הלכה שבועית: הדלקת נרות חנוכה לחיילים בשטחי מלחמה

הדלקת נרות חנוכה לחיילים בשטחי מלחמה

נושאי השיעור

מקום הנחת נרות חנוכה • הידור בחנוכיה מכסף טהור • נרות חנוכה במרפסת או בחלון • חנוכיה עם גב גבוה • מי שאין לו בית • עיקר מקום ההדלקה • מי שיש לו שתי בתים • הדלקה בבית מלון • חייל המשרת בשטח • המתארח אצל חברו • המתארח בשבת חתן היכן ידליק נרות חנוכה • המתארח בשבת היכן ידליק במוצאי שבת • חתן בימי החנוכה היכן ידליק • הדלקה ע''י שליח • ברכות ההדלקה ע''י שליח • הדלקה ע''י אישה • להשתמש לאור הנרות כשיש שמש • כיבוי האורות בבית לאווירת חנוכה

מקום הנחת נרות חנוכה

הגר בבית פרטי שיש לו חצר וממילא יש לו שתי פתחים, האחד שנכנסים מרה''ר לחצר, והאחר שנכנס ממנו לבית. נחלקו רש''י ותוס' היכן יש לו להניח הנרות, האם בפתח הפונה לרה''ר כלומר פתח החצר, או בפתח הבית הפונה לחצר. לרש''י יש להדליק בפתח הפונה לחצר, וסברתו כדי שגם בני הבית שיוצאים ונכנסים מהבית לחצר ומהחצר לבית יראו את הנרות ויתפרסם אצלם הנס, וגם בני רה''ר העומדים כנגד הפתח יראו את הנרות. אולם לדעת התוס' יש להניח בפתח החצר הפונה לרה''ר מבחוץ כדי שבני רה''ר יראו את אותם הנרות מכל זוית ומכל מקום. להלכתא נפסק בשו''ע (סימן תרע''א ס''ה) כדעת התוס' דיניח בפתח רה''ר מבחוץ.

חנוכיה מכסף להידור

אלא שאדם זה יתקל בבעיה כיצד ידליק נר חנוכה בהידור, שהרי העולם מהדרין להדליק בחנוכיית כסף כל אחד כפי יכולתו ויש בזה משום ''זה אלי ואנווהו'', אולם זה שמדליק ברה''ר ממש יקשה עליו דבר זה, כי אם יניח אותה ממש בחוץ חושש שתגנב מיד. וא''כ אין לו ברירה אלא להדליק בחנוכיה פשוטה ואז לא יצטרך לדאוג עליה כל משך זמן הדלקתה, ואם ידליק בחוץ במנורה פשוטה וידליק בפנים בחנוכיית כסף טהור לא הרוויח בזה דבר, שהרי אחר שיצא יד''ח בהדלקה בחוץ אין שום ערך להדלקה בפנים ומה לו להדר בפנים בחנוכיית כסף. וע''ז נאמר מרבה נכסים מרבה דאגה. ואם בכ''ז רוצה להדליק ולהדר בחנוכיית כסף ולהשאירה בחוץ יש לו לעמוד לידה במשך חצי שעה כדי לשומרה מפני הגנבים, ואח''כ יכול להכניסה.

נר חנוכה במרפסת או בחלון

לפי מה שהתבאר שצריך להדליק נר חנוכה בחוץ כדי שיהיה קל יותר לבני רה''ר לראות את הנרות וכך יתפרסם הנס יותר. הוא הדין למי שמדליק נרות חנוכה בחלון ביתו או במרפסת, כיון שהוא גר בבנין קומות ואין לו פתח פתוח לרה''ר באופן פרטי, גם שם צריך להקפיד להניח הנרות מבחוץ, כלומר לא בתוך הבית כנגד החלון, אלא על אדן החלון מבחוץ כדי שיהיה קל לבני רה''ר לראותם מכל זוית. גם במרפסת הבית לא יניח בתוך הבית כנגד המרפסת אלא על אדן החלונות והתריסים מבחוץ. וצריך להניח אותם בתוך מתקן זכוכית כדי שלא יכבו.

