אף לא אחד מבני הציבור החרדי הביע פליאה או הרים גבה, אל מול השמועה על פסיקתם הדרקונית של שופטי הבג"ץ. לדידו של הציבור החרדי, בשונה מהמגזר הכללי, פסיקה זו לא היתה "החלטה דרמטית" או כל קלישאה אחרת. זה היה מובן מאליו. זה פשוט התקבל בשיויון נפש.

כאחד שהסתובב אמש בהיכלי התורה, אני יכול להעיד נאמנה, ששריר לא זע בפניו של אי מי מיושבי בית המדרש, שהשמועה על פסיקת בג"ץ הגיעה לאוזניו בעיצומו של סדר א' תוסס ורענן. סדר א' של שבועיים לאחר קבלת התורה.

יודע כל אשר נשמה באפו, כל מי שחי פה במדינת ישראל, במדינת היהודים, אשר לא היתה צומת דרכים אחת, בה יצטלבו דרכי הבג"ץ עם הציבור החרדי, תורתו ואמונתו, כשהתוצאה לא היתה התנגשות מוחלטת, תאונת דרכים קשה, שהנפגעים ממנה הם הציבור החרדי. לא קרה מעולם שהבג"ץ, שרוממות שמירת זכויות המיעוט בגרונו, הגן במשהו על המיעוט החרדי, דתו ואורחות חייו, פה במדינת היהודים.

גם אם לרגעים היה נדמה, כי שלטון הבג"ץ, בגודל נאורותו ואצילותו, ינסה להכיל ולהשכיל, להבין ולו במעט, כי הניסיון הדורסני לכפות על הציבור החרדי לשנות את אורחות חייו, לערער את אמונתו האיתנה בצדקת דרכו – דרך התורה, יהיה ניסיון עקר, מטופש ואווילי וחסר משמעות מיסודו. הרי שגם לזה התבדו כולם.

ולא, לא שלא דיברו, לא שלא ניסו. הרי גדולי ישראל יושבים על המדוכה כבר ימים, שבועות וחודשים ארוכים. והפוליטיקאים בהכוונתם, פשוט שוברים את הראש מה ניתן לעשות, איך יוצאים מהפלונטר. מנסים להביא חוק כזה, חוק אחר. להידבר עם פלוני ולנהל דיאלוג עם אלמוני. אבל את הבג"ץ זה לא מעניין. נקודה. בום!!!

השתלשלות הדברים מזכירה לי סיפור אותו שמעתי מיהודי, חכם, אחד ומיוחד: ויכוח עז ניטש בינו לבין שותפו לעסק. מחלוקת שהרקיעה שחקים על כל המשתמע. בשלב מסוים ניסו אנשים טובים לפשר ביניהם. הם הגיעו אלי ואמרו לי 'אולי תתכופף קצת בשבילו'? קיבלתי את דבריהם – והתכופפתי. משלא הועיל הגיעו אלי שוב ואמרו לי 'אולי תתכופף עוד קצת'? גם עתה קיבלתי את דבריהם – והתכופפתי עוד קצת. כמובן, ללא הועיל. פנו אלי שוב ואמרו לי 'אולי עוד טיפה טיפה'? קיבלתי וכמובן שניסיתי. אלא שאז הרגשתי שאם אתכופף עוד קצת, תיפול לי 'הכיפה' מהראש. ותכף ומיד התרוממתי...       

היטיב להביע זאת מורי ורבי מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל, ראש ישיבת 'באר יעקב', שכבר לפני למעלה מעשרים שנה, התריע על זאת בבהירות ובעטו הזהב: "והדבר ברור כי הבג"ץ והפונים אליו לא יעצרו בקבלת חוק טל, כי הלא דרישתם היא לשויון מוחלט, ולא יספק אותם אלא גיוס כללי של בני הישיבות רח"ל. ומהנסיון הוא שהדרך היחידה פה בארה"ק הוא לעמוד בתוקף מוחלט על כך כי אין לגעת בישיבות הק' ובהיכלי התורה, ורק ע"י עמידה תקיפה ישמר המצב הקיים".

מסקנת הדברים, אליה מובילים שופטי הבג"ץ ובכח, כי לציבור החרדי לא תישאר ברירה, דוחקים אותו לפינה יותר ויותר. וברשותכם אצטט את לשון הפתגם, שאומר: "אל תדחוק את האויב שלך לפינה, כי אז אתה תגלה בו כוחות שאפילו הוא עצמו לא הכיר בקיומם".

אז נעשה לכם סדר: סדר א' בהיכלי התורה והישיבות לא השתנה בכי-הוא-זה, מסדר א' של אתמול. אדרבה, המציאות הוכיחה, שאחינו, גיבורי החיל, בני הישיבות, ככל שהם נרדפים על צווארם, הם רק מתעצמים ועוזרים עוז, בעמלם ויגיעתם בתורה הקדושה, משקיעים את עצמם יותר ויותר בהוויות אביי ורבא. ומעל הכל מתלכדים כאיש אחד בלב אחד להשליך את יהבם על אביהם שבשמים, כי עכשיו באמת כבר הכל יותר ברור, יותר חד, אין לנו על מי להישען.

ודבר נוסף: שיויון הנפש שאופף את הציבור החרדי, אינו מגיעה כתוצר של אדישות, של חוסר אכפתיות, או מתרבות ה"יהיה בסדר". להפך, "שיויון הנפש" של הציבור החרדי בא מ"תעצומת הנפש" שהוא ניחן בה. תעצומת הנפש הבאה כתולדה מאמונת אומן, החובקת את הציבור החרדי משחר טל יצירתו. ההבטחה "כי לא תשכח מפי זרעו" המלווה אותו מדור לדור, הולכת ומממשת את עצמה לעין כל. גם לאחר שנים של רדיפות, גזירות ושמדות, עולם התורה פורח, בשיא עוצמתו ותפארתו ואינו נזקק ל"אישור" מגורם כלשהו כדי להבטיח את המשך קיומו המפואר.

לו ידעו, לו ראו, שופטי הבג"ץ את היכלי התורה כל יום האתמול, הרי שאם יש להם מעט ערך עצמי, לטעמי, הם היו מרגישים מעט בושה, פשוט מיותרים. אמש בשעה 7.00 בערב הזדמן לי להאזין לאחת מתחנות הרדיו. ואודה בפניכם, התביישתי בשבילם. פשוט התביישתי. הדיון הפורה אותו העלתה המגישה, על איך וכיצד תתממש פסיקת בג"ץ, המספרים שנזרקו מהכא להתם והתאריכים שכבר מסודרים להם, הכל ברור. וחשבתי לעצמי, לא חבל?! לא חבל לכם לשרוף את הזמן?! שורו, הביטו, תצאו לרגע מהעולם שלכם ותבינו כמה זמן יקר את מבזבזים. צאו לפרסומות.

ומאידך, כיהודים מאמינים בני מאמינים, הלב כואב ונחמץ, נוכח תעלולי הבג"ץ, בכך שמעט הזכויות שעוד יש למדינת ישראל, כן, מדינת היהודים, בתמיכתה הזעומה והעלובה בלומדי התורה. כן, גם את זכויות אלו, שופטי הבג"ץ, כורתים ומחריבים. ה' ישמרנו.

אמרו חז"ל בגמרא (יומא דף כ"ח ע"ב) "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם".

וכך זה ישאר לעולם ועד.

בחדרי חרדים