ב-7 באוקטובר, מחבלי חמאס לא היו היחידים שתיעדו את פשעי המלחמה שביצעו במהלך השתוללותם הקטלנית ברחבי הדרום בישראל. חלק מהזוועות שלהם תועדו על ידי צלמי עיתונות תושבי עזה שעובדים עבור סוכנויות הידיעות AP ורויטרס, CNN, והניו יורק טיימס שנוכחותם המוקדמת בבוקר באזור הגבול הפרוץ מעלה שאלות אתיות חמורות.

מה הם עשו שם כל כך מוקדם? האם זה תואם עם חמאס? האם תמונותיהם למעשה אישרו את נוכחותם בשטח ישראל יחד עם מסתנני המחבלים? האם צלמי העיתונות פרילנסרים עבור כלי תקשורת אחרים, כמו CNN והניו יורק טיימס, הודיעו לכלי התקשורת האלה? אם לשפוט לפי התמונות מהטבח, החטיפה וההסתערות על קיבוץ ישראלי, נראה שהגבול נפרץ לא רק פיזית, אלא גם עיתונאית.

אתר honestreporting מדווח כי ארבעה שמות מופיעים בתמונות של AP מאזור הגבול בין ישראל לעזה ב-7 באוקטובר: חסן עסלאיה, יוסף מסעוד, עלי מחמוד וחאתם עלי. עסלאיה, פרילנסר שעובד גם ב-CNN, חצה לישראל, צילם טנק ישראלי בוער, ולאחר מכן צילם מסתננים רוצחים שנכנסו לקיבוץ כפר עזה.

אתר HonestReporting הספיק לצלם את הציוצים של עסלאיה שמאז נמחקו מטוויטר בהם הוא תיעד את עצמו עומד מול הטנק הישראלי. הוא לא לבש אפוד עיתונות או קסדה שלובשים עיתונאים, ובכיתוב הערבי של הציוץ שלו נכתב: "שידור חי מתוך יישובי רצועת עזה".

מסעוד, שעובד ב"ניו יורק טיימס", היה שם גם כן - בדיוק בזמן הפריצה בשטח ישראל וצילם תמונות של טנקים. עלי מחמוד וחאתם עלי היו שם כדי לצלם תמונות של החטיפות הנוראיות של ישראלים לעזה.

מחמוד היה בטנדר שנשא את גופתה של שני לוק אזרחית כפולה גרמנייה-ישראלית ועלי צילם מספר תמונות של חטופים שנחטפו לרצועה.

מעניין ששמות הצלמים, המופיעים במקומות אחרים, הוסרו מחלק מהתמונות במאגר הנתונים של AP. אולי מישהו בסוכנות הבין שזה מעלה שאלות רציניות בנוגע לאתיקה העיתונאית שלהם.

רויטרס פרסמה תמונות משני צלמי עיתונות ש"במקרה" היו גם הם בגבול בדיוק בזמן בחדירת חמאס: מוחמד פאיק אבו מוסטפא ויאסר קודיח.

שניהם צילמו טנק ישראלי בוער בצד הישראלי של הגבול, אבל אבו מוסטפא הרחיק לכת: הוא צילם לינץ' המוני בגופת חייל ישראלי שנגרר מהטנק.

רויטרס הייתה אדיבה מספיק להוסיף אזהרה לתמונה, אבל זה לא מנע מהעורכים לתייג אותו ללא בושה כאחת מ"תמונות היום" בעריכה שלהם.

בואו נהיה ברורים: סוכנויות הידיעות עשויות לטעון שהאנשים האלה פשוט עשו את העבודה שלהם. תיעוד פשעי מלחמה, למרבה הצער, עשוי להיות חלק ממנו. אבל זה לא כל כך פשוט.

כעת ברור כי חמאס תכנן את התקפת 7 באוקטובר על ישראל במשך זמן רב מאוד: היקפו, מטרותיו האכזריות והתיעוד האדיר שלו הוכנו במשך חודשים, אם לא שנים. הכל נלקח בחשבון - הפריסה, התזמון, כמו גם השימוש במצלמות גוף וצילום בטלפון נייד לשיתוף הזוועות.

האם מתקבל על הדעת ש"עיתונאים" הופיעו במקרה מוקדם בבוקר בגבול ללא תיאום מוקדם עם המחבלים? או שהם היו חלק מהתוכנית?

גם אם הם לא ידעו את הפרטים המדויקים של מה שהולך לקרות, ברגע שזה התגלגל הם לא הבינו שהם פורצים גבול? ואם כן, האם הודיעו לסוכנויות הידיעות? אין ספק שהיה צורך בתקשורת כלשהי - לפני, אחרי או במהלך הטבח - כדי לפרסם את התמונות.

כך או כך, כאשר סוכנויות חדשות בינלאומיות מחליטות לשלם עבור חומר שנלכד בנסיבות כה בעייתיות, הסטנדרטים שלהן עלולים להיות מוטלים בספק והקהל שלהם ראוי לדעת על כך. ואם אנשיהם בשטח שיתפו פעולה באופן אקטיבי או פסיבי עם חמאס כדי להשיג את התמונות, יש להעמיד אותם במקום ולהגדיר מחדש את הגבול בין עיתונות לברבריות.