אחרי כמעט שבע שעות של שקט בגבול הצפוני: אזעקות בדקות האחרונות ביראון ובאביבים שבגליל העליון.
ראיון מטלטל: "נמלטו מהתופת בלי לארוז כלום"
משפחה מנתיבות נמלטה מהתופת מיד במוצאי שמחת תורה, בלי לארוז כמעט כלום - העיקר לברוח • "הבאנו להם אוכל מבושל כי אין גז או תנור בדירה. כבר חודש הם גרים בלי מקרר, בלי מכונת כביסה ובלי ארונות, קיים מחסור בביגוד וציוד בסיסי" • בינתיים הבית בנתיבות ספג פגיעה ישירה, אין לאן לחזור • הצצה מטלטלת לחייהם של פליטי המלחמה תשפ"ד
נזקי הטילים בדרום צילום: שאטרסטוק
שבת שמחת תורה תשפ"ד עברה על כל עם ישראל במתח ובחרדה איומה, אבל שום דבר לא דומה לטראומה שחוו משפחות הדרום.
"מאות משפחות ברחו ברגע שיצא החג, "אומר הרב יוסף חיים חסידי, אחד מהעסקנים שמפעיל מערך סיוע אדיר למשפחות בשיתוף ועד הרבנים. "כל התחבורה הציבורית בוטלה והם השיגו מוניות והסעות, ארזו מה שהספיקו וברחו מהתופת."
מאות פליטים בתת תנאים, כולנו אחים שלהם >>>
הם שיערו כמה זמן יחלוף עד שיחזרו הביתה?
"אף אחד לא חשב על שום דבר מעבר לרצון הבוער לברוח. עברו עליהם שעות איומות של אזעקות ללא הפוגה, מחבלים שמסתובבים בעיר חופשי, יורים והורגים! ילדים שהלכו לבית הכנסת בבוקר לא הורשו לחזור הביתה. האמהות בינתיים נטרפו בדאגה. היו המון אזעקות אבל אסור לצאת, מה יעשה מי שאין לו ממ"ד בדירה? רקטות מעל הראש, קרבות ברחובות, מחבלים שחודרים לבתים... ברגע הראשון שהתאפשר הם נמלטו משם.
הגיעה לביתר עילית משפחה של 12 ילדים מנתיבות. השגנו בשבילם דירת 4 חדרים – ריקה לגמרי! הבאנו להם מזרונים, כריות, שמיכות, מצעים, שולחן וכסאות. הם צריכים ביגוד להחלפה, משחקים לילדים, חד פעמי, מטאטא וכף אשפה... אין גז ותנור בדירה, אין מקרר, אין מכונת כביסה. אין סירים וכלים, אין פלטה לשבת וקומקום להכין קפה! כשהגעתי אליהם עם אוכל חם הם דמעו מהתרגשות. את הבגדים המלוכלכים הם סוחבים למכבסה ומחכים שעתיים עד תום הכביסה והייבוש, כשהתשלום מגיע מהתמיכה של ועד הרבנים.
בינתיים בנתיבות הבית שלהם ספג פגיעה ישירה. אין להם לאן לחזור.
היו משפחות שניסו להישאר בדרום אבל אחרי כמה ימים לא עמדו במתח של לחיות תחת אש ועזבו.
כל אזעקה שנשמעת מחזירה אותם לקטסטרופה שעברו, רעידות, צעקות, בכיות... מפחדים לצאת מהמרחב המוגן במשך זמן ארוך אחרי האזעקה. הילדים מגיבים בהיסטריה. הם עברו טראומה.
איפה הם נמצאים בינתיים?
בדירות, אצל קרובי משפחה, באולמות שהוקדשו לטובת המפונים, במלונות ועוד מקומות זמניים.
יש מאות משפחות במחסור נורא ותת-תנאים שנשמעים לקוחים מסיפורי הפליטים במלחמה באוקראינה. הורים עם 4 ילדים ויותר מצטופפים ביחידת דיור! אלו משפחות שגם ככה נפגעו כלכלית, ההורים לא עובדים עכשיו, יש הוצאות גדולות כשנמצאים מחוץ לבית, הילדים כל היום משועממים ואוכלים הרבה יותר, ורובם גם במצב שגרה מסתדרים בדחקות.
אלו שמתארחים אצל קרובי משפחה גם במצב לא פשוט. כמה זמן אפשר להצטופף שתי משפחות ברוכות ילדים בדירה אחת? יש גם עלויות של אוכל חשמל ומים שהם ענקיות. המשפחות המארחות קורסות בעצמן.
מי שראה את התמונות מהאולמות מבין קצת מה עובר עליהם. הורים, ילדים ותינוקות יושבים ימים על גבי ימים באולם ענק, כולם ביחד. בלי פינה נורמלית, בלי בגדים להחלפה, בלי תעסוקה לילדים.
אלה שבמלונות די מסודרים עם אוכל. שם הצורך הוא בעיקר ביגוד ותעסוקה. יש מחסור אדיר.
מאות פליטים בתת תנאים, כולנו אחים שלהם >>>
הילדים יוצאים ללימודים?
חלק כן וחלק לא. כרגע אנחנו עובדים לסדר לכולם מקומות לימוד, אם כי יש הורים שמפחדים לשלוח את הילדים אחרי מה שעברו... הם רוצים לראות את כולם לידם.
אחת המטרות העיקריות כרגע היא לדאוג לילדים לתעסוקה. משחקים, יצירות, ספרים... כשילדים עסוקים הם שוכחים מהחרדות והפחדים וגם ההורים הלחוצים מרשים לעצמם לנשום קצת. הם מתוחים עד קצה גבול היכולת, והמתח כידוע יחד עם השהייה הממושכת בין ארבע קירות זרים באי וודאות, לא מוסיפים שלווה ושלום לאף אחד.
יש משפחות שנשארו בדרום?
כן, וקשה לדעת מי יותר במצוקה. המשפחות שנשארו הן בעיקר אלה שבמצב כלכלי וסוציאלי מורכב יותר. אין להם מי שיקבל אותם, הם לא מכירים משפחות מארחות והם לא יודעים להתארגן ולפנות למי שצריך.
גם הם זקוקים לתעסוקה לילדים וסיוע כלכלי בסיסי. בלי עבודה, כולם בבית, ההוצאות גדלות וההכנסות כמעט אפסיות.
ועד הרבנים פועלים במאמצים גדולים לסייע לכל משפחה, גם אלה שברחו ואלו שנותרו תחת האש. בזכות הלב החם של עם ישראל המשפחות מקבלות צרכים אלמנטריים בסיסים, שמובנים מאליהם בשגרה וחסרים לפליטים כאוויר לנשימה.
"כל הזמן מגיעות עוד ועוד בקשות." אומר הרב יוסף חסידי. "אנשים משוועים לעזרה, שיהיה להם גרביים להחלפה ומברשת שיער ומגבות... אנחנו יכולים ושואפים להגיע לכולם, ובעזרת השם בזכות ההתגייסות של עם ישראל גם נצליח."
