עוד מ׳ידיעות׳: הגורם הביטחוני הבכיר טוען: ״אנחנו כעת יותר קרובים לעסקת חטופים ממה שהיינו מאז הפעימה הראשונה לפני שנה״.
הדליקו נר: היום הילולת הצדיק רבי שלמה נחמיאש זצוק"ל
היום הילולת רבי שלמה נחמיאש זצוק"ל, מחבר הספר ויחכם שלמה על התורה הטמון במרוקו. לרגל יום ההילולא אנו מגישים את תולדות חייו ודברי תורתו
ציונו ודמותו של רבי שלמה נחמיאש זצ"ל צילום: ארכיון
מוהר"ר שלמה נחמיאש זצוק"ל, הוא בנו הצעיר של כמוהר"ר המלך שאול נחמיאש הראשון זצוק"ל, בן כמוהר"ר דוד נחמיאש זצוק"ל, בן כמוהר"ר מסעוד נחמיאש זצוק"ל, בן הרה"ק המלוב"ן אדמו"ר רבי יעקב נחמיאש "מול אנמאי" זלה"ה.
רבי שלמה נחמיאש זלה"ה, מחבר הספר ויחכם שלמה על התורה, וכן חיבר קונטרס מעשה ניסים, סיפורי מופתים שנעשו ע"י אביו הקדוש.
רבינו הוא בנו הצעיר של הרה"ק רבי שאול נחמייאש זלה"ה, וכך כותב הוא בהקדמה לספרי אביו:
"אני הצעיר מכל בית אבי..."
רבי שלמה נחמיאש זלה"ה, היה תלמיד חכם גדול, ובהסכמות לספרי אביו, שהביאם לדפוס, אפשר לטעום מעט מגדולתו. וכך כותבים חכמי מאכנס בהסכמתם לספר קודש הלולים בזה"ל:
"האיר וזרח אל עבר פנינו, האי צורבא מרבנן, החכם השלם והכולל, איש בושת בן שאול עליון למעלה..."
חכמי אספי בהסכמתם לספר גבעת שאול כתבו בזה"ל:
"מסר ביד האדם המיוחד בהדרו... ובאמת אמרו מגלגלין זכות ע"י זכאי, מעלת החכם השלם והכולל בישראל להלל כמוהר"ר שלמה בן המחבר ברא כרעא דאביו..."
וכן חכמי מראכש כתבו בהסכמתם לספרי אביו, וכן במכתב המלצה עבור רבי שלמה נכתב בזה"ל:
"החכם השלם והכולל כה"ר שלמה נחמיאש ישמרהו צורו בן לאותו צדיק..."
"ידידנו הרב הכולל בישראל להלל גדול מרבן שמו כמוהר"ר המלך שלמה נחמיאש הי"ו..."
רבי שלמה נחמיאש זלה"ה, בן הרה"ק המלך שאול נחמיאש זלה"ה, הוא אשר מסר נפש, וטילטל עצמו מעיר לעיר ומכפר לכפר, ועזב את ארץ מולדתו, כדי לאסוף ממון לצורך הדפסת הספרים, וכך כותב בהקדמתו לספרי אביו וזל"ה:
"אני הקטן מכל בית אבי שלמה בן המחבר זיע"א, זה כמה שנים ואני גולה מביתי, על זה החיבורים, אצל אחינו בית ישראל העברים, רחמנים בני רחמנים, שהחזיקו בידי בכל מקום אשר עברתי שם, אחר שהוצאתי זהב מכיסי, והוצרכתי לצאת חוץ למקומי, עד אשר העתקתי מה שהשיגה ידי מהחיבורים ההם..."
"לכל אשר יתמוך בידי לעלות זה החיבורים על מזבח הדפוס, ושכרו מרובה, כמת מצוה שאין לו קוברים, שזה כמה שנים ואין מעתיק אותם, ולא יצאתי ידי חובה..."
"אני הצעיר מכל בית אבי אשר עזבתי בית אבי וארץ מולדתי, עיר ואם בישראל צבי היא לכל הארצות, לרדת מצרימה, מה טוב ומה נעים יקר מצוה זאת, אשר השתדלתי בה בגופי וממוני, לעשות נחת רוח למור אבי זיע"א, וכוונתי לשם שמים להוציא לאור חיבורים אלו אשר חיבר מור אבי זיע"א".
מסירות נפשו העילאית של רבי שלמה להדפסת ספרי אביו, נבעו מכך שהוא היה צעיר לימים כאשר אביו הקדוש רבי שאול נחמיאש זלה"ה נפטר, ולא זכה להכירו בגוף, דבר זה ניתן לראות מהקונטרס מעשה ניסים שחיבר רבי שלמה, איך שרבי שלמה מחפש ומברר על כל פיסת מידע וסיפור, או כל מקום אשר היה שם אביו ע"ה.
