עמיאל ירחי: מתקדמים - הצעת החוק של סער לפיצול תפקיד היועמ״שית קיבלה פ' בכנסת.
העדויות נחשפות: הסתתר מאחורי מקרר כשמחבל מרסס לכל עבר
שני ניצולים משחזרים לראשונה כיצד חמאס טבח בחבריהם, לקח בן ערובה אחד ומה עבר עליהם כדי לשרוד. "יכולתי לשמוע מחבלים ממש מאחורי, אז התחבאתי מאחורי מקרר. עצרתי את נשימתי, הוא ריסס את המקרר במקלע שלו במשך כמה דקות"
רכב של חמאס בשדרות צילום: Jamal Awad/Flash90
חמישה חברים כולם בשנות העשרים לחייהם, גיא אזר, משה סעדיאן, בן חסיד, רז מרדכי ואור משה השתתפו באירוע חגיגי בגבול ישראל-עזה בשמחת תורה. באירוע היו כ-3,000 אנשים, אך כאשר מחבלי חמאס תקפו בשעות הבוקר המוקדמות של יום שבת האחרון, לפחות 260 נרצחו.
בן נרצח מיד, גיא נלקח בתחילה כבן ערובה לעזה אך נהרג וגופתו נמצאה, משה נותר נעדר. רק אור ורז שרדו והגיעו הביתה.
אור ורז סיפרו לעיתון הבריטי ה'דיילי מייל' על מה שקרה: "בהתחלה הנחנו שמדובר במתקפת רקטות שגרתית. אזעקות מסוג זה נפוצות בישראל. לא ידענו, מחבלי חמאס חמושים בכבדות כבר נחתו בקרבת מקום עם מצנחי רחיפה, ואחרים הקיפו אותנו ברגל ובכלי רכב. ואז, בשעה 7:30 בבוקר, האימה האמיתית, שוטרים פתאום צעקו לכולם למהר למכוניות שלהם. המחבלים הראשונים, שהתקרבו עם כלי נשק כיוונו ישירות אל ההמונים וירו, מעלינו יכולנו לשמוע את הרקטות, קורעות את השמים הכחולים והמבריקים".
"ברגע שנכנסנו למכונית שלנו, הבנו את הבעיה, 3,000 אנשים ניסו לצאת בבת אחת לאורך אותו הכביש. התנועה נעצרה כמעט מיד. אנשים נטשו את מכוניותיהם ורצו אל המרחבים מבועתים. אנחנו היינו מבולבלים והחלטנו לעזוב את המכונית שלנו, אנשים התחילו לצרוח. הירי נשמע חזק יותר - קרוב יותר. זה הגיע מהר".
הם המשיכו לתאר: "הכל קרה בשניות, ניקלענו לאש צולבת, יצאנו מהמכונית וברחנו על פני השטח, התרחקנו מהר מהכביש, ואז חזרנו שוב, בלי לדעת לאיזה כיוון ללכת ובלי זמן לחשוב. שנינו הצלחנו להישאר ביחד אבל גיא, משה ובן לא נראו בשום מקום".
התיאור נמשך: "ראינו מראה שלא נשכח: מחבלים, עשרות מהם, יורים קדימה ורצים ישירות לעברנו. וכך רצנו על חיינו לא מסתכלים אחורה, לא ימינה או שמאלה, עם תקווה נשלא נאבד אחד את השני, ששנינו נצליח לצאת".
רז סיפר כי הוא רץ בחזרה לעבר אתר הפסטיבל, כשהוא חלש מרוב תשישות, קרוב לקריסה, הוא הצליח למצוא את אחד מהברים. "יכולתי לשמוע מחבלים ממש מאחורי, אז התחבאתי מאחורי מקרר. שניות לאחר מכן, חמוש נכנס לבר. התכופפתי, קפאתי, עצרתי את נשימתי, הלב שלי דפק. הוא ריסס את המקרר במקלע שלו במשך כמה דקות. אבל בדרך נס, לא נפגעתי והוא הלך כשהוא מניח שאני מת".
רז המשיך לתאר את הזוועות: "לאחר מכן זחלתי לעבר שדה פתוח - ושם, למרבה המזל, התאחדתי עם אור, שניסה נואשות למצוא אותי. שוב היינו ביחד, רצנו לחפש מחסה, ראינו טנק. האם הצבא הגיע אלינו? לא, הטנק היה ריק. אבל מצאנו שלושה שוטרים לצדו והצטרפנו אליהם, יחד עם עוד כ-15 ניצולים. ניידת משטרה נוספת הגיעה, המחבלים התקדמו, וזרקו רימונים נוספים כשהמשטרה השיבה באש".
הוא סיפר שמסביבו היו ילדים פצועים וחלקם אף היו מתים, "השוטרים צעקו במכשירי הקשר שלהם: 'נגמרת לנו התחמושת, אנחנו צריכים תגבורת'. כל מה שיכולנו לעשות זה לשכב שם ולחכות. כמה זמן זה יחזיק מעמד? האם המשפחות שלנו ידעו אי פעם מה עלה בגורלנו? בסופו של דבר, למרבה המזל, הירי פחת - אבל עדיין נאלצנו להישאר במקום".
רז סיפר כי בסופו של דבר הם חיכו שלוש וחצי שעות עד שלבסוף הגיעה תגבורת של חיילים לפנות אותם. "חמאס לא נעלם. וכשנכנסנו לרכב פינוי, ספגנו עוד אש. נדחסנו לתוך הטנדר ואמרו לנו לשכב. ואז נסענו דרך נוף גיהנום: אינספור גופות שכבו על הכביש שבו היו שלוליות דם. אנשים נשרפו חיים ונורו ברכבם. מה קרה לחברים שלנו?, לקחו אותנו לתחנת משטרה באופקים. אוטובוסים העבירו משם ניצולים, אבל נשארנו עם תקווה שגיא, משה ובן יגיעו מאחורינו".
מאוחר יותר, הגרוע מכל התברר: גופתו של בן נמצאה במרחב הגדול בו אירע הטבח הנורא. בתחילה היה נראה שגיא מוחזק כבן ערובה אי שם בעזה. אך אתמול הם קיבלו את הבשורה המטלטלת שגם הוא נרצח. "לגבי משה, אין לנו חדשות, כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל".
