נפלו בפיתיון: סיפורו המדהים של הגשש שהתחזה למחבל - וחיסל את המרצחים

כבר כשרץ לחמ"ל במחנה רעים בעקבות צלילי ההתרעה הבלתי פוסקים, הבין סגן ח', קצין גששים בחטמ"ר, שהמצב שונה לגמרי מכל מטח רקטות שראה בעבר. לרגע הוא לא חשב שאותו יום יסתיים בחיסול 22 מחבלים ובהחלטה כמעט בלתי נתפסת.

סיפורו של ח', כפי שפורסם ע"י אביטל פשחור באתר צה"ל, מתאר את גבורת הלוחמים שהשתתפו בקרבות. מיד עם ההכרזה על חדירת מחבלים מחמישה מוקדים שונים לעבר גבול ישראל, הוא וחבריו לצוות החלו לפעול: "יצאתי עם החפ"ק שלי תוך שאני שומע עוד ועוד דיווחים בקשר על הפשיטות".

ראשית הם החלו בפינוי המרחב, סריקת האזור וסגירת שערי הבסיס. "בשלב הזה חשבתי לרגע שאין מה לעשות כאן יותר", הוא מודה. אך פתאום הבחין ברכב שועט בפראות מכיוון כיסופים לצומת גמה: "לא קישרתי בין חדירת המחבלים לאירוע הזה, לא חשבתי שהם יגיעו עד לכבישים". בצומת גמה, כבר לא היה צל של ספק: "פתאום עפו לכיווני רססי כדור שפגעו בכביש ומשם קפצו ופגעו לי ביד". בעוד סגן ח' פצוע ומדמם, הזהיר אותו גשש בכיר שהיה עמו כי מחבל אורב לו מאחור.

בין השניים התפתח קרב יריות, וכשהמשיך בדרכו, פגש ח' את קצין הגששים של האוגדה, שאמר לו את מה שאיש לא רוצה לשמוע - המחבלים יגיעו לרעים, ועל שניהם להילחם בש"ג. "הוא הנחה אותי שבשלב מסוים אצטרך לתת מענה לחטיבה הדרומית - לפקד שם כדי למנוע חדירת מחבלים".

יחד עם הכוח שלו, מיהר סגן ח' לש"ג, שם נתקל בחוליית מחבלים. תוך חילופי האש, הנחה גם את החיילים להיכנס לחמ"לים ולנעול את הדלתות: "שם יש סיכוי גדול יותר שינצלו. ידעתי שגם אם המחבלים יגיעו לשטח החמ"ל, ואנחנו בשליטה עליו מהלשכה של המאו"ג, שאף אחד מהם לא יצליח לחדור כי אנחנו מחפים על הדלתות. לא ניתן להם".

אבל שרשרת האירועים הדרמטית רק החלה. "ידענו שיש באזור עוד מחבלים, אבל לא מצאנו אותם. הבנו שרק צד אחד יישאר בחיים ואנחנו צריכים לעשות הכל כדי להיות הצד הזה - זה או אנחנו או הם". "פתאום", ממשיך ח', "עלה הרעיון - שאני אתחזה למחבל. אני יודע ערבית ומכיר את המבטא של העזתים". הוא, שחמק מהמוות כבר כמה פעמים באותו היום, הבין את הסיכון הענק - לא צריך יותר מטעות אחת קטנה כדי שייחשף למטר כדורים השורקים לכיוונו.

למרות זאת לא היה לו ספק שהוא יוצא למשימה: "ידעתי לאן אני נכנס, ומה יכולות להיות ההשלכות של זה. אבל התפקיד שלי הוא לשמור על אזרחים וחיילים, אז אם זה מה שצריך שאעשה, זה מה שיקרה". רגע לפני, עשה שתי שיחות טלפון - לאשתו ולאבא שלו: "אמרתי להם שיהיו גאים בי, אני עושה משהו למען המדינה. ירדתי לחצי ב', קראתי למחבלים במבטא שלהם, ונופפתי לעברם שיבואו".

המחבלים נפלו בפיתיון והתקדמו לעבר סגן ח', שפתח מיד במכת אש, לצד כוחות החיפוי שהצטרפו. הירי הכבד נמשך עד שהגיע תגבור נוסף, ויחד ניטרלו את כולם. "זה היה מטורף ואפילו נשמע קצת דצמיוני, אלא שמדובר במציאות". זמן קצר לאחר מכן נמלטו לבסיס 16 צעירים מה"נובה", שהתקיים בסמוך למחנה. "הכנסנו אותם, הבאנו להם מחסה, אוכל ומים". סגן ח' המשיך בסריקות המרחב, כשלפתע הבחין ברכב ובו שלושה פצועים ישראלים, אחד מהם ספג פגיעה קשה במיוחד בשתי הידיים: "ידעתי שאני חייב לעשות משהו, אחרת הוא לא יישאר בחיים".

סגן' ח' החל לטפל בו באמצעות חוסם עורקים, וכשהסיט את המבט הצידה זיהה מחבל מכוון RPG לעברו. "הוא הסתכל עליי, הסתכלתי עליו כאילו אני מסתכל למוות בעיניים", משחזר הגשש. הוא הגיב באש לכיוון המחבל, שניסה לברוח. בזכות כך שהכיר, כמו כל הגששים, את השטח כמו את כף ידו, זיהה סגן ח' את הכיוון אליו רץ המחבל: "הוא ניסה לפוצץ את הרכב בו היו הפצועים שלנו, יריתי בו - ופגעתי. סחבתי את הפצוע הקשה למבנה מוגן יותר וחיכיתי איתו עד שהגיע הרופא: "הבנתי מאוחר יותר שבזכות הטיפול בשטח, החיים שלו ניצלו".

בסביבות השעה 22:00, כ-15 שעות מאז שהוזעק לחמ"ל ולא הפסיק להילחם, פונה ח' לבית החולים. הוא הגיע לשם עם רסיסים ביד ושבר בצלעות - ואחרי שחיסל עשרות מחבלים. יום לאחר מכן, הוא כבר חזר לבסיס, להמשיך ולבצע את תפקידו.

כששאלתי אותו מאיפה הכוח הזה, הוא ענה בפליאה: "אז איפה עוד אני אהיה?", כאילו השאלה כשלעצמה לא הגיונית. "בדיוק בשביל זה צה"ל הכשיר אותי. ברור שאני בבסיס, זה מה שמצופה ממני וזה מה שאני מצפה מעצמי. כל עוד אני עומד על הרגליים, אני אגן על המדינה שלנו".