ניר דבורי: צה"ל והשב"כ הודיעו שהשלימו מבצע משותף במפקדת הטרור של חמאס בבית החולים כמאל עדואן שבצפון הרצועה ושנעצרו במהלכו יותר מ-240 מחבלים במרחב, בהם כאלו שהתחזו לחולים. מנהל בית החולים, שחשוד כפעיל בארגון הטרור חמאס, נלקח גם הוא לחקירה. אחת היחידות שפעלו בבית החולים היא שייטת 13,שאיתרה והחרימה אמצעי לחימה, בהם רימונים, אקדחים, תחמושת וציוד צבאי נוסף.
הפרטים מהשבי נחשפים: 12 חטופים בחדרים קטנים
החוטפים הלבישו את החטופים בבגדים ערביים מסורתיים וכיסו אותם בסדין, כך סיפרה שרון אלוני-קוניו, ששוחררה משבי חמאס עם בנותיה אמה ויולי לאחר 52 יום. "היו כשלושה חדרים של חטופים בבית החולים" סיפרה
מבצע חרבות ברזל - היום הראשון צילום: צלמי פלאש90
חלפו יותר מ-50 יום מאז שמחבלי חמאס שחררו את שרון אלוני קוניו ואת בנותיה התאומות בנות השלוש, היא מייחלת לשובו של בעלה שנותר שבוי בעזה.
"אני גם אמא וגם אבא כרגע", היא אמרה בראיון לאנדרסון קופר ברשת CNN. כשהילדים שלה מחוץ לטווח הראייה, היא צופה בסרטונים ומאזינה להודעות קוליות של בעלה, דוד קוניו, "כדי להרגיש מחוברת אליו - אבל אני די בדיכאון".
היא סיפרה שארבעתם שנחטפו בנפרד התאחדו בשבי כאשר מחבלים החביאו אותם לצד עשרות חטופים אחרים המוחזקים בבית החולים נאצר בדרום עזה.
היא אמרה כי בבית החולים נאצר שהו בין 10 ל-12 חטופים בחדר אחד, במקום היו שלושה חדרים כאלה, וכי הם טופלו על ידי "אח" מהבית חולים. "הוא ידע מי אנחנו, הוא הצטרף לזה", אמרה.
בת ה-34 גם סיפרה לקופר שלמרות שבסופו של דבר היא שוחררה לצד התאומות שלה, יולי ואמה, במהלך הפסקת אש בת שבוע בסוף נובמבר, החופש שלה היה מריר-מתוק שכן נאלצה להשאיר את בעלה דיוויד מאחור.
"המוח שלי לא יכול היה לשמוח מהעובדה ששוחררנו בגלל הדאגות שלי לגבי דיוויד, והבריאות שלו והמצב הנפשי שלו", אמרה.
אלוני קוניו נחטפה לעזה בטרקטור עם דוד ויולי והוחזקה בבית עם שני חמושים של חמאס. ביום התשיעי שלהם שם, בית של השכן הופגז, והם נלקחו באמבולנס לבית החולים נאצר.
"הם הביאו אמבולנס והסוו את בעלה דוד לגוויה, הם שמו אותי בבגדים ערביים מסורתיים והם שמו עלי את יולי וכיסו אותה בסדין", אמרה. "היו כשלושה חדרים של חטופים בבית החולים. בכל אחד מהם היו 10 עד 12 אנשים, חדרים קטנים, 12 מטרים רבועים. אז אין הרבה מקום".
שם היא התאחדה בסופו של דבר עם בתה אמה. חמושי חמאס רצו לצלם את המשפחה "ופתאום שמעתי קול של תינוק בוכה מחוץ לדלת" שנשמע כמו אמה, אמרה. בהתחלה היא חשבה שהיא הוזה אבל מישהו נכנס עם אמה ומסר אותה לאלוני קוניו "כמו חבילה", אמרה.
לקח כמה לילות להרגיע את אמה מכיוון ש"היא הייתה מתעוררת בצרחות ולא נרגעה במשך שעות", מה שגרם למחבלים "לצעוק עלינו להיות בשקט", אמרה.
אלוני קוניו דיברה על תנאי החיים הקשים שספגו בשבי. הם ישנו על כרית עמוסה בדם, והיה שירותים מחוץ לחדר שלהם, אבל זה יכול לקחת שעות עד שהדלת נפתחת כש"לכולנו היו שלשולים והקאות".
בקושי האכילו אותם והיא תיארה את האוכל שקיבלו עם עובש.
כל הזמן הזה, המצב גבה מחיר מההורים. אלוני קוניו לא קיבלה את התרופות שלה נגד דיכאון ואומרת שהיא "נהגה לבכות כמעט כל יום". התסכול של דיוויד הוביל אותו "לפעמים להכות את עצמו בפנים עד שדימם", הוסיפה.
אפילו כשנודע לה שהיא אמורה להשתחרר, לא הייתה סיבה לחגיגה.
דוד הוצא מהחדר ומחבל חמאס אמר לו שהעסקה עם ישראל היא לשלוח בחזרה רק נשים וילדים. כמו כן נאמר לו כי הוא עומד להילקח למקום שבו הוחזקו הגברים האחרים. "פשוט ישבנו שם ובכינו והתחננתי בפניו לא ללכת והוא אמר לי שהוא כל כך מפחד וביקש ממני להילחם בשבילו", אמרה.
היא אפילו ניסתה לשכנע את בעלה לתת לה להישאר איתו ושהתאומים יחזרו לבד לישראל. "יש לנו משפחה מדהימה משני הצדדים, אני יודעת שהם ידאגו להם היטב", אמרה על השיחה שניהלה איתו. אבל בסופו של דבר, לא הייתה לה ברירה ודיוויד נלקח משם ב-24 בנובמבר.
"צריך לעשות הכל כדי לעשות עסקה ולהחזיר אותם הביתה", אמרה והוסיפה כי היא רוצה שדוד ידע שהיא נלחמת עבורו. "כי מגיע לך, אני לא יכולה לחכות לראות אותך".
