מה יעלה בגורלם של ילדים שהוריהם נחטפו או נרצחו?

הטבח הנורא שארע בעוטף עזה, מחק משפחות שלמות, וקרע מאות אחרות. בחלק מהמקרים נחטפו הורים בעוד שילדיהם ניצלו. במקרים אחרים שני ההורים נרצחו, והותירו אחריהם יתומים. מעבר לזעזוע הנורא, ולמכת הגורל הקשה שפקדה מאות משפחות בישראל, מציבה מלחמת 'חרבות ברזל', והטבח שקדם לה, שאלות משפטיות לא פשוטות, בכל הנוגע לעתידם של אותם ילדים, והמשך הטיפול בהם על פי החוק בישראל.

לדברי משפטנים המצויים בתחום, המציאות הממתינה לאותם ילדים שאיבדו את הוריהם, או שהוריהם נפלו בשבי החמאס, היא לעיתים מציאות סבוכה וכואבת אף יותר, משום שבמשפחות לא מעטות פורצים סכסוכים סביב עתידם של אותם ילדים, וסביב רכושם.

כדי להבהיר את התמונה, ולהבין כיצד המוסדות בישראל מנסים לעצב את עתידם של אותם ילדים מוכי גורל, הפנינו מספר שאלות לעורכת הדין אווה שטיינמץ, בעלת מומחיות בינלאומית לזכויות ילדים, דיני משפחה וירושה, אשר עוסקת בימים אלה, בהתנדבות, בכל ההיבטים החוקיים של ילדים שהוריהם נחטפו או נרצחו בטבח בעוטף עזה.

שאלה: במקרה שבו שני ההורים נרצחו והותירו אחריהם ילדים, האם יש פרוצדורה משפטית ברורה, שלפיה הרשויות בישראל פועלות על מנת למצוא להם בית חדש?

עו"ד שטיינמץ: "על פי חוק, כל קטין תחת גיל 18 חייב לחסות תחת אפוטרופוס, אם זה הורה טבעי, ואם מדובר באפוטרופוס ממונה. האפוטרופוס אחראי מטוב ועד רע לספק את מלוא צרכיהם, המיידיים הפיזיים והנפשיים של הקטינים תחת חסותו, וכמובן אחראי גם לניהול אורח חייהם באופן תקין. החוק בישראל מגדיר כל חלופה שבה גדל קטין שלא אצל הוריו הביולוגיים כ"אומנה". החוק נותן עדיפות במינוי אומנה לבני משפחה מדרגת קרבה ראשונה כמו דודים, סבים, אחים וכיוב', וזאת במקרה שאין לקטין הורים בכלל, או במקרה שהם אינם כשירים לגדלו בצורה מיטיבה. אם אין בנמצא קרובי משפחה שיוכלו לגדל את הקטין, תפעל המדינה לאיתור "משפחות אומנה" שאין בינן לבין הקטין קרבת דם. משפחות האומנה הללו יקבלו סמכות משפטית להחזיק ולגדל את הקטינים, וזאת תחת פיקוח רשויות הרווחה, ובמימון המדינה, בעלויות מאד נמוכות, בסך אלפי שקלים בודדים בחודש".

במקרה ואחד ההורים נעדר, או נחטף, בעוד השני נרצח, האם קיים שוני בפרוצדורה לגבי הילדים?

עו"ד שטיינמץ: "אנחנו מטפלים בשבועות האחרונים במקרים רבים בהם שני ההורים הביולוגיים אינם, בין שאחד נרצח והשני נעדר או נחטף, ובין ששניהם נרצחו. אלה סיפורים שוברי לב. יש לברך על כך שבתי המשפט בישראל מטפלים ביעילות ובשיתוף פעולה מלא מול רשויות הרווחה ומשרד הביטחון, במתן צווי אפוטרופסות זמניים, מיידים ודחופים, לקרובי המשפחה שנרתמו לטפל בקטינים, וכך מתאפשר טיפול מיידי ורציף, תוך מענה לכל צרכי הקטינים, שנמצאים בתקופה הקשה בחייהם.

האם יש שוני בגילאים השונים? הכוונה, למשל, האם לילדים מבוגרים יותר, אך עדיין קטינים, יש איזושהי מילה או השפעה על טיב משפחת האומנה בה ישובצו?

