סמוטריץ': "אם היו מסרבים לנהל מו"מ, רוב החטופים היו בבית"

ברקע יציאת המשלחת הישראלית לפריז: יו"ר הציונות הדתית ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' מתח הערב (חמישי) ביקורת על קבינט המלחמה וטען כי "אם כל ראשי המדינה ומערכת הביטחון היו מנתקים מגע, מסרבים לנהל מו"מ ומדברים רק באש וגופרית, הרוב המוחלט של החטופים כבר היו מזמן בבית בריאים ושלמים".

בפוסט ארוך בפייסבוק כתב סמוטריץ': "אני נפגש בחודשים האחרונים עם כל מי ממשפחות החטופים שמבקש להיפגש איתי. המפגשים האלה חשובים לי כדי לחזק, לכאוב יחד, להתחבר, להרגיש, לחזק בעצמי את המחויבות לפעול להשבת החטופים.

אני מקפיד להיות כנה במפגשים האלה ולומר את האמת. לשטוח את קריאת המפה כפי שאני רואה אותה, לא ליפות את המציאות, לא לזרות חול בעיניי המשפחות ולא לטפח אצלן אשליות. להסביר מה לדעתי תורם לסיכויי השבת החטופים ומה פוגע בכך.

בעיקר אני מקפיד להדגיש בכל מפגש כזה שהמטרה שלי היא להחזיר את החטופים ולאו דווקא לומר את מה שהמשפחות רוצות לשמוע ולמצוא חן. ולא פעם זה סותר.

אני באמת מאמין שמי שחוזר שוב ושוב מעל כל במה על מחויבותו להחזרת החטופים "עכשיו" ו"בכל מחיר" גורם אולי לתחושה טובה למשפחות אבל פוגע אנושות בסיכוי להחזיר את החטופים. זה פשוט מאוד. אנחנו הרי לא משחקים מול שער ריק, מולנו ניצב אויב אכזר שמשתמש בחטופים בצורה צינית כדי למקסם הישגים, כדי לשרוד עם שלטון הטרור שלו בעזה, ועוד יותר מכך כדי לקרוע את החברה הישראלית מבפנים ולפרק אותה.

הסיכוי היחיד להביא לשחרור החטופים הוא לצרוב בחמאס תודעת שבירה, יאוש וכניעה. אובייקטיבית, זה המצב שסינואר צריך היה להיות בו כבר מזמן. לוחמי צה"ל ומפקדיו מביאים ברוך השם הישגים מדהימים, אנחנו מפרקים לחמאס את הצורה, עזה במצוקה קשה ומצד האמת סינואר וחבר מרעיו אמורים היו להבין כבר מזמן שזה הסוף שלהם, שאנחנו מאוחדים ונחושים להשמיד אותם ושכדאי להם מאוד להיכנע ולהשיב לנו את החטופים כולם בריאים ושלמים כדי להציל משהו ממה שנשאר בעזה. מיום ליום המצוקה בעזה גדלה וממילא הלחץ הציבורי בעזה גדל, עוד ועוד קולות יוצאים נגד חמאס ומאשימים אותו במציאות הקשה ברצועה. כל יום שעובר מקדם את הלחץ ואת תודעת השבירה בציבור העזתי וממילא את הלחץ שמופעל על הנהגת חמאס להשיב לנו את החטופים, להיכנע ולהביא להפסקת המלחמה ולצמצום ההרס הנגרם ברצועה.

תשאלו את עצמכם למה זה לא קורה? למה סינואר חי בתודעה הפוכה לחלוטין מהמציאות? למה הוא בטוח שאוטוטו החברה הישראלית נשברת, חוזרת לריב, מוכנה להיכנע, להפסיק את המלחמה, להוציא את כוחות צה"ל מרצועת עזה ולאפשר לו לשקם את שלטון הטרור של חמאס ולבנות מחדש את מדינת הטרור שלו? למה סינואר מתעקש, מתבצר בעמדתו, מטפס על עצים ומציב תנאים שאין סיכוי שמדינה חפצת חיים תוכל להיענות להם? 

צריך להודות על האמת, הסיבה היא פשוטה: סינואר יושב במחילה שלו ומקשיב לתקשורת הישראלית ולכמה ממנהיגי המדינה שמה שחשוב להם כנראה זה למצוא חן כאן ועכשיו בעיניי משפחות החטופים היקרות ולזכות לאהדת התקשורת, גם במחיר פגיעה בסיכוי האמיתי להחזיר את החטופים. הוא שומע אותם מספרים שכבר הפסדנו, שאין סיכוי לנצח, שממשלת ישראל אשמה, שצריך להיכנע לדרישותיו ההזויות ולשחרר את החטופים "בכל מחיר".

