האיום הישראלי שמונע מאסד להתערב במלחמה

ד"ר כרמית ולנסי, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי וטל אברהם, עוזר מחקר במכון, פרסמו מאמר מעניין שמסביר מדוע סוריה ונשיאה אסד נמנעים עד כה מלפתוח חזית מול ישראל די לסייע לציר ההתנגדות. הם מונים שלושה שיקולים מרכזיים לכך ומפרטים כיצד ישראל צריכה לנהוג במידה ותפתח חזית נוספת בצפון.

מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ישראל מתמודדת עם אתגרים רב-זירתיים שיוצרים שלוחיה של איראן במזרח התיכון – בראשם חזבאללה, החות׳ים בתימן ומיליציות שיעיות בעיראק שתוקפות בסיסים אמריקאיים. לאור חובתם לסייע לחמאס במסגרת "ציר ההתנגדות", נראה כי מטרת הארגונים היא לנהל עימות מוגבל על מנת להפעיל לחץ ישיר ועקיף על ישראל (דרך ארצות הברית) לסיים את המלחמה, ובעיקר להסיט את הקשב של צה"ל מרצועת עזה לעבר חזיתות נוספות.

בסוריה, לעומת זאת, מעבר למספר תקריות ירי המיוחסות בעיקר לגורמים פלסטיניים, וכן תקיפות של מיליציות שיעיות נגד בסיסים אמריקאיים במדינה, לא מתגבשת לפי שעה חזית פעילה באזור הגבול. ניכר כי הנשיא בשאר אל-אסד אינו ממהר להירתם למערכה ולהפוך את סוריה לזירת לחימה משמעותית. זאת עקב מספר שיקולים מרכזיים:

- שרידותו של אסד - בתחילת המלחמה העבירה ישראל מסרים מאיימים לאסד, שלפיהם כניסה למערכה תעמיד הן את דמשק והן את קיומו בסכנה. אסד עצמו, ששרד 12 שנים של מלחמת אזרחים עקובה מדם ומכיר ביכולת הצבאית של ישראל, שזוכה כעת גם לגיבוי אמריקאי משמעותי, אינו מעוניין לסכן את שלטונו שוב.

- יחסי חמאס-סוריה - חמאס, ששורשיו הרעיוניים בתנועת ״האחים המוסלמים״, לא זו בלבד שגינה בחריפות את אסד בגין מדיניותו במלחמת האזרחים, אלא תמך במתנגדיו ובפרט בארגוני מורדים המזוהים עם "האחים". עם זאת, במהלך השנים חל תהליך איטי והדרגתי של התקרבות מחדש של המשטר הסורי לחמאס, בין היתר כתוצאה מלחצים שהפעילו איראן וחזבאללה במטרה ללכד את שורות "ציר ההתנגדות״ לישראל. באוקטובר 2022 הסכימו הצדדים לחדש את יחסיהם, אולם באוגוסט 2023 האשים אסד את חמאס בצביעות ובבוגדנות. הנשיא הסורי הדגיש כי היחסים לא יחזרו למצבם כפי שהיו טרם מלחמת האזרחים.

- שיקול צירי - ייתכן שהסיבה לאי-מעורבותה של סוריה טמונה בדירקטיבה של הציר ולא רק בהחלטת אסד. איראן, על אף שאיפתה לאתגר את ישראל ממספר זירות רב ככל הניתן, אינה מוכנה להקריב את הנכס הסורי עבור חמאס, בשל היותו מרכז טריטוריאלי ולוגיסטי חשוב, אלא מעוניינת לשמרו למקרה שתתפתח מלחמה בינה או בין חזבאללה לישראל. ייתכן שבראייתה, נכון למצות בשלב זה את השימוש בשלוחים אחרים, דוגמת החות׳ים בתימן והמיליציות בעיראק, וכן את השימוש המוגבל בחזבאללה מתוקף תפקידו כ״מוביל״ ההתנגדות.

נראה כי אסד ותומכיו אינם מעוניינים להפוך את סוריה לזירת לחימה עצימה מול ישראל במסגרת המערכה הרב-זירתית המנוהלת על ידי איראן ו"הציר". עם זאת, יכולתו של המשטר לרסן פעילות פלסטינית או צירית משטח סוריה מוגבלת ונתונה ללחצים מצד איראן וחזבאללה. הגם שאלו אינם מעוניינים בהכרח להפעיל לחץ על אסד בעת הנוכחית, עמדתם זו תאותגר ככל שתימשך הלחימה, כתלות בהתרחבות העימות בין ישראל לחזבאללה ובמידת הסכנה שתישקף לארגון בראיית איראן.

לאור זאת, על ישראל לגבש בעת הנוכחית אסטרטגיה מובחנת עבור כל אחד מהשחקנים הרלוונטיים בזירה הסורית, שתוכל לייצר גם הזדמנויות. מול משטר אסד, ראוי למצוא איזון בין גביית מחיר ישיר בגין פעולות "הציר" משטח סוריה, על מנת לעודד אותו לרסן את הפעילות הצירית ולהמחיש לו את הסכנה שזו מציבה לו, לבין הימנעות מלחץ רב מדי, העלול להניעו להתיר את הרסנים מעל גורמי הציר או אף לפעול בעצמו בתגובה לתקיפות הישראליות.

אשר לנוכחות גורמי "הציר" בסוריה, נכון שישראל תנצל את מומנטום המלחמה ותגיב באופן עוצמתי יותר נגד נכסיו. בסוריה יש לישראל חופש פעולה נרחב יחסית (לעומת לבנון), ואותו יש לנצל להעמקת הפעילות נגד חזבאללה והמיליציות על מנת לגרוע מיכולותיהם הצבאיות ולהרחיקם מהגבול עם ישראל, בקצבים ובהיקפים גבוהים יותר מאשר בימי שגרה או במסגרת "המערכה שבין המלחמות" (מב"ם), המתנהלת בסוריה מעל עשור. מהלך כזה יוביל לגיבוש כללי משחק חדשים, שיטיבו עם ישראל ואף יאפשרו לעצב מציאות ביטחונית משופרת "ביום שאחרי", גם בזירה הסורית.