עו"ד שטיינמץ: "הגישה המשפטית בישראל אכן קשובה לקולם של ילדים, בוודאי מעל גיל 6. כבר בגילאים נמוכים אלה מקפידים השופטים כי קולם של הילדים יישמע, ולפחות באמצעות תיווך של אנשי מקצוע המטפלים בילד. הדבר נכון לא רק לטרגדיות של אובדן הורה, אלא גם בסכסוכי גירושין, או בהגירת הורה עם ילדיו למדינה זרה, ללא קבלת רשות מבית המשפט, מה שנקרא בעגה משפטית "חטיפת ילדים". בגיל 8-9 השופטים כבר מזמנים ילדים כשהם רואים לנכון, לשוחח איתם בלשכת השופט.

האם יש נטייה שלא להפריד אחים בין משפחות אומנה?

עו"ד שטיינמץ: "החוק בישראל מחייב מראש לנסות לשמור על קשר ואחדות של קטינים עם בני משפחתם. הקשר עם ההורים, האחים ויתר בני המשפחה הוא ערך עליון, ובתי המשפט מייחסים לכך דגש מיוחד בהכרעתם. אפילו עם סבים וסבתות החוק מעניק זכויות לקשר רציף. ורק במקרי קיצון, כשאין ברירה - מפרידים בין אחים. לעיתים הברירות קשות ביותר. למשל כששני אחים שוהים במוסד, ורק אחד מהם מוצא משפחה שמוכנה לאמץ אותו. או, כאשר דווקא הסביבה המשפחתית של הילדים היא זו שמסוכנת להם, ועלולה לדרדר אותם. אז קורים מקרים, נדירים ביותר, של הפרדת אחים, וניתוק קשר בין קטין לבין בני משפחתו – כשהמטרה העליונה היא להציל את הילד ואת עתידו".

במקרה של אובדן, אמורים אותם ילדים לרשת את הוריהם, וגם לקבל הכרה כנפגעי איבה. איך הזכויות הללו נשמרות להם, ומי ממונה על שמירתן?

עו"ד שטיינמץ: "קיימת חלוקה מובנית, בין האחריות על גידול הקטינים לבין ניהול רכושם, באופן שרשויות הרווחה ימשיכו לפקח על ניהול הכספים של הקטין, מבלי שניהול זה יתערבב עם אינטרסים זרים. ייצגתי במקרים רבים שבהם האפוטרופוס שמונה, עשה שימוש ברכוש הקטינים ואיבד אותו. לצערי לפעמים היה מדובר בהורה שנותר בחיים, שהיה אחראי גם על ירושתם של הקטינים - ובזבז את כל הכספים שנצברו להם. לכן אפילו כשהורה שני נותר בחיים, צריך לפעמים גורם מפקח נוסף שידאג לעתידם של הקטינים, וביהמ"ש אכן עושה זאת וממנה אפוטרופוס לרכוש שמפקח שלא נעשה שימוש לרעה בירושת הקטינים וזו אכן נשמרת להם לבגרותם".

האם מתגלעים לפעמים סכסוכים בין בני משפחה סביב עתיד הילדים הללו?

עו"ד שטיינמץ:" לצערנו 'מקרים קשים מובילים לתיקים קשים' והמערכת המשפטית כבר מכירה את כל סוגי הניצול לרעה של קטינים על ידי קרוביהם, ממלחמות אגו ועד לחיסולי חשבונות רגשיים וכספיים. אני קוראת לכל מי שמתנהל כעת סביב סיפור של קטינים שנפגעו מהאירועים הקשים: תהיו 100% לטובת אותם קטינים, שתפו פעולה עם כל המשפחה, ואם מתגלעות מחלוקות ביניכם - פנו לאיש מקצוע, וקבלו המלצות מקצועיות כיצד להתנהל. הילדים הללו סובלים מספיק, אפילו אם רק אחד מהוריהם נעדר או נרצח. אל תנצלו את הסיטואציה הקשה הזו. מחלו על כבודכם ונהלו הכל באווירה טובה. חשוב מאד לא להכניס את הילדים הללו, בשעה כל כך קשה, למתחים נוספים ומיותרים. חשוב להבין שהערך העליון שאליו החוק ובתי המשפט שואפים הוא הבטחת קשר מיטיב של הקטין עם כל בני משפחתו. ולכן, זה גם הדבר החשוב ביותר שצריך לעמוד בראש סדר העדיפויות של מי שנמצא בחייו של אותו קטין. העיקרון הזה אמור לדחות ולבטל את כל סכסוכי המשפחה, האגו והרצונות של הבוגרים שסביב הקטין".

מה קורה אם משפחה לא מצליחה להגיע לפתרון משביע רצון?