רבי שלמה ביקר בהרבה כפרים ועיירות בשביל לאסוף כספים עבור הדפסת הספרים, וכן כדי למצוא כל פיסת מידע על אביו הקדוש. ואלו המקומות הידועים לנו שביקר שם רבי שלמה:
אספי, מראכש, פאס, מכנאס, טיטוואן, מוגדור, תיכרית, אגדיר, אמצמיז, זדידא, נפטא, וואדזאן, ווארזאזאת, קזבלנקה, ג'רבא שבתוניס, סוף אלוואד שאלג'יריה, ועוד.בעשרים שנה האחרונות לחייו, עבר לאלג'יר לסוף אלוואד, ושם שימש כמו"צ, והיה הרב של הקהילה, ונודע שמו כאיש אלקים קדוש. בסוף ימיו ביקש מילדיו שרוצה לחזור למרוקו להיקבר בארץ אבותיו, ואכן עשו כבקשתו. ובכ"ח בסיון שנת תרצ"ז, נפטר רבינו, וגופו הטהור נטמן בבית העלמין הישן בקזבלנקה, וכבוד גדול עשו לו במותו.
כשהגיע לאלג'יר שימש כרב הקהילה ומו"צ, וכן היה שוחט לאנשי הקהילה באלגי'ר בכלל, ובסוף אלוואד בפרט. היה מפורסם כאיש אלקים קדוש, וכל בני הקהילה נשאו את שמו בהערצה. כשהגיעו לארץ ילדיו, לא קראו להם בשמותם, אלא היו נקראים וואלד ארבי - בניו של הרב, בתואר כבוד.
למרות כל הטלטולים של כמוהר"ר שלמה נחמיאש זלה"ה, לא פסק פומא מגירסא, ולמד והפיץ תורה בכל מקום אשר דרכה רגלו. זכה רבינו ונדפס סיפרו ויחכם שלמה על התורה, חידושים מימי חורפו על ספר בראשית, וכן על ספר שמות. (החלק השני של הספר ויחכם שלמה, זה העתקה של הספר בשרתי צדק, ככה"נ כ"י שהיו באמתחת רבי שלמה יחד עם כ"י של אביו הקדוש, ולכן כשהביאו בניו הכ"י לדפוס, חשבו שגם זה מתורתו).
ספר ויחכם שלמה
ספרו של רבינו ויחכם שלמה נדפס בשתי מהדורות:
מהדורה ראשונה ע"י בנו רבי מסעוד נחמיאש בן מרת שרה ע"ה נדפס בשנת תרצ"ט.
מהדורה שניה ע"י בנו רבי יוסף נחמיאש בן מרת זוהרא ע"ה נדפס בשנת תשט"ו.
מהדורה שלישית ע"י נינו מר אברהם אמיר לנג הי"ו נדפס בשנת תשפ"ג.
איש אלקים נמצא בתוכנו
כמוהר"ר שלמה נחמיאש זלה"ה, כשעזב את מרוקו, עבר לגור באלג'יר בעיר אלוואד סוף, ושהה שם קרוב לעשרים שנה, שם נשא את אשתו השניה, מרת שרה טויטו ע"ה, ושימש שם כרב ומו"צ. הקהילה באלג'יר ידעה שאיש אלוקים נמצא בתוכם, ונהגו כבוד גדול ברבנו ובבני משפחתו. עד היום יש ביהכנ"ס בגבעת שמואל הנקרא "שבת אחים" ליוצאי אלג'יר, וכל שנה ביום פטירתו עורכים שם הילולא לכבודו של רבי שלמה נחמיאש זלה"ה זיע"א. בתו מרת אסתר טויטו ע"ה סיפרה שהיו שבתות, שכאשר היה עושה קידוש, פתאום היה עוצר ומפסיק את הקידוש, והיה עומד ביראה גדולה מאוד, לאחר מספר דקות כשחזר והמשיך את הקידוש, שאלו אותו בני ביתו: "אבא מדוע עצרת באמצע הקידוש", ענה להם רבי שלמה: "ראיתי את מו"א הקדוש עומד כאן איתנו בחדר, ולכן לא יכולתי להמשיך".
הבטיחו לי שאף אחד לא יפגע
וכך סיפרה לנו נכדתו של הרב זלה"ה, גברת מזל טויטו תחי', ממושב יושיביה, שכך סיפרה לה אימה, בתו של הרב, מרת אסתר טויטו ע"ה, שאביה רבי שלמה היה אדם קדוש ומסתפק במועט. אשתו מרת שרה ע"ה, היתה מכינה לו בכל יום ביצה וחתיכת תפו"א מבושל, וחוץ מזה לא היה מכניס לפיו כלום. רבינו היה קם בלילה ועורך תיקון חצות, ובוכה בכי נוראי על השכינה הקדושה. לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, רבינו היה מרבה בתפילות יותר ממה שהיה רגיל בכל יום, ובוכה בכיות שמעולם לא ראו אותו כך. כששאלה אותו בתו מה קרה, מדוע בוכה כך, סיפר לה בדמעות על גזירה נוראה שעומדת להיות בעולם, אבל כך הובטח לו שלעיר אלואד באלג'יר, איפה שהוא נמצא היא לא תגיע, ושאף אחד מאנשי המקום לא יפגע.
