הלכה שבועית: סדר הסימנים בראש השנה קודם נטילת ידיים או לאחריו

סדר הסימנים בראש השנה קודם נטילת ידיים או לאחריו

מנהג ראש השנה

השו"ע (בסימן תקפג) אומר יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה רוביא, תלתן, כרתי, סלקא, תמרי, קרא. וכשאוכל רוביא יאמר יהי רצון שירבו זכויותינו, כרתי יכרתו שונאינו וכו'. מנהג ידוע הוא שמביאים פירות וירקות ממינים שונים ואומרים יהי רצון.

למה דווקא סימנים אלו

שואל הב"ח אם יש מנהג להביא מאכלים כדי לומר יהי רצון, נביא כל המינים ומה שלטובה נליץ עלינו, ומה שלרעה נאמר על הגוי. דבשלמא אם מביא רימון ותמר ששורשם טוב כמו שכתוב על תמר "אמרתי אעלה בתמר" – תמר מסמל על עליה. (וכנגדו ראינו באגוז שמסמל על ירידה "אל גינת אגוז ירדתי" וכבר אמרו שהתמר כולו פרי ותוכו קשה קצת, וזה האדם שכולו פרי ואת יצרו כבש בפנים. אבל באגוז כולו קשה ורק בפנים יש לו קצת פרי, וזה מסמל שכולו יצה"ר ואינו טוב). ניחא שמביאים תמר ורימון, אבל סלקא ורוביא וכרתי וכו' מה הענין להביא. ואם כדי לומר יהי רצון, שנביא עוד סוגים ומינים ולאו דווקא אלו.

סימנים אלו גדלים מהר

מבאר הב"ח ע"פ הגמ' בכריתות דסימנא מילתא היא. דירקות אלו גודלים מהר, וסימן טוב לנו להביא דברים הגדלים מהר דעי"ז יהיה סימן לכל השנה שכל בקשותינו יתקבלו במהרה, ומי שרוצה להבין הלימוד הוא יבין מהר, ומי שצריך שידוכים יבואו מהר, מי שצריך בנים יבואו מהר, עסקים מהר, וגם מי שרוצה תרומות יקבל מהר, וזה סימנא מילתא של אותם מאכלים. וכיוון שכבר הבאנו אותם, אומרים עליהם יהי רצון.

ברכה קודמת

וכבר הביאו הפוסקים דקודם יאמר הברכה להקב"ה על הפרי ולאחמ"כ יאמר יהי רצון. דדרך נכונה היא קודם לברך להקב"ה ואח"כ שיברך את עצמו. ולכן יש הרגילים שקודם שאומרים "מי שברך", אומרים יהי  שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, ולאחמ"כ מתחילים "מי שברך", דקודם מברכים להקב"ה ורק לאחמ"כ מברך את עצמו או את חבירו.

ברכת העץ על התמר

אומר הבא"ח, קודם יקח התמר ויברך בורא פרי העץ ויכוון לפטור את פירות העץ שיבואו - הרימון והתפוח. דבסדר שבעת המינים התמר קודם לרימון וכ"ש לתפוח שאינו משבעת המינים, ואח"כ עדיף שיקח עוד תמר ויאמר עליו יהי רצון, דעדיף סימנא מילתא על דבר שלם, אמנם בתפוח שהוא גדול אינו אוכל שלם, אבל תמר שהוא קטן עדיף שיקח שלם ויאמר עליו יהי רצון.

זמן הבאת הסימנים

הנדון שלנו מתי נכון וראוי ע"פ ההלכה להביא הסימנים לשולחן ולעשות סדר הסימנים. האם רק לאחר שנוטל ידיו ובוצע על הפת ומברך המוציא ואוכל כזית, אז יביא סדר הסימנים, (ויברך על הפירות שאינם נפטרים בפת, ועל שאר התבשילים שנפטרים בפת לא יברך עליהם). או שאפשר לעשות סדר הסימנים מיד לאחר הקידוש עוד קודם נטילת הידיים.

הגמרא בברכות

אומרת הגמ' בברכות (מא:) א"ר פפא דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה, אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה לפניהם ולא אחריהם. דברים הבאים לאחר הסעודה שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם.

בזמן שיש פת לפניו

בראשונים נחלקו אלו מאכלים נחשבים לבאים מחמת הסעודה (ואין הזמן להאריך במחלוקתם), רוב הראשונים פסקו דלא כרש"י, וסברו דכל המאכלים הבאים "בשעה" שיש פת לפניו, אע"פ שלא אוכלם ממש עם הפת, חשיבי דברים הבאים מחמת הסעודה. ולכן כל התבשילים שמביאים לפניו בזמן שהפת על השולחן אינו מברך לא לפניהם ולא לאחריהם, וכן נפסקה הלכה.

ברכת המוציא אינה דוקא על הפת

וכבר הבאנו את הגינת ורדים שכותב שברכת המוציא אינה דוקא על הפת, אלא על כל הסעודה, ואמרו חז"ל יברך על עיקר הסעודה שזה הלחם, ובברכתו מכוון על כל המאכלים. ולכן לפי"ז גם אם לא יאכל שאר המאכלים ממש עם הפת, כיון שבירך וכיוון בברכת המוציא על כל התבשילים, פטור מברכה ראשונה ואחרונה.

מאכלים הבאים לקינוח

לפי"ז דברים שבאים שלא מחמת הסעודה, כגון פירות ושאר מאכלים הבאים לקינוח לאחר הסעודה כדי להעביר טעם הבשר והדגים שאכל בסעודה, (וע"ז יצא השם קינוח – שמקנח פיו מהמאכלים), ודאי לא יוצא יד"ח ע''י הפת.