חנוכיה שיש לה גב גבוה

ישנם חנוכיות הבנויות מגב אחרי הנרות באופן שמי שעומד מצד הגב אינו רואה את הנרות. אם מדליק בחנוכיה כזאת וההדלקה היא ברה''ר ממש, כגון שיש לו פתח לחצר פרטית ומדליק ברה''ר בצד הפתח של החצר, יניח את החנוכיה באופן שהגב שלה יהיה צמוד לגדר החצר, יעמוד המדליק כנגד הנרות וידליק בצד ימין ביום הראשון נר אחד ואח''כ מוסיף והולך, ובכך כל בני רה''ר רואים את הנרות היטב. אולם אם מדליק את הנרות במרפסת או בחלון, לא יכול להניח את הנרות כלפי רה''ר והגב אליו, כי באופן זה לא יוכל להדליק את הנרות בצורה נכונה, שהרי לא עומד מול הנרות בעת ההדלקה, אלא אם כן יניח את החנוכיה כשהגב כלפי רה''ר והנרות כלפיו וידליק ואח''כ יסובב אותה כלפי רה''ר. ואף שמי שעושה כן אין בזה חשש שהרואה יאמר לצורכו הדליקה כיון שנמצאת ממש באותו המקום ולא משנה אותה מפינה לפינה או מחדר לחדר, מ''מ כיון שקי''ל הדלקה עושה מצוה, צריך שבעת ההדלקה יהיה כבר ראוי לפרסם לרבים, ובאופן זה בעת ההדלקה אין רה''ר יכולים לראות את הנר כי הגב מסתיר להם, לפיכך באופן שמדליק בחלון או במרפסת יקח חנוכיה שאין לה גב.

עיקר מקום ההדלקה

חז''ל תקנו להדליק נר חנוכה על פתח הבית כמבואר בשבת (כא:) ובשבת (כב.), כלומר אם אין לו בית לא יכול להדליק סתם ברחוב ולברך עליה. וכך מבואר בתוס' סוכה (מו.) דעל מה שאמרו שהרואה מברך שעשה ניסים ושהחיינו, הקשו בתוס' היכן מצינו שמי שלא עושה מעשה המצוה אלא רק רואה מברך. [א.ה. ולא קשיא והרי מצאנו ברכות הראיה, דשאני התם דעיקר התקנה היתה על הראיה דמשבח בזה את הקב''ה, אבל היכן מצאנו שאחר שתקנו ברכה על מעשה מצוה יתקנו גם על ראיה למי שלא יכל לעשות]. ותירצו שם בתירוץ השני, דכיון שמצות הדלקת הנר תלויה בבית, הרי שאין לכולם בתים לצאת י''ח, ולכן תקנו גם להם ברכת הראיה. עי''ש. וא''כ פשוט לנו שצריך בית אך לא ביארו מדוע צריך בית.

טעם מדוע צריך בית

והנה מצאנו בשבת (כב.) דנר חנוכה מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח, ופירשו רש''י, הר''ן ועוד, דאם יניחנו להלן מן הפתח לא ידעו שבעה''ב הדליקה, ופירש הריבב''ן ואם לא ידעו שהוא הדליקה חסר בזה בנר חנוכה כי יאמרו שאין זה נרות חנוכה. כלומר יאמרו שזה סתם נר שבא להאיר והעובר אורח שכח את הנר שם והלך, אבל אם הנר עומד ליד הפתח, משייכים את הנר לבעל הפתח, ומדוע השאירו שם, אלא ודאי בכוונה הניח בשביל פרסום הנס. וכן מבואר היטב בספר ערוך השולחן (סימן תרע''א אות כג).

