מוריה אסרף: אלי פלדשטיין מוחזק בתנאים לא הגיוניים. הוא לא מחבל ולא רצח אף אחד. גם אם מתכוונים ללכת הכי חזק על התיק הזה יש מספיק חלופות למעצר. נוהגים בפלדשטיין כמחבל וזו פשוט בושה.
כ-60% מהעיתונאים פעילים או מזוהים עם ארגוני הטרור
חמאס מפעילה מערך של עיתונאים בכירים ובולטים המקורבים אליה אשר מסייעים לה בפעילות הסברה ותעמולה, העברת מסרים ודיווחים לתושבי הרצועה ולגורמים נוספים ברצועה ומחוצה לה
מחבלים מתעדים את עצמם ב-7 לאוקטובר צילום: צלמי פלאש90
לשכת ההסברה הממשלתית של חמאס ברצועת עזה דיווחה (נכון ל-18 בפברואר) על 131 עיתונאים ועיתונאיות פלסטיניים שנהרגו ברצועה מאז תחילת המלחמה. מבדיקה פרטנית של השמות שנערכה על ידי מרכז המידע למודיעין ולטרור עולה כי כ-60% מהעיתונאים והעיתונאיות שנבדקו, היו פעילים או מזוהים עם ארגוני הטרור.
בראיית חמאס, הפגיעה של ישראל בעיתונאים היא מכוונת ונועדה “להסתיר את האמת” ולמנוע חשיפת עובדות אודות הנעשה ברצועת עזה במהלך המלחמה. אסאמה חמדאן, בכיר חמאס, אמר כי הפגיעה בצוותי העיתונות המסקרים את המלחמה, הם “טרור” שלא יצליח להסתיר את “פשעיה” של ישראל.
איגוד העיתונאים הפלסטיניים (הפועל מראמאללה ומייצג את העיתונאים ביהודה ושומרון ורצועת עזה) ציין, כי אחד התיקים שיוגשו לבית הדין הפלילי בהאג (ICC) הוא נושא הפגיעה בעיתונאים הפלסטינים במהלך המלחמה.
במסיבת עיתונאים שקיימו מספר עיתונאים בולטים בצפון רצועת עזה, על רקע ההריסות בשל תקיפות צה”ל, הם ציינו כי למרות העיתונאים ההרוגים הרבים ולמרות הכאב על מות עמיתיהם, הם ימשיכו בכיסוי התקשורתי של האירועים. מגמה זו באה גם לידי ביטוי בקריקטורות פלסטיניות המציגות כי הכיסוי התקשורתי נמשך במטרה לחשוף את “האמת”.
חמאס ושאר הארגונים ברצועת עזה מפעילים ערוצי התקשורת המזוהים עמם. חמאס מפעילה מערך של עיתונאים בכירים ובולטים המקורבים אליה אשר מסייעים לה בפעילות הסברה ותעמולה, העברת מסרים ודיווחים לתושבי הרצועה ולגורמים נוספים ברצועה ומחוצה לה.
חלק מהעיתונאים עובדים במקביל בכלי תקשורת זרים וגם בערוצי תקשורת של חמאס. כך למשל במהלך מלחמת “חרבות ברזל” נצפו עיתונאים רבים שסיקרו מקרוב את אזורי הקרבות, באישור התנועה. באירועי ה-7 באוקטובר אוקטובר ניתן היה לראות שעיתונאים המקורבים לחמאס קיבלו התרעה מראש על המתקפה והם הגיעו לאזור הגבול ואף לישובים הישראלים בעוטף עזה בהם התחוללו קרבות ושידרו משם שידורים ישירים.
עדות לתפיסת תפקיד העיתונאי בראיית חמאס אפשר למצוא בדברים שאמר ע’אזי חמד, חבר הלשכה המדינית של חמאס ברצועה, בכינוס בבירות שנערך מטעם התאחדות תחנות הרדיו והטלוויזיה האסלאמיות, תחת הכותרת “שליחי האמת”, ואשר נועד לתמוך באנשי התקשורת ברצועה. הוא ציין, כי המלחמה התקשורתית היא לא פחות עזה מהמלחמה הצבאית או המלחמה המדינית, והדגיש כי עיתונאי לא צריך להיות ניטרלי, אלא צריך להיות לוחם למען החופש והצדק.
לדבריו, חמאס הצליחה, בכוח התקשורת שלה ובעמידתה האיתנה, לשנות את תמונת הקרב ולהפוך אותה על פיה, והקרדיט לכך מגיע קודם כל לעיתונאים הפלסטינים הפועלים בשטח, וכן לעיתונאים הערבים והמוסלמים שהגיעו לכל מקום והצליחו להעביר את האמת.
מחקר מנתח וחוקר לעומק את זהות העיתונאים והעיתונאיות הפלסטיניים שנהרגו ברצועת עזה במלחמה תוך ניסיון לאפיין את שיוכם הארגוני. המחקר בוצע על בסיס רשימה של עיתונאים שמפרסמת לשכת ההסברה הממשלתית ברצועת עזה. השלמת השמות נערכה על פי פרסומים בכלי התקשורת הפלסטינים.
סה”כ נבדקו שמות 131 עיתונאים ועיתונאיות (נכון ל-19 בפברואר 2024). קביעת הזהות הארגונית של העיתונאים נעשתה על פי שני קריטריונים: חברות ברורה בארגון או בזרוע הצבאית שלו, או היות העיתונאי מועסק בכלי תקשורת של אחד הארגונים שמשמעותו כי הוא מזדהה עם אותו ארגון ופועל מטעמו, כך דיווח מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית.
מניתוח זהות 131 העיתונאים והעיתונאיות נמצא, כי לפחות 78 (מעל ל-59%) מהעיתונאים והעיתונאיות עליהם נאסף המידע, היו פעילים או מזוהים עם ארגון טרור כלשהו. מהם 13 חברי ארגון טרור מובהקים ביניהם אנשי חמאס, הג’האד האסלאמי בפלסטין, גדודי חללי אלאקצא וועדות ההתנגדות העממית. כך שסביר מאד שהסיקור שלהם לא היה אובייקטיבי כלל.
מפילוח שמות 78 העיתונאים והעיתונאיות המזוהים ארגונית עלה כי 44 מהם מזוהים עם חמאס, חמישה מהם זוהו כפעילי הזרוע הצבאית השאר הועסקו או ייצגו כלי תקשורת של חמאס. 19 עיתונאים היו מזוהים עם הג’האד האסלאמי בפלסטין, שישה מהם היו פעילי ג’האד אסלאמי בפלסטין בפועל. כמו כן אותרו פעיל גדודי חללי אלאקצא ופעיל וועדות ההתנגדות. שני עיתונאים מזוהים עם החזיתות, האחד החזית העממית לשחרור פלסטין, והשני החזית הדמוקרטית- לשחרור פלסטין.
שבעה עיתונאים מזוהים עם הרשות פלסטינית, ארבעה עיתונאים מזוהים עם פתח, אחד מהם עם הפלג של מחמד דח’לאן. לגבי 53 מהעיתונאים ברשימה לא נמצא נכון למועד פרסום מסמך זה שיוך ארגוני כלשהו. היו גם כאלה שנכללו ברשימת העיתונאים/עיתונאיות אשר לא ניתן היה לאתר את כלי התקשורת בו עבדו ולא ברור מדוע סווגו כעיתונאים.