מאכלים הבאים לפתוח תאוות האכילה

שואל הרשב"א מה דין דברים הבאים קודם הסעודה כדי לפתוח תאוות האכילה. בזמנם היו מוציאים מיני מאכל קודם נטילת ידים כדי לגרור תאוות האכילה, האם בהמ"ז פוטרת את הברכה האחרונה של אותם אלו שבאו קודם הסעודה, דהרי סוף סוף מאכלים אלו באו בשביל הסעודה, א"כ אולי יחשב לדברים הבאים מחמת הסעודה ויפטר מברכה אחרונה ע"י בהמ"ז. או שנאמר דאע"פ שמאכלים אלו באו בשביל הסעודה, בכ"ז בהמ"ז לא יכולה לפוטרם, דהא בהמ"ז פוטרת דברים הבאים מברכת המוציא ואילך, אבל אלו המאכלים שבאו קודם שברך המוציא אינם נפטרים בבהמ"ז, וע"כ יברך ברכה אחרונה קודם שנוטל ידיו לאכילה.

בהמ''ז פוטרת דברים הבאים בסעודה

הרשב"א הסתפק בנדון, ופסק דנראה שאין כח בבהמ"ז לפטור הדברים הבאים קודם הסעודה, אע"פ שבאו מחמת הסעודה, שבהמ"ז פוטרת רק דברים הבאים בתוך הסעודה לאחר שברך המוציא.

אפילו דברים שבאו קודם המוציא

הרא"ש והריטב"א חלקו על הרשב"א, וסברו דבהמ"ז פוטרת כל מאכל שבא בשביל הסעודה ואף דברים שבאו קודם הסעודה. וע"כ פסק הרא"ש בפסחים שאינו מברך בליל הסדר על כל כוס וכוס, ואין מברך ברכה אחרונה אחר כוס שני, כיון שנפטר בברכת המזון שבאה לאחר כוס שני. ואילו הרי"ף סבר שמברך על כל כוס וכוס, כיון שחייב בברכה אחרונה אחר כוס שני.

בהמ''ז פוטרת כל צורכי סעודה

השו"ע (סימן קע"ד ס"ו) פסק כדעת הרא"ש שאם שתה יין לצורך סעודה קודם סעודה, נפטר בברכת המזון, וכ"ש בקידוש שאינו מברך אחר שתייתו ברכה אחרונה. ומעשים בכל יום שאנו מקדשים על היין ולא מברכים ברכה אחרונה אלא בהמ"ז פוטרתו.

לא יכנס למחלוקת

למעשה אדם שאוכל פירות קודם הסעודה, נכנס למחלוקת הרשב"א והרא"ש. וע"כ מי שרוצה לאכול פירות קודם הסעודה לא יכנס למחלוקת אלא יאכל פירות פחות מכשיעור. ואם בכ"ז אוכל שיעור, לא יברך, דאמרינן ספק ברכות להקל.

יביאו הפירות והסימנים לאחר שנטל ידיו

ולפי"ז אמרו הפוסקים דאם חל ט"ו בשבט בשבת, יביאו הפירות רק בסיום הסעודה קודם שיברך בהמ"ז, דאם יביא הפירות קודם הסעודה ויאכל שיעור כיצד יעשה עם ברכה אחרונה. וע"כ אמרו שיביאו הפירות וכן הסימנים בראש השנה רק לאחר נטילת ידיים, ובכך מסתלק מן הספק שמא חייב בברכה אחרונה, וע"כ נוטל ידיו קודם ובכך נפטר בבהמ"ז.

לאחר העיון

אמנם לאחר העיון בס''ד נראה דאין ספק כלל. דכל מחלוקת הפוסקים היתה על אדם שמביא פירות ומגדנות קודם הסעודה כדי לגרור תאות המאכל, וע''ז בא הספק שמא נפטר בבהמ''ז כדברים הבאים מחמת הסעודה. אבל אם מביא פירות שלא כדי לפתוח תאות המאכל, אלא סתם מחמת רעבון קודם הסעודה, או עד שיגישו האוכל לפניו, בינתיים אוכל קצת מיני פירות, מה הסיבה שנאמר שיפטר בברכת המזון במאכלים אלו שאינם באים לצרכי הסעודה. ובאמת היום כל הענין שעושים בר פתיחה באירועים זה כדי שלא יגיעו אנשים רעבים לארוע וילחיצו את בעל השמחה כל הזמן, וישאלו אותו מתי החופה, ע''כ עשו קודם בר פתיחה ושם אנשים משקיטים רעבונם וכבר לא לחוץ להם להתחיל.

חצי מנגו על כל מנה

ופעם היה מנהג באולמות יוקרה שהיו מביאים מנת פירות בפתיחה. אני זוכר באולמי היכל הפאר בת''א זה היה אולם מאוד מפואר היו מגישים על כל צלחת חצי מנגו מנת פתיחה, ועשו את זה כמו בזמן הגמ' כדי לגרור תאות האכילה. אבל היום אף אחד לא עושה את זה בשביל זה, וא''כ אין צד שפירות אלו שייכים לדברים הבאים בתוך הסעודה.

אוכל פירות קודם הסעודה

וא''כ ודאי לנו שמי שרוצה לאכול פירות קודם הסעודה, לא יכול לפטור עצמו ע''י ברכת המזון, דכל דבר שלא שייך לסעודה אינו נפטר, וע''כ יברך ברכה אחרונה.

סימנים קודם נטילת ידיים

וא''כ אדם שרוצה להביא הסימנים קודם נטילת ידיים הרשות בידו לעשות כן, ולכן מיד כשיגמור יברך ברכה אחרונה ולאחמ''כ יטול ידיו ויברך המוציא על הפת, ואין בזה ספק ואין קשר לברכת המזון שאינו נפטר על ידה.

להסמיך קידוש לסעודה

אלא שבכ''