מי שיש לו שתי בתים

ומעתה מי שיש לו שתי בתים אחד שאוכל בו באופן קבוע ואחד שישן בו קבוע, באיזה מהם צריך להדליק. זה ברור שבכל מקום שידליק יצא י''ח, השאלה היכן טוב יותר מעיקר הדין. מצאנו בזה מחלוקת גבי עירוב בגמ' בעירובין (עג.) בין רב לשמואל, והלכתא כרב דמקום אכילה הוא עיקר וחשוב יותר. גם הכא לענין חנוכה, וכן מתבאר למעיין בדברי השו''ע ריש סימן תרע''ז עי''ש היטב.

מקום ההדלקה במלון

ממילא מי שמתארח במלון בימי החנוכה, אם מקום האכילה ומקום המגורים הם באותו בנין עצמו, יכול להדליק היכן שירצה, כלומר או בלובי המלון או בחדר אוכל שהרי שניהם אותו מקום. [במקום השינה אסור להדליק]. אולם אם מקום המגורים בבנין אחד ומקום האכילה במקום סמוך בבנין אחר, עדיף להדליק במקום האכילה אם אפשר. שהרי מקום האכילה הוא החשוב ביותר.

חייל המשרת בשטח

חייל הנמצא בשטח האויב ואין לו בית להדליק בו, אינו יכול להדליק ליד רכבו המשוריין וכיו''ב. גם אם בנו עמדת תצפית ומאיישים אותה בחיילים, אין זה קרוי בית ואי אפשר שם להדליק. ולכן אם מדליקים עליהם בביתם הרי שיצאו י''ח. אולם אם אין להם מי שידליק בביתם, אם רואים נרות חנוכה שם כגון שישנם חיילים אחרים שכבשו מבנה וגרים בו וגם יכולים להדליק בו, גם אלה שנמצאים בשטח ולא במבנה יכולים לברך על ראיית הנרות ביום הראשון שתי ברכות ובשאר הלילות רק ברכת שעשה ניסים.

המתארח אצל חבירו

המתארח אצל חבירו או אצל אביו באחד מימי החנוכה, אע''פ שאוכל שם, כתב הט''ז (סימן תרע''ז סק''ב), המג''א (שם סק''ג), הכנה''ג (סימן תרע''א) בשם שארית ישראל (ס' עג), דצריך לילך אל ביתו להדליק ולא ידליק שם בסעודה, וכ''פ המשנ''ב (סימן תרע''ז סק''יב), וכ''כ כה''ח (שם אות כא), דכיון שאין אנו רואים אותו קשור לבית אי אפשר שם להדליק, ורק אם אוכל שם באופן קבוע הרי נחשב מקום שאוכל ויכול להדליק שם.       

הדלקה במלון

המדליק בבית מלון שבו שכר חדר, ברור שיכול להדליק שם עם ברכה, ואף אם השאיר בביתו את שאר בני ביתו, אין צריך להדליק דוקא בביתו, ואף כל בני ביתו יוצאים בהדלקתו. דכיון שהם סמוכים על שולחנו הרי שהדלקת הנר בבית המלון נחשבת ממנו וגם ממונם ויוצאים י''ח.

הדלקה בביתו תמיד יוצאים בה

בכל המקרים שהבאנו שיכול להדליק גם לא בביתו כגון שאוכל וישן בבית חבירו, מ''מ אם חפץ להדליק בביתו ודאי שיכול ויוצא בזה י''ח, בפרט אם מדליק בחוץ דהוה פרסומי ניסא לרבים דהדלקה תלויה בבית אך לא צריך דוקא שנמצא שם  באותו יום.

המתארח בשבת חתן

המתארח בשבת חתן והקצו לו מקום לישון, אך האכילה אוכלים כולם בצוותא באולם במקום אחר, כיון שאינו מדליק בביתו הקבוע יש לו להעדיף את מקום האכילה על פני מקום השינה. דמקום אכילה תמיד עיקר. אולם אם אי אפשר להדליק שם ודאי שיכול להדליק במקום שישן.

