עינב קרנר: הקץ לפגיעה במבוטחי קופות החולים: מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת החוק, שמטרתה לאפשר למבוטחי קופות החולים לרכוש תרופות בבתי מרקחת פרטיים, בתנאים זהים לאלו המוצעים בבתי המרקחת שבבעלות הקופה או ברשתות הפארם.
עם צווורון קרוע קרא נשיא המדינה לפדיון שבויים
125 קברים נוספו השנה בהר הרצל, המספר הגבוה ביותר במלחמות ישראל. מניין חללי מערכות ישראל משנת 1860 ועד היום: 25,034 נופלים ונופלות. "מעולם לא רצינו ולא בחרנו במלחמה הנוראה הזו. לא בזו ולא בקודמותיה. כל שרצינו הוא לחזור לציון ממנה הוגלינו"
הנשיא עם צווארון קרוע צילום: מעיין טואף/ לע״מ
125 קברים נוספו השנה בהר הרצל, המספר הגבוה ביותר במלחמות ישראל. מניין חללי מערכות ישראל משנת 1860 ועד היום: 25,034 נופלים ונופלות.
הנשיא הרצוג נאם הערב עם בגד קרוע בכותל המערבי לזכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה:
"השנה זו איננה אותה צפירה. השנה, לצפירת האבל, המנציחה את חללינו שנפלו מאז ראשית ימי התקומה - התווספה צפירה חדשה, מתמשכת, ארוכה. צפירה שהחלה בשעה 6:29 בבוקר האסון הלאומי הנורא בשבעה באוקטובר, בעיצומו של חג שמחת תורה. והיא נמשכת ומלווה אותנו מאז. זועקת, חדה, צורבת. זעקה של אומה, זעקה של אבל לאומי. "אֱלִי, אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי וְזַעֲקִי בַּת יִשְׂרָאֵל מִסְפֵּד שְׂאִי והִתְיַפְְּחִי אָכְלָה הָאֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל".
הנשיא המשיך: "אני עומד כאן, ליד שריד בית מקדשנו, בבגד קרוע. הקרע הזה – סימן הָאֲבֵלוּת היהודי, הוא סמל לאבל ויגון של עם שלם בשנה זו – שנת אבל לאומית. סמל לקרע מדמם בלב העם. קרע בליבה של מדינת ישראל – שכולה, מיוסרת, בוכה בכי תמרורים, וממאנת להינחם על בנותיה ובניה – חיילים ואזרחים, אזרחים וחיילים. לא נמנע קולנו מבכי, ועינינו מדמעה. שבר גדול הושברנו. אני פונה מכאן, ברגע הקדוש הזה, אל אחיותינו ואחינו החטופים, ואל משפחותיהם: לכל אורך הימים הלאומיים האלה, אנחנו לא שוכחים לרגע שאין גדולה ממצוות פידיון שבויים. כל העם אתכם! אנחנו חייבים לגלות אומץ ולבחור בחיים. לא לנוח ולא לשקוט עד שישובו כולם הביתה".
הנשיא התייחס למספר הנופלים הגדול: "מאה ושלושים קברים חדשים, ועוד מאות רבות של קברים התווספו בכל רחבי הארץ – ושינו את פניה. את פנינו. הכאב מכה בעוצמה. רק לפני שעות ספורות, הבאנו למנוחת עולמים חמישה מבנינו האהובים. "מִנִּי דָן עַד בְּאֵר שֶׁבַע, מִגִּלְעָד לַיָּם, אֵין אַף שַׁעַל אַדְמָתֵנוּ לֹא כֻפַּר בְּדָם".
הנשיא המשיך: "מאות רבות של אזרחים נפלו בשבעה באוקטובר ובמערכה כולה. וברוח תפילת "וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף" שנאמרה ביום הכיפורים – ימים ספורים לפני האסון הנורא - אנו מקוננים ביום הזיכרון הזה על כל הנרצחים והנופלים – אזרחים וחיילים: מי באש ומי בחניקה, מי בחרב ומי בחיה. מי בפתח ביתו, ומי בממ"ד, מי בחממה ומי ברחובה של עיר, מי במוצב ומי בשדה הקרב, מי בתחנת האוטובוס ומי בתחנת המשטרה. מי במכונית ומי במיגונית, מי בשבילי הקיבוץ, מי במרעה ומי במסיבה, מי במרכז הקניות ומי בטילים וברקטות, מי במנהרות, ומי במסתור. לנצח, לנצח נזכרם".
"כל שם הוא עולם שחרב. כל שם הוא עקידה. חלל, שלא יתמלא לעולם. כל כך הרבה נופלים "גיבורים של העולם, עם חיוך של מלאכים", הותירו אחריהם מילים אחרונות ובהן ציווי אחד: לחייך. פשוט לחייך".
הנשיא המשיך: "אילו יכולתי הייתי עומד כאן הערב ומספר על כל אחת ואחד מחללינו, השנה, ולאורך השנים. ובלית ברירה, בכאב, סיפרתי על חלקם. כי מאחורי כל סיפור, וכל נר, בוערות אבוקות עצומות של גבורה, של עוצמה, של חיים, של רבים ורבות נוספים. מעולם לא רצינו ולא בחרנו במלחמה הנוראה הזו. לא בזו ולא בקודמותיה. כל שרצינו הוא לחזור לציון ממנה הוגלינו בכוח הזרוע, ולחדש בתוכה את חירותנו – במדינה יהודית ודמוקרטית. לבנות פה חיים. עתיד. תקווה. תמיד חלמנו על שלום ושכנות טובה עם כל העמים והמדינות באיזור, ולא נחדול מכך לעולם! אך כל עוד אויבינו יבקשו להשמידנו, לא נניח את חרבנו".
הנשיא התייחס לקרע בבגדו: "הקרע הזה בבגדי, הקרע המדמם שכולנו מרגישים בליבנו השנה, לא יכול להישאר חסר משמעות. המשפחות השכולות אומרות לי את זה שוב ושוב ושוב. הרקע בלב של העם, חייב לאחות את הקרע בעם. הקריעה הזאת היא גם קריאה וזעקה. קריאה לעשייה, קריאה לתקומה! תקומה כעם אחד".
לסיום אמר: "עם ישראל, אחיותיי ואחיי. גם היום, עמוק בתוך האבל הלאומי, אני יודע, אני מאמין בכל ליבי: שחר חדש יקום על כל ישראל. בזכותם, למענם, ולמעננו. יהי זכר חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה נצור בלב אומתנו לדור דור".