כל מי שאי פעם עשה עסק בחיים שלו יודע שבמשא ומתן כשצד אחד לחוץ לסגור עסקה הוא ישלם יותר, הרבה יותר, ובמקרה שלנו מחיר בלתי אפשרי. אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו לעצור את המלחמה, לאפשר לחמאס לשרוד ולהתעצם ולהמשיך לאיים על תושבי הדרום. אנחנו לא יכולים להציף את מדינת ישראל במחבלים שישוחררו מבתי הכלא וישובו לרצוח יהודים ולתכנן את השביעי לאוקטובר הבא חלילה. כל מי שעשה אי פעם עסקה בחיים שלו יודע שכאתה מוכן לסגור עסקה "בכל מחיר" הצד השני יעלה את המחיר עוד ועוד ויחכה בסבלנות עד שתשלם אותו. וכאמור, במקרה שלנו אנחנו פשוט לא יכולים לשלם את המחיר הזה.

אלה שדורשים עסקה "עכשיו" ו"בכל מחיר", אלה שלא מפסיקים לדבר בשם הרגישות למשפחות החטופים ומבקשים לסתום את הפה למי שחושב אחרת ומבקש לשדר נחישות ולהוריד את המחיר כך שנוכל לשאת אותו, אלה הם שמעלים את סינואר על העצים, פוגעים בתודעת היאוש שלוחמי צה"ל הגיבורים והמאמץ המלחמתי אמורים לטעת בו, בונים אצלו תודעה כוזבת של ניצחון קרוב, ומסכלים את הסיכוי להביא לשחרור החטופים.

אני כמובן לא בא בטענות למשפחות החטופים. אני לא דן אותם ולא מחלק להן ציונים. אני אוהב אותן, נושא אותן עמוק בליבי, מבין לליבן ולכאבן העז ומחויב כלפיהן לפעול להשבת יקיריהם הביתה. אבל אני כן בא בטענות לעיתונאים ואנשי ציבור שמעדיפים פוליטיקה ויחסי ציבור וכדי למצוא חן ולהצטייר כמי שכביכול איכפת להם מהחטופים מוכנים לפעול בידיים לסיכול הסיכוי להחזרתם בחיים. מי שמנסה להציג אותי ואת את רוב העם שמסרב להפסיק את המלחמה כחסר לב וכמי שלא אכפת לו מהמצוקה הנוראה של החטופים ובני משפחותיהם, עושה סיבוב ציני על הטרגדיה של המשפחות, רוקד על רגשותיהן ומנצל אותן באופן ציני לצרכיו הפוליטיים.

אמור מעתה, מי שלא מפסיק להסביר כמה צריך לעשות "הכל" כדי להחזיר את החטופים וכמה משפחות החטופים יקרות לו, דואג בעיקר לעצמו ולתדמית הציבורית שלו ומפקיר את החטופים לגחמות סינואר. דווקא מי שעומד באומץ, מוכן לספוג את חיצי הביקורת המורעלים ומבהיר לסינואר שאין לו שום סיכוי להביא להפסקת המלחמה וששחרור החטופים הוא אינטרס שלו כדי להציל משהו ממה שנשאר לו, דווקא הוא זה שדואג לחטופים ותורם לסיכויי השבתם.

אני דואג לחטופים ולמשפחותיהם באמת, ויודע שהסיכוי היחיד להחזיר אותם הביתה הוא בהמשך הלחץ הצבאי עד להשמדת חמאס ובעמדה קשוחה שמסרבת להיכנע ומבהירה לסינואר שהחטופים שבידיו הם ממש לא קלף יקר ששווה לו להמשיך ולהחזיק בו כדי למקסם הישגים אלא משהו שיפתח עליו ועל אנשיו את שערי הגיהינום ויגבה מהם מחיר שהם לא חלמו.

אני משוכנע שאם כל ראשי המדינה ומערכת הביטחון היו נושאים את השדר הזה, מנתקים מגע, מסרבים לנהל מו"מ ומדברים רק באש וגופרית, הרוב המוחלט של החטופים כבר היו מזמן בבית בריאים ושלמים.

אפשר כמובן להתווכח איתי על קריאת המפה ולחשוב אחרת, אבל אי אפשר לסתום לי ולרוב העם את הפה ואי אפשר לשקר ולהציג אותנו כמי שפוגעים במשפחות, מתעלמים ממצוקתם ומוותרים על השבת החטופים הביתה כחלק מהניצחון במלחמה.

אנחנו מחוייבים לניצחון, להשמדת חמאס, להסרת האיום הנשקף מרצועת עזה לעבר ישראל, להשבת הביטחון לתושבי הדרום, להשבת הכבוד הלאומי והגאווה הלאומית ולהחזרת ההתרעה הישראלית מול אויבינו, ומשוכנעים שזו גם הדרך היחידה להשבת החטופים", כך סמוטריץ'.

בחדרי חרדים