הדלקה במוצאי שבת מחוץ לביתו

אדם שמתארח בשבת אוכל וישן במקום אחר, כשמגיע מצאי שבת היכן ידליק, האם במקום ששהה שם בשבת, או כיון שצריך כבר לשוב לביתו ימתין עד שיגיע לביתו וידליק שם. נראה שיש לחלק בין מתארח במלון לבין מתארח בבית אביו או חמיו. דהמתארח במלון לשבת, מיד בגמר השבת נגמרה הארחה ומכאן ואילך לא נחשב אורח המלון וצריך מיד לצאת מן המקום, נמצא שכבר אין לו קשר עם המקום, ולמרות שאכל וישן שם בשבת, מ''מ כעת נגמר הארוח. אולם בנמצא אצל אביו או חמיו, הרגילות שנשאר שם עוד, ולפעמים אוכל אפילו סעודה רביעית ולא מיד עוזב את המקום, למרות שבפועל לא ישן שם יותר, יכול להדליק שם, דכיון שאכל וישן שם והיה לו קשר למקום, לא נגמר קשר זה אלא עד שיעזוב וכל זמן שדעתו עוד לשהות שם קיים הקשר הראשון ויכול להדליק שם בברכה או לומר לבעה''ב לכוון גם להוציאו עם ב''ב.

חתן בימי חנוכה

חתן המתחתן בימי החנוכה והחתונה מתקיימת אחר שעה או שעתיים מזמן הדלקת הנרות, אין הוא צריך להמתין עד אחר החתונה ולהדליק בביתו, אלא ידליק בבית שהוא שייך בו עתה בזמן ההדלקה, ואם הוא סמוך על שולחן אביו הרי שאביו פוטר אותו, דרק לאחר החתונה שוב חלוק שולחנו משולחן אביו. ועין בגדרי המועדים (ח''א פ''ג סנ''ג).

הדלקה ע"י שליח

אדם שמגיע מאוחר לביתו ואין לו בני בית שידליקו בזמן, לפיכך ממנה שליח שידליק בביתו, אפשר לעשות כן ובעה"ב יוצא י"ח אם השמן שהדליק בו היה משמן של בעה"ב, שהרי ממנו הדליק ופרסם את הנס, אלא שלענין הברכות, אין השליח יכול לברך כיון שאין בני הבית נמצאים לידו לשמוע את הברכות ועל כן ידליק בלא ברכה. כ"כ המשנ"ב (ס' תרעה סק"ט) בשם הפמ"ג (שם סק"ד) וכ"כ כה"ח (שם אות יט' ואות כ') וכ"כ השלחן גבוה (סימן תרעה סק"ו), דדוקא כשאחד מבני הבית עומדים ליד השליח יכול השליח לברך, אך אם אינם עומדים שם אינו יכול לברך. ושם לא חילקו בין ברכת להדליק לברכת שעשה ניסים, ומשמע שאת כל הברכות אי אפשר לברך אם לא עומדים בסמוך להם ושומעים את הברכות.