ברגע זה במרוקו מרת אמי נפטרה
פעם אחת בזמן שהיה רבי שלמה בבית הכנסת יושב על כיסאו ודורש בפני הקהל, פתאום לפתע באמצע דרשתו, עצר רבי שלמה וחלץ את נעליו, ירד מן הכסא והתישב על הריצפה. האנשים אשר היו בביהכנ"ס, לא הבינו מה קרה, מדוע כך הפסיק רבינו את דרשתו ומתישב כאבל על הריצפה. ניגשו אליו, ובחרדת כבוד שאלו לפשר הדבר, ענה רבינו ואמר "ברגע זה במרוקו מרת אמי ע"ה נפטרה לבית עולמה", שקט שרר בקהל לאחר שאמר רבינו את דבריו. לא עברו רק מספר ימים, והודיעו לרבינו ע"י שליח שאמו ע"ה נפטרה לפני מספר ימים, בדיוק באותו יום שרבינו אמר, זיע"א.
ברכת הכהנים
יעקב הי"ו בנה של מרת אסתר טויטו ע"ה, נכדו של רבי שלמה נחמיאש זלה"ה, בברית מילה שלו קראו את שמו "שאול", ע"ש הסבא קדישא הרה"ק רבי שאול נחמיאש זלה"ה. מאז היותו תינוק קטן, תמיד היה חולה, וכל הרופאים אמרו נואש, שאין מה לעשות איתו. כשאימו מרת אסתר סיפרה לאביה הקדוש רבי שלמה זלה"ה, את הקורה עם בנה הקטן, שממתי שהוא תינוק הוא רק חולה ושהרופאים אמרו נואש, מיד קם רבי שלמה, ניגש לתינוק, וביקש להחליף לו את השם במקום "שאול" לקרוא לו "יעקב". בלילה שכב הילד לישון, והנה בחלום רואה את הסבא קדישא רבי שלמה ניגש אליו ומברך אותו בברכת הכהנים בכוונה גדולה. בבוקר כשקם, ויהי לפלא, קם כבריה חדשה בריא וחזק, משל מעולם לא היה חולה, אמו ששמחה מאוד, שאלה: "בני מה קרה היום", ובנה סיפר לה את החלום עם הסבא קדישא, שבירך אותו בלילה בברכת הכהנים, ומאז קם כבריה חדשה.
עליך לחזור לארץ אבותיך
רבי שלמה זצ"ל שימש כראש השוחטים בעיר סוף אלואד, וכן היה מסמיך שוחטים אחרים תחתיו. מעולם לא המרו את פיו, וכאשר היה אומר, כך היה בכל דבר. והנה לקראת סוף ימיו, היו קצת מאנשי המקום שהיו מציקים לרב, ואומרים שחלילה השחיטה שלו כבר לא טובה, [רבינו היה איש אמת ואם היה חושב שפלוני לא מתאים לתפקיד זה, היה תקיף ועומד על דעתו וקשה מאוד לשנות את דעתו].
לרבי שלמה היה צער גדול מהדיבורים הנ"ל, והקפיד על האנשים אשר דיברו והוציאו דיבה על שהשחיטה שלו אינה טובה. בלילה כששכב על יצועו, ראה את אביו הרה"ק רבי שאול נחמיאש זלה"ה, שניגש אליו ואומר לו: "בני עליך לעזוב את המקום אשר אתה נמצא בו, ולחזור למרוקו ארץ אבותיך, שם יאמינו לך, ויאכלו מהשחיטה שלך, אפילו אם תשחט ברגלים". בבוקר כשקם רבי שלמה, סיפר לבתו על החלום, ואמר לה: "בתי אם לא שהילדים שלי חיים עם אנשי המקום, הייתי שולח אש עליהם".
כמוהר"ר שלמה נחמיאש זלה"ה, חזר בסוף ימיו לארץ מולדתו מרוקו, שכך אמר לילדיו שרצונו להיקבר במקום קבורת אבותיו. רבינו נפטר בכ"ח בסיון תרצ"ז, ונקבר בבית העלמין הישן בקזבלנקה (בז' באדר ב תשפ"ב שופץ קיברו של הרב ע"י נינו מר אמיר לנג הי"ו). חתנו הר' יוסף אביקסיס הי"ו המתגורר במרסיי, (נשא לאשה את מרת תאמו נחמיאש ע"ה בתו של רבינו), יליד העיר קזבלנקה, העיד שהיה נוכח בשעת הלוויתו של רבינו, וסיפר שזוכר שהמון אנשים ליוו את הרב בשעת הלוויתו, והורגש אבל גדול בעיר, כשקברו את גופו הטהור, סגרו את כל החנויות, וכבוד גדול עשו לו במותו, רבים עולים לקברו ורואים ישועות רבות זיע"א.
