבנה, בטוב טעם ודעת, דבר דבור על אופניו, תפוחי זהב במשכיות כסף, מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. גדול הצער ועמוק היגון ורב הכאב על האי שופרא דבלי בארעא.

מי יורה דעה ומי יבין שמועה, גמולי מחלב עתיקי משדיים, אם בארזים נפלה שלהבת מה יענו אזובי קיר, לויתן בחכה נפלה מה יענו דגי רקק. קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים, חושך ענן וערפל מכסים השמים, על שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים, וכיהתה כל רוח וכל ברכים תהלכנה מים. דוד המלך ע"ה אומר, נאלמתי דומיה החשתי מטוב וכו', כאשר אין מילים שאי אפשר לבטות את הכאב, נעתקים המילים, קשה לבטות את הצער והיגון, על העדר רבנו הצדיק הגה"צ זצוקל"ה. יחזקאל הנביא אומר, ואתה בן אדם, האנח בשברון מתניים וכו', שאי אפשר לבטות את הכאב והצער והיגון, אזי נאנחים, ואנחה שוברת גופו של אדם. הנביא ירמיה ע"ה אומר, ראו כי נאנחה אני, שניכר על פניהם שברון לבב ועגמת נפש, על האובדם, על העדר, ועל ההסתלקות הפתאומית המהדהדת.

הרשב"י ע"ה אומר, מיום שברא הקב"ה את העולם, לא היה אדם, שהודה לקדוש ברוך הוא עד שבאה לאה והודתה להקדוש ברוך הוא, וקראה לבנה יהודה. וקשה, הלא מבריאת העולם, מצינו שאדם הראשון שיבח להקדוש ברוך הוא, נח הקריב קרבנות שניצל בתיבה, האבות הקדושים קיימו כל התורה כולה, ותמיד הודו לה' יתברך, והקריבו תודה, כמו שמפורט בתורה.

אם אפשר לפרש בעזרת ה' יתברך, אמנם האבות הודו והקריבו קרבן תודה על כל נס ונס שנעשה עמם, אבל זה היה לפי שעה, וכאשר נגמר מעשה הקרבן חזרו לסדר היום, ואין היכר לנס, ולאה אמנו ע"ה חידשה דבר חדש, שנתנה הודאה על ידי קריאת השם יהודה, כדי שתזכור תמיד החסד והנס שנעשה עמה בלידתו של הבן יהודה, וכל פעם שמחזיקה אותו, וקוראה לו, או שואלת עליו, כל הזמן וכל החיים, זה עומד מול עיניה. ולא רק היא, אלא כל מי שקורא בשמו של יהודה, זוכר את ההודאה שהודתה אמו על לידתו, וזה השפיע עליו שהודה במעשה תמר, ושיבחה אותו התורה. ועוד על ידי זה זכה למלכות לדורות, שנאמר לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, וכל עם ישראל נקראו יהודים על שם יהודה, כדי להודות תמיד על כל הנסים והנפלאות שעושה עמנו ה' יתברך. שמרה נפשי כי חסיד אני, סופי תיבות יהודה.

כל מידה טובה וחשובה, ביראת שמים, בחסידות, בהידור במצות, בדברים שבין אדם למקום ולבריות, כלול מכל. שהסתלק הלל הזקן, הספידוהו הי חסיד ההי עניו, וקשה הלא היה נשיא ישראל, והיה הוא ושמאי אבות העולם, והיה גדול הדור, אלא זה המפתח להיות גדול הדור, חסידות, הידור במצוות, על ידי זה נעשים גדולים, בזכות ענוותנותו וצדקותו זכה לימנות מגדולי הדור.

רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, ערבות זה רקיע שביעי, וילון, רקיע, שמים, זבול, מעון, מכון, ערבות, אבל גם הקב"ה בוכה על אבדן הצדיק, שנאמר ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי, וקרא ה' צב-אות ביום ההוא לבכי ולמסד ולקרחה ולחגור שק, מלאכים בוכים, הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו. הנביאים בוכים, עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי, עיני יורדה מים על חללי בת עמי. על החלל שנוצר בעולם התורה, בעולם הרבנות, בעולם הדרשות, בהארת פנים, לכל בית ישראל מדן ועד באר שבע, צפון מרכז ודרום, היה מכתת רגליו והשמיע ברמה קול ה' בכח קול ה' בהדר, קול ברור וצלול, זך ונקי, חוצב להבות, מזוקק שבעתיים, מנופה בי"ג נפה, לגדולים ולקטנים כאב רחמן בכל הזמן.

קשה הפרידה ורב הגעגוע, אשריו ואשרי חלקו, זכה ושמו הטוב הולך מסוף העולם ועד סופו, זכותו תעמוד לכל המשפחה היקרה, כל אחד בשמו הטוב, להמשיך בפועלו הכביר ומורשתו האצילה ופעולותיו הנשגבות, תולדותיהם של צדיקים מצוות ומעשים טובים, הם יקדמו את המנוח לעולם שכולו טוב ועולם שכולו ארוך, ויתקיים בו הפסוק, ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיתה כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. והפסוק בהתהלך תנחה אותך, בשכבך תשמר עליך, והקיצות היא תשיחך. צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.

א-ל נחמות ה', א-ל נחמות הופיע, בעל הנחמות ינחם המשפחה הקדושה, בנחמת ציון וירושלים תנוחמו ולא תוסיפו לדאבה עוד, ולא תחזו כהאי סימנא, ואין צווחה ואין פרץ. והיתה נפש הצדיק צרורה בצרור החיים, והייתה מנוחתו כבוד, ובא לציון גואל, ונזכה לתחית המתים, יחיו מתיך נבלתי יקומון, ובנין בית המקדש וביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן סלה.

בחדרי חרדים