מהו הכלל לברכת השליח

אלא שהשאלה הנשאלת היא מדוע השליח לא יברך אף אם אין בני בית, וכי לא מצאנו ששליח עושה מצוה ומברך עליה, כגון על הפרשת תרומות ומעשרות, וכי צריך שבעה"ב של העיסה יעמוד שם וישמע את השליח, אחרת לא יכול לברך, אתמהה. אולם מצאנו ליד אפרים (סו"ס תלב) בענין בדיקת חמץ ע"י שליח שביאר הכלל מתי יכול השליח לברך בפנ"ע ומתי צריך שיעמוד בעה"ב לידו, וזה תוכן דבריו, כל מעשה של מצוה שאדם עושה ובמעשה זה לא הוא מקיים את המצוה, אלא חבירו, עושה המעשה לא יכול לברך, שהרי כיצד הוא יברך ואת המצוה לא הוא מקיים אלא חבירו, דתמיד מקיים המצווה הוא צריך לברך. ולכן בתרומות ומעשרות כשבעה"ב נותן את הסכמתו להפרשה, את המצווה מקיים מי שיפריש בפועל ולא בעה"ב, ולכן השליח כשמפריש מברך על מעשה ההפרשה, ובעה"ב לא מקיים את המצוה רק מותר לו לאכול את הפירות שהרי הופרשו מהם תרומות ומעשרות. וכן הדין ממש בבדיקת חמץ, המצוה לבדוק ולהוציא את החמץ, מי שעושה מעשה זה מקיים את המצוה ולכן השליח יכול לברך, ובעה"ב נפטר ממצוה זו שהרי נמצא שביתו בדוק ועומד. אולם בנרות חנוכה ברור שבהדלקת השליח בעה"ב קיים את המצווה, שהרי כעת ממונו דלוק ומפרסם את הנס, וכיון שבעה"ב מקיים את המצווה אין השליח יכול לברך. עי"ש.

הדלקה ע"י אישה

גם הנשים חייבות בנר חנוכה כאנשים, ולפיכך אשה הגרה לבדה בבית צריכה להדליק נר חנוכה עם ברכה ואף כשבעלה עמה בבית יכולה היא להדליק, ולכן אם בעלה מאחר להגיע יכולה היא להדליק אף אם לא אמר לה בפירוש לעשות כן. ומה שכתוב שיכולה אשה להפוך לשליח להדלקה היינו כשהיא רוצה להיות שליחה לבית אחר, כמבואר בפמ"ג (מש"ז ס' תרעה סק"ד).

להשתמש לאורה כשיש שמש

כיוון שהמנהג הוא בכל הדלקה להדליק גם נר נוסף הנקרא נר שמש, נראה לנו שכעת מותר כבר להשתמש לאור הנרות כי נר השמש הוא המציל אותנו. אולם דבר זה אינו נכון, דלשון הטור והשו"ע (ריש סימן תרעג) נותנים נר נוסף "כדי שאם ישתמש לאורו והיה זה לאור הנוסף", ומלשון זה משמע בצורה מאוד ברורה דלכתחילה אסור להשתמש לאור הנרות אף שיש שם אור שמש, אלא שאם בכל זאת השתמש לא יהיה נחשב שמעל בקודש. והטעם בכך, כתב המג"א (שם סק"ד) מפני הרואים דיאמרו לצורכו הדליקה ולא ידעו שלאור השמש משתמש. וביאר שם מחצית השקל, דמעיקר הדין אין איסור להשתמש מדין ביזוי מצוה, כיון שדי לו בנר השמש, ושאר הנרות הם לתוספת אורה. מ"מ מחשש הרואים לא הקלו בזה. וכ"פ הפמ"ג (שם א"א סק"ד) לבושי שרד (שם), המאמ"ר (שם סק"א) ועוד.

גדר השתמשות לאורה

המדליק נרות חנוכה בתוך ביתו ורוצה לכבות את אורות החשמל במקום הנרות ולהשאיר רק את הנרות, כדי לראות טוב את נרות החנוכה וכן לעשות אוירה טובה בבית, אוירת חנוכה. אם נשאר באותו מקום ושר ומזמר ומשבח להקב"ה אין בזה כל איסור, דאין איסור בראית הנרות והנאה מעצם האורה, דכל ביזוי המצוה יביא רק אם עושה השתמשות לאורם לפיכך אם יושב ואוכל לאורם וללא אור זה לא היה רואה מה הוא אוכל, הרי זה אסור. וכן אם רוצה להסתובב באותו מקום, ואם לא היו הנרות לא היה יכול לעשות כן הרי זה גם בגדר של ביזוי המצווה שהרי משתמש לאורם, אבל בראייתם לבד אין בזה כל איסור, לפיכך בדוגמאות של איסור להשתמש לאורה הביאו דוגמא של הבחנת מעות וכדומה.

להורדת העלון 'הלכה שבועית' לחצו >>