עמיחי שטיין: הצהרת דובר המשרד לענייני אירופה והחוץ הצרפתי על האג צרפת מקבלת את ההחלטה. נאמנה למחויבותה רבת השנים למשפט הבינלאומי, צרפת שבה ומביעה את תמיכתה בפעילותו העצמאית של בית הדין, בהתאם לאמנת רומא.
אמה של מלכות: הרבנית הצדקנית מרת ציפורה פייגא אלתר מגור ע"ה
אלמנת האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' מגור זצ"ל הלכה לעולמה בגיל 98. הרבנית ע"ה הייתה הוד קדומים שגישר בין דורות, דמות מופת אצילה וחסודה, בעלת חסד ועטורת מעשים, אשת חבר ובת קדושים. הלוויתה הצהריים מבני ברק - לירושלים
הפני מנחם מגור זצ"ל צילום: ארכיון
ברוך דיין האמת: מעולם החסידות ובקרב חצר גור בפרט, נעקרה דמות מופת, אצילה וחסודה, בת קדושים ואשת חבר, הרבנית הצדקת הנודעת בחכמתה ובעמדה לימין בעלה בכל עוז הרבנית הצדקנית מגור מרת ציפורה פייגא אלתר ע"ה, שנלב"ע בשנת הצ"ח לימי חייה.
הרבנית נחלשה בשנים האחרונות ואושפזה בתקופה האחרונה בבית החולים 'מעייני הישועה' בבני ברק שם השיבה את נשמתה ליוצרה כשבני משפחתה נמצאים סביב מיטתה.
בפטירתה נסתם הגולל על דור קדושים וגדולים שהיא הייתה לו השריד האחרון, דוגמא ואות מופת לרבניות צדקניות מדורות שעברו, וגשר נאמן ואיתן להעברת המסורת, בעומדה לימין בעלה הרבי ה'פני מנחם' מגור זצ"ל בכל עבודת הקודש, באצילות ובהשקט, עקרת הבית, מנשים באוהל תבורך.
הלוויתה תצא בשעה 14:00 מביתה ברחוב יהודה הלוי 15 בבני ברק. בשעה 16:30 תצא מביתה בישיבת שפת אמת בירושלים, ומשם תגיע לרחוב ירמיהו פינת ברנדייס בשעה 17:30 בהשתתפות האדמו"ר מגור, משם הלוויה תמשיך לביהמ"ד פני מנחם ברח' יוסף זיו, ומשם לבית העלמין סנהדריה שם תיטמן בחלקת משפחתה.
בת קדושים
הרבנית ציפורה פייגא אלתר "ה, נולדה בחודש תשרי תרפ"ז – לפני כמעט 98 שנה, בבית קדושים וטהורים מיוחסים לבית גור - אביה היה רבי אברהם מרדכי אלתר – שהיה בנו של הצדיק הנודע רבי משה בצלאל מגור בן מרן השפת אמת. רבי משה בצלאל היה עתיד לכהן באדמו"רות גור אחר אחיו האמרי אמת, לבקשתו בצוואתו, אולם נספה בשואה.
בימי ילדותה ונערותה, ימי השואה והמדינה שבדרך, התחוללו תמורות עצומות ונסיונות חמורים לבני הנוער, רבים רבים עזבו את הדת. הרבנית, הייתה מהבודדות בכיתתה, שנותרה שלמה ונאמנה לדרך התורה והמצוות.
בשנת תש"ו נלקחה לביתו של חמיה - מרן האמרי אמת מגור - ונישאה לבנו הצעיר לימים מרן הפני מנחם מגור – השדכן היה הגיס, מרן הבית ישראל מגור. נישואיהם, מיד אחר השואה, היו ימי שמחה עצומים לשרידי המחנות, בראותם כי הנה הולך וקם דור חדש והשושלת נמשכת הלאה.
מעט אחר פטירתה – נפטר חמיה האדמו"ר הזקן מגור והיא נכנסה לדור עם חמותה הרבנית הישישה במשך עשרות שנים. היא התמסרה למענה וכיבדה אותה בצורה יוצאת דופן. על כך סיפרה כי באחת הפעמים בירכה גיסה הבית ישראל שאמר לבעלה הפני מנחם – "אמור לרבנית כי בזכות זו של כיבוד אם, תזכה לאריכות ימים ולבנים שיאירו את עם ישראל".
בשנת תשי"ז – התמנה בעלה לכהן בראשות ישיבת שפת אמת והיא נהפכה מעין אם הישיבה, בדאגה במסירות לכל בחור שהיה מעט מוזנח. ביתם, הצמוד לישיבה, היה מעין פרוזדור לכלל תלמידי הישיבה ולכל חסידי גור – כי בשנים ההם הישיבה הייתה גם בית המדרש הגדול.
