אמו של החטוף שנורה על ידי חיילים: "אין מקום לכעס"

מספר ימים אחרי התקרית שהובילה למותם של יותם חיים ז"ל, אלון שמריז ז"ל וסאמר טלאלקה ז"ל, איריס חיים, אמו של יותם, שלחה מסר ללוחמי גדוד 17 של ביסל"ח שלוחמיו ירו בשוגג בחטופים בסג'עייה שברצועה.

במילותיה המצמררות, אמרה: "רציתי להגיד לכם שאני מאוד אוהבת אתכם ומחבקת אתכם מרחוק", אני יודעת שכל מה שקרה זה בכלל לא באשמתכם או באשמת אף אחד חוץ מהחמאס ימח שמם וזכרם על פני האדמה. אני מבקשת לשמור על עצמכם ולחשוב כל הזמן שאתם עושים את הדבר הכי טוב בעולם, שיכול לעזור לנו כעם ישראל וכולנו זקוקים לכם בריאים".

חיים שוחחה עם בן כספית וינון מגל ב-103fm, והתייחסה להשתלשלות האירועים המצערת: "הזמנו אותם (את אותם החיילים) לבוא. היה לי מאוד חשוב שהם יגיעו והם באמת הגיעו, שזה גם לא היה לי מובן מאליו. הם באו והיו מתוקים ממש. כמו ילדים שלנו, אלה ילדים. צעירים בני 20-19 שאמרו לי דברים מאוד מרגשים. אמרו לי 'הבן שלך עשה משהו שאנחנו לא היינו מעזים לעשות. אנחנו חיילים, יש לנו מדים, יש לנו נשק, אבל הוא הגיבור האמיתי של הסיפור הזה'. בסוף, כשיש את הגישה הזאת, המכילה, אז כולם יוצאים בסוף מורווחים מזה, זה ווין-ווין באמת. הם יצאו מחוזקים ואני יצאתי מחוזקת ובעלי יצא מחוזק מהם. אין שום מקום לכעס פה, כי בסך הכול הם באו באמת בטוב, הם באו לעשות טוב. לא היה נראה בכלל שיש דרך אחרת, לנו לפחות, או לי, לראות את הסיטואציה הזאת, עם כל הקושי. נכון, יש קושי מיד ללכת ובאוטומט למצוא את האשם, למצוא על מי לכעוס, לשמחתנו, הדרכים שלנו יותר מועילות".

היא ציינה: "פחדתי שהם (החיילים) יכולים לעשות לעצמם משהו. מאוד חששתי מזה, כי אני יודעת מה זה יכול להביא. אגב, בשבעה היה אצלי מישהו, בחור שעמד בצד וסיפר לי שכשהוא עצמו היה קצין מודיעין לפני יותר מ-10 שנים, ובעת מילוי תפקידו היה ירי דו צדדי שהרג הרבה חיילים ועד היום הוא לא מצליח להשתקם מזה. הוא לקח על עצמו את האשמה, והוא אמר לי '10 שנים לא יצאתי מהבית לשום דבר חוץ מלטיפולים והיה לי חשוב לבוא אלייך, להגיד לך, כמה את עזרת וכמה ניקית אשמה מאנשים שהיו יכולים לסבול כמוני'".

"היה לו מאוד קשה בעולם הזה"

בהמשך ציינה: "אני כל הזמן בכאב שהילד שלי, פיזית, הגוף שלו לא יהיה איתי יותר ואני לא אשמע אותו צוחק והוא לא יחבק אותי. יחד עם זה, אני לא רק שם, אני רואה עוד דברים. אני מסוגלת לא להיות רק בזה אלא גם לראות שיש עוד אנשים. אני צריכה ורוצה לחשוב על אחרים ולא רק על עצמי ורואה תמונה יותר כוללת, איך אני עושה את זה? יותם הוא בחור שהגיע לעולם הזה כנראה ללמד אותי המון דברים ואחד מהם זה באמת יכולת לראות הרבה מעבר למצוקות הקטנות היומיומיות כי יותם התמודד עם הרבה קשיים בחיים, וכל פעם הייתי צריכה למצוא עוד משהו שיכול לעזור ואולי לראות אותו בעוד פן, ואני חושב שהוא מאוד הרחיב לי את מיכל הרגשות שלי והיכולות שלי להכיל סיטואציות מאוד מורכבות, בגלל או בזכות יותם. הוא הוגדר כמתמודד נפש".

היה לו קשה כאן?

"היה לו מאוד קשה בעולם הזה. מאוד. כל יום הוא היה במאבק, והוא באמת עשה המון דברים כדי להצליח. לא היה לו קל. הוא היה בחור מיוחד מאוד שנכנס ללב של מי שראה אותו. כשהיינו בשבעה, היה איזה בחור שאמר לי 'הכרתי את יותם. פעם אחת ישבתי איתו בחוץ באיזה אירוע מוזיקלי ודיברתי איתו כמה דקות והוא נורא הבין אותי והבין את מה שעובר עליי'. אמרתי, 'כן, אתם על אותו תדר'. הוא היה על תדר מסוים בעולם הזה, תדר של אדם מאוד רגיש".

היית יכולה לנחש שהוא ישרוד כל כך הרבה זמן ועוד יצליח להשתחרר עם שני החברים שלו?

"על השרידות של ה-70 יום, זה היה לי ברור. כל הזמן אמרתי שאני יודעת בוודאות שהוא שורד ואחר כך גם קיבלנו גם מידע מודיעיני שבדיוק מה שידענו בתוך תוכנו הסתבר כנכון. אני האמנתי בכל מאודי קודם כל בשביל לשרוד באופן אישי וגם לחזק את יותם מרחוק".