עו"ד שטיינמץ: "אם משפחה חווה עימותים קשים, העניין יגיע בסופו של דבר להליכים משפטיים. ואז נכנס גורם מחוץ למשפחה, שופטים, ורשויות הרווחה. במקרים כאלה ממנה בית המשפט אפוטרופוס לרכוש, שמנהל את רכושו של הילד בצורה שקולה, מבלי להתחשב במטענים הרגשיים שהמשפחה נושאת עימה. במקרים רבים, משפחות שהסתכסכו, ואיבדו אפוטרופסות על קרוביהם, מתחרטים על מעשיהם, אבל אז זה כבר מאוחר מדי. ברגע שבית משפט מתערב בחסות על קטינים, וכופה אפוטרופסות זרה על המשפחה – זה צעד שעל פי רוב מאד קשה לחזור ממנו".

האם יש התחשבות ברקע התרבותי או הדתי של הילדים ששכלו את הוריהם, בכל הנוגע לקביעת משפחת האומנה?

עו"ד שטיינמץ: "בהחלט. הדבר מהווה חלק משיקולי ההשמה של משפחות אומנה. השאיפה היא לשמור על קירבה, ככל הניתן, למושגים ולסביבה הטבעית שבה גדל הקטין עד הטרגדיה שפקדה אותו. לכן ייעשה מאמץ להותיר את הקטין באותה סביבה דתית, תרבותית או אתנית שבה גדל. לא תמיד הדבר יתאפשר, ולפעמים ההמלצות המקצועיות יהיו שונות בתכלית. לעיתים קרבה למקום הטרגדיה עלולה דווקא להזיק לקטין, ולכן יוחלט להרחיקו לאזור אחר. הדברים נקבעים בהתאם להמלצות אנשי המקצוע, כשמעל הכל נמצאת טובת הקטין, והתאמתה לנסיבות שאליהן הוא נקלע".

במקרה וההורה שנותר בחיים התמוטט נפשית, ולא כשיר יותר לגדל את ילדיו, האם הפרוצדורה לטיפול בהם משתנה? האם השינוי הזה זמני או קבוע, ומתי מחליטים מתי לקבע אותו?

עו"ד שטיינמץ: "המאמץ לעולם יהיה לסייע להורה לגדל את ילדו, להתאושש ולחזור, ולכן בשלבים ראשוניים של חוסר תפקוד תיעשה השמה זמנית על מנת לבחון בטווח הזמן הקרוב את שיקומו של ההורה, ואת האפשרות שהילד יחזור לגדול עימו. אולם כמובן שזמן ילד שונה מהותית מזמן מבוגר ואי אפשר יותר מדי למתוח זמנים. המטרה היא לנסות ולייצר לילד שגרת חיים יציבה, כמה שיותר מהר. לכן, אם בחלוף תקופה סבירה, ההורה לא משתקם, ואין ברירה, יעבור קטין בשנותיו הראשונות לבחינת חלופת אימוץ ואומנה, לפי הנסיבות והגיל.

האם יש שוני בפרוצדורה כאשר ההורים נעדרים, או חטופים, לעומת הורים שברור כי איבדו את חייהם?

עו"ד שטיינמץ: "אפוטרופסות על קטין היא מטבעה הליך מדורג, שנבחן על ידי רשויות המשפט בליווי ובהמלצת רשויות הרווחה. בשלבים הראשונים נקבעת תמיד רק "אפוטרופסות זמנית". רק לאחר שאותה אפוטרופסות נבחנת לעומק, היא הופכת לקבועה. מטבע הדברים, כאשר הורה של קטין הוכרז כנעדר או כחטוף - הקטין יקבל מענה זמני ולא קבוע, בתקווה שהוריו ישובו הבייתה, ויחזרו לתפקידם הטבעי. לעומת זאת, אילו מדובר בקטין ששכל את הוריו, משפחת האומנה תקבל עליו צו אפוטרופסות זמני, אך כבר בקביעת זהות משפחת האומנה, ידובר בהחלטה צופת פני עתיד, והרשויות ייבחנו את המשפחה כפתרון לטווח ארוך, על מנת שבבוא היום, האומנה תהפוך לקבועה".

האם בית המשפט יכול להורות על אימוץ ילד, גם כשההורה שנותר בחיים עדיין בשבי?

עו"ד שטיינמץ: הן על פי החוק בישראל והן על פי האמנה הבינלאומית כשיש הורה שייתכן וישוב, לא יתאפשר אימוץ, אלא עד ליום שבו יוכל הקטין לממש את זכותו, לפגוש ולגדול עם הוריו ובני משפחתו. חשוב להבין, שחלופת הנתק מההורים היא האחרונה בתור בכל החלופות השונות.