עמית סגל: הרוג שני היום בעזה עוד משפחה שחשך עליה עולמה בחנוכה.
העדויות מהשבי: החטופים שתו מים בטעם של בוץ
לדברי דודה של הילה בת 13 ששוחררה, החטופים התקיימו על קופסאות שימורים של טונה ושעועית, אבל לפעמים עדיין היו רעבים ונאלצו לבקש עוד אוכל. חברת המשפחה, שפגשה שתי ילדות ששוחררו אמרה כי למים ששתו היה לפעמים טעם של בוץ
שחרור חטופים צילום: פלאש 90
מחבלי החמאס אמרו להילה רותם שושני בת ה-13 ולאמילי הנד בת ה-9 לשמור על קולם נמוך כשהם מדברים. יום לאחר השחרור, הילה עדיין לחשה לאמילי מרוב הרגל.
יאיר רותם, דודה של הילה, אחראי עליה, שכן אחותו רעיה, בשבי חמאס. הוא אמר שהאחיינית שלו לא מפגינה רגשות כשהיא מדברת על התקופה שלה בשבי, היא הוחזקה בחושך במשך 50 יום עם מעט אוכל וללא מקלחות. הוא לא שש ללחוץ עליה כדי לקבל פרטים על מה שקרה ב-7 באוקטובר ובמהלך השבי, שתי הבנות היו יחד בביתה של הילה בקיבוץ בארי.
"אולי היא בהלם" הוא אמר ל'וול סטריט ג'ורנל'. "היא תמיד רוצה לגרום לאנשים אחרים להרגיש טוב, אז אולי היא לא רוצה להעציב אותנו".
הן הוחזקו עם קבוצת חטופים מאותו קיבוץ, יחד עם עוד כמה שנלקחו כבני ערובה בפסטיבל נובה, לדברי יאיר וחברת המשפחה, לילך שפר חדד. חלקם ישנו על ספסלים, בעוד אחרים ישנו על מזרונים על הקרקע. "אמרו להם ללחוש במהלך היום ולשתוק בלילה, ככל הנראה כדי לא להתגלות", אמר דודה של הילה.
קרובי משפחה מודאגים גם ממצבם של כמה מבני הערובה המבוגרים ביותר. אלמה אברהם, בת 84, שסובלת ממחלות בלוטת התריס, מחלות לב ומחלות אחרות, נמצאת במצב קשה בסורוקה לאחר שלא היו לה תרופות מצילות חיים במהלך 51 ימים בשבי. "אמא שלי הוזנחה לחלוטין מבחינה רפואית וחזרה לישראל על סף מוות", אמרה טלי, אחת מבנותיה של אלמה.
בהשוואה לתנאים של כמה בני ערובה ששוחררו מוקדם יותר באוקטובר, המזון הפך דל יותר ורבים רעבו, לדברי משפחותיהם. חנה פרי, בת 79, לא קיבלה טיפול תרופתי לסוכרת ולחץ דם גבוה, ואיבדה משקל רב במהלך 49 ימי השבי שלה, כך מספרת בתה איילת סביצקי. "הם לא קיבלו הרבה אוכל. הם היו מקבלים רבע פיתה בבוקר".
בשבי ניסו הורים לנחם את ילדיהם. שרון אביגדורי הבטיחה להביא לבתה, נועם, בת ה-12, שני כלבים לאחר שישוחררו, כך לדברי גיסה.
עדינה משה, בת 72, סיפרה כי ניסתה לטפל בילדים שאיתם הייתה במהלך 49 ימי השבי שלה, לדברי אחיינה. היא הייתה מתחת לאדמה כל הזמן, אז האור היה מסנוור כשהוציאה אותה להשתחרר.
ילדים שהגיעו לבית החולים עברו "תקופה קשה מאוד" וסיפרו לאנשי הצוות "סיפורים קשים ומורכבים מאוד מתקופתם בשבי חמאס", אמר פרופ' איתי פסח, מנהל מרכז ספרא לילדים בשיבא.
הילה ואמילי התקיימו על קופסאות שימורים של טונה ושעועית, אבל לפעמים עדיין היו רעבים ונאלצו לבקש עוד אוכל. חברת המשפחה, שפגשה את הילה ואמילי בבית החולים, אמרה כי למים ששתו בשבי היה לפעמים טעם של בוץ.
כשהעסקה לשחרור 50 נשים וילדים התגבשה ביום רביעי שעבר, דודה של הילה היה ברומא עם משפחות נוספות שפעלו לשחרור החטופים, כולל פגישה עם האפיפיור. למחרת הוא טס בחזרה לתל אביב בתקווה שרעיה והילה ישוחררו, ואז, ביום שישי האחרון שמה של הילה הופיע ברשימה של המשתחררים.
"אני חשבתי מיד שאחותי מתה" אמר יאיר. חמאס הפריד את הילה מאמא שלה באכזריות נוראה, ושחרר רק את הילה.
לפני שחרורם הראו להילה ואמילי בתים הרוסים מעל פני הקרקע בעזה. שוביהם אמרו להם כי נתניהו האחראי להרס, כך לדברי חבר המשפחה.
