שני הצעדים הקריטיים שישראל צריכה לנקוט מול בית הדין בהאג
פרופ' רובי סיבל, מרצה למשפט בינלאומי באוניברסיטה העברית, מצביע על שני מהלכים בהם ישראל צריכה לנקוט
מאיר גלבוע | מדיני 21.5.2024 | 13:48
אמש (שני) ספגה ישראל מכה קשה מהתובע של בית הדין הפלילי שביקש להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט, בשורה אחת עם בכירי חמאס בשל "ראיות" לדבריו לפשעי מלחמה.
המערכת הפוליטית בישראל הציגה תמיכה מקיר לקיר בראש הממשלה ושר הביטחון וכך גם לא מעט ממדינות המערב שמחו על הוצאת צווי המעצר נגד הבכירים הישראלים וכן על דרך הצגת הדברים.
אך כעת עומדת השאלה מה הוא הצעד הנבון שעל ממשלת ממשלת ישראל לנקוט אל מול הגזרה.
פרופ' רובי סיבל, מרצה למשפט בינלאומי באוניברסיטה העברית, מצביע על שני מהלכים שישראל צריכה ליישם באופן מיידי. "דבר ראשון לפנות למדינות ידידותיות שלא יסגירו. וכאן ארה"ב יכולה לעזור. אמנם אין לה השפעה על ביה"ד עצמו, אבל היא יכולה להשפיע על מדינות ידידותיות כמו גרמניה ובריטניה שלא יפעלו על פי הצו".
"דבר שני" מסביר הפרופ', "יכול לעזור אם היועצת המשפטית לממשלה או פרקליט המדינה יגידו: 'רבותיי, אנחנו מכירים את העובדות, אין כאן מקום לאישום פלילי'".
"דהיינו", מסביר פרופ' סיבל, "בית הדין יש לו סמכות רק אם הרשויות של המדינה לא פועלות בתום לב. אני לא יודע אם יקבלו את זה, אבל זה יכול להועיל".
עוד מסביר הפרופ': "האישום המרכזי הוא הרעבה של האוכלוסיה בעזה ולישראל יש את כל המידע בנושא הזה. אנחנו יודעים בדיוק מה סיפקנו ומה לא סיפקנו. לכן אפשר לומר 'רבותיי, אנחנו מכירים את כל העובדות ואין כאן מקום לאישום פלילי'"
כאן חשוב לציין את "עקרון המשלימות" כלל קבוע באמנת רומא אשר מסדיר את היחסים בין קיום הליכים בבית הדין הבינלאומי לבין קיומם בבתי המשפט המדינתיים. הכלל קובע כי ההליך יתנהל בבית הדין הבינלאומי רק כאשר המדינה המעורבת אינה מסוגלת או אינה רוצה לנהל הליך כראוי.