בשנים הבאות מונה בעלה הגדול לכהן כיו"ר אגודת ישראל, יו"ר איחוד מוסדות גור, חבר נשיאות וועד הישיבות, חבר נשיאות מפעל הש"ס, חבר מועצת גדולי התורה ועוד תפקידים רבים. כל תפקיד כזה – דרש ממנו זמן וכוחות, מסעות רבים שערך מסביב לעולם לחזק את חסידי גור באירופה ובארה"ב, לאיסוף כספים ולמגביות, וכל אותן חדשים ארוכים נותרה הרבנית בגפה בביתה בירושלים, ותמכה וסייעה לבעלה הרבי.
הרבנית בעצמה, הייתה ידועה כחכמה מופלגת, כוחה העצום בנאום ובדרשות היה ידוע ובכל מקום ביקשו ממנה לשאת דברים. היא מצידה, לא נמנעה וכיתתה רגליה לכל מקום אליו הוזמנה. במשך שנים רבות מסרה שיעורים בתנ"ך ובנושאים יסודיים בתורה והלכה, בין היתר בסמינר גור בבני ברק, בעזרת הנשים של בית המדרש גור ובמקומות נוספים. לשיעוריה המרתקים נהרו אלפי נשים מכל החוגים.
בשנת תשמ"ח – נהרג בתאונת דרכים מחרידה, בנה הגאון רבי אריה אלתר רב חסידי גור בירושלים, והיא קיבלה דין שמים בגבורה ובחשיקת שפתיים.
בשנת תשנ"ב – אחרי שנות מחלה וחולשה, נפטר הלב שמחה מגור וההנהגה עברה לבעלה הרבי הפני מנחם. באותן ארבע שנות ההנהגה הצרובות לכל החסידים בערגה וגעגוע, התייצבה הרבנית לימינו, סייעה ככל שיכלה, העבירה בקשות ושמות לתפילה וכיהנה בנשיאות הסמינרים של חסידות גור, הקימה את ארגון נשות גור 'היכלי עונג', ייסדה ארגוני חסד לנשים ולנערות מבתים שבורים או חסרי אמצעים, פעלה רבות למען עזר ליולדות ועוד פעילויות רבות.
ה'פני מנחם' העריך את חכמתה ואת עצותיה והתחשב במיוחד בדעתה ובניסיונה.
בשנת תשנ"ו – אחר טיש פורים שהתקיים בתקופת פיגועים ואינתיפאדה נוראית, התחיל בעלה ה'פני מנחם' לדבר איתה מילים סתומות צופנות סוד, ואחר אמר לה 'שלום' – כביכול נפרד ממנה. הרבנית נבהלה מהדיבורים הנוראיים, ולפנות בוקר, אחר שלא יצא כהרגלו מחדרו, גילתה בזעזוע כי הוא עלה בסערה השמיימה.
גם אחר הסתלקותו – הוסיפה והמשיכה למסור שיעורי השקפה וחסידות, ובעיקר המשיכה במעשי החסד שלה עבור אלמנות ויתומים, מחצר גור ומחוצה לה. הרבתה להיכנס לציון האמרי אמת והפני מנחם בחצר ביתה והתפללה שם שעות ארוכות.
תמיד כשנכנסה להתפלל שם, צודדו כולם ונתנו לה לעבור בין הנשים האחרות, אבל הרבנית העדיפה לעמוד כאחת האדם ולהתפלל עם נשי ישראל.
בשנים האחרונות נחלשה וקיבלה באהבה את כל ייסוריה הרבים, עם שנות אלמנותה ובדידותה הארוכות. היא עברה לגור בבני ברק, סמוך אל בית בתה ובנה, שם סעדוה במסירות ובכבוד.
בחודשים האחרונים נחלשה מאוד ואף אושפזה לתקופות בבית החולים מעייני הישועה, והיום נפטרה לבית עולמה.
בניה הגאונים הצדיקים, כולם גדולי תורה: בנה בכורה, הגאון רבי יעקב מאיר, ראש הישיבה הגאון רבי שאול, הגאון רבי יצחק דוד ראש כולל בית תלמוד להוראה - גור בבני ברק ובן הזקונים הגאון רבי דניאל חיים ראש ישיבות פני מנחם.
כן זכתה בבת יחידה הרבנית הצדקת מרת אסתר ליפל תחי', א"ח הגאון רבי אברהם דוב ליפל מאצילי ונקיי הדעת ומאישי הסגולה בחצר הקודש גור בבני ברק. מהם ומבן בנה הגאון החסיד רבי יהודה אריה זצ"ל שנלב"ע בחייה, ראתה נחת ותוצאות חיים לתפארה: עשרות נכדיה מרביצי התורה והחסידות לשם ולתהילה בכל קצווי ארץ, מחנכים ומשפיעים וכלי קודש, משפחות מפוארות אצילות ההולכים בדרכה, מחנכות ומנחילות את מורשתה – מורשת בית אבותיה זיע"א ובעלה הרבי הקדוש זצ"ל.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
