ראש אמ"ן לשעבר אלוף (מיל') תמיר הימן מפרט במאמר שמפרסם במכון למחקרי ביטחון לאומי בראשו הוא עומד על הצעדים בהם ישראל צריכה לנקוט כדי להביא הישגים במלחמתה בעזה. לפי הימן, ישראל חייבת לייצר כבר היום אלטרנטיבה שלטונית לחמאס ברצועה, ובכך להוביל להישג ולפגיעה משמעותית בהנהגת ארגון הטרור. הוא גם מסביר כי כל עוד חמאס יישאר הכתובת השלטונית במקום, לא משנה כמה מפעליו יחוסלו, הוא תמיד ימצא צעירים שיסכימו להתגייס לשורותיו

בימים האחרונים התעורר מחדש במלוא העוז הדיון בשאלת "היום שאחרי", אותה סוגיה שעל אף שנשחקה במסגרת שיח בלתי פוסק - הכרעה לגביה טרם התקבלה  - זו שאינה יכולה להידחות עוד.

הדיון התעורר במלוא העוז לאחר הצהרת שר הביטחון, יואב גלנט, שקבע שיש להחליט על כך בהקדם, וכי היעדר החלטה יוביל לחזרת חמאס לשלטון (ובמשתמע, לתבוסה צבאית ישראלית). ההצהרה זכתה לתגובות נגד רבות, רובן פוליטיות, אך המקצועיות שבהן היו:

1. חוסר היכולת של הרשות הפלסטינית לחזור לשליטה בעזה, וברקע הטענה כי אין הבדל מהותי בינה לבין חמאס.

2. ללא החלשת חמאס, אין לאף כתובת חלופית מאלה שהוזכרו בחודשים האחרונים סיכוי להתבסס - חמאס ידיח אותה כפי שעשה לרשות הפלסטינית ב-2007, ולכן ראשית יש לחסלו ולאחר מכן אפשר יהיה לקיים דיון קונקרטי בזהות החלופה.

הימן מסביר מדוע צריך למהר ולהחליט כעת:

טענות בזכות המתנה ל"יום שאחרי" מתעלמות מהאופן שבו פועלות "מערכת ההתנגדות" (ארגוני הטרור) הפלסטינית ברצועת עזה בפרט, והמערכת הפלסטינית בכלל. ואולם, לו תידחה ההחלטה, כפי שממשלת ישראל פועלת כבר כשמונה חודשים, יובטחו תבוסה ישראלית אסטרטגית, אי עמידה במטרות המלחמה והנצחת שלטון חמאס ברצועה.

לעומת זאת, בהסתכלות על רצועת עזה ב"יום שאחרי" - יש חשיבות רבה לקידום חלופה שלטונית אזרחית במקביל לפעילות הצבאית, מארבע סיבות:

1. העברת הסמכויות האזרחיות על תושבי עזה היא הסיוט של מנהיג חמאס יחיא סינוואר ומהווה תבוסה מדינית לארגון הטרור ולקטאר.

2. כתובת חלופית אזרחית תשחרר את ישראל מהאחריות לטיפול בצרכים הבסיסים של שני מיליון תושבי הרצועה. ביסוסה לא יפטור מהאחריות המשפטית, אך יקל מאוד מבחינה תפעולית.

3. ללא כתובת אזרחית שתהיה אמונה על חלוקת הסיוע ההומניטרי, חמאס יוותר הגוף שעושה זאת. כך יחזק הארגון את מעמדו וסמכותו מול הציבור הפלסטיני וייצר נרטיב של "ניצחון מוחלט" על ישראל.

4. חמאס מבוסס על "רעיון ההתנגדות". על מנת לנצח אותו יש צורך בפירוקו במתקפה צבאית, ובו זמנית בהחלשת התמיכה ברעיון המנחה אותו על ידי יצירת כתובת אזרחית חלופית, שתציע רעיון חלופי ותערער את בסיס התמיכה העממית בו.

הימן מספר כי באינתיפדה השנייה פיקד על חטיבה מרחבית (חטמ"ר) ביהודה ושומרון ולמרות חיסול מאסיבי של מחבלים, כל עוד יאסר ערפאת עמד בראש הרשות הפלסטינית ודחף לרעיון ההתנגדות, "מעיין" המחבלים המשיך לנבוע ולמלא את החבית בקצב מהיר יותר מאשר הקצב שבו צה"ל "שאב" ממנה.

התפנית לדבריו התרחשה לאחר מות ערפאת ומינוי מחמוד עבאס (אבו מאזן) לראשות הרשות הפלסטינית. עבאס הציב רעיון חליפי להתנגדות החמושה: ״התנגדות לא אלימה״, ומאוחר יותר הציג את רעיון ״בניית האומה וגיבוש מוסדותיה״. רעיונות אלו אפשרו לצעירים רבים לממש את גאוותם הלאומית ואת מאבקם בישראל באמצעות נתיבים אחרים, שהתחרו ברעיון ההתנגדות החמושה.

מכאן המסקנה: כוחות צה"ל יכולים לחזור עוד עשרות פעמים לג׳בליה, זייתון ושג׳עייה, במבצעים צבאיים אמיצים ומקצועיים, ובכל פעם להרוג מאות מחבלים. אך ללא אלטרנטיבה רעיונית ל"התנגדות", ההישג יהיה זמני וישראל "תופתע" לגלות שהכוח הצבאי של חמאס חודש.

הימן מודה כי הרשות הפלסטינית היא רשות מושחתת הפועלת כנגד ישראל, וחלשה מכדי לנצח את חמאס ולעולם לא תפעל מולו צבאית. אבל, יש להציבה כגורם שלטוני חליפי לשלטון חמאס ברצועה בתהליך ארוך, שיימשך שנים, ואשר במהלכו תפעל ישראל מול כל המערכת של ההתנגדות הפלסטינית ותידרש גם לסוגיות חולשותיה ומגרעותיה.

לדבריו הרשות תעבור רפורמות מגוונות ועמוקות בשיתוף פעולה עם מדינות המפרץ וארה"ב, וחמאס יגלה שחלקים מהרצועה אינם תחת שליטתו ושהוא איבד את ריבונותו עליה - גאוותו בשנים האחרונות.

ומה לגבי ממשל צבאי?

צודק מי שטוען שממשל צבאי הוא פתרון טוב יותר מאשר חוסר החלטה ומהמצב הנוכחי. ממשל צבאי ישפר את היכולת לפעול נגד הזרוע הצבאית של חמאס ויהווה חלופה תפקודית להיבטים האזרחיים של האוכלוסייה. הבעיה היא, שממשל צבאי לא יהווה חלופה רעיונית. ניסיון העבר מוכיח שלא ניתן לסיים ממשל צבאי בלא עימות צבאי נוסף בנוסח האנתיפאדה הראשונה, או תהליך מדיני להעברת סמכויות לרשות פלסטינית מחודשת בנוסח ההסכמה שבסיום האנתיפאדה השנייה.

בחדרי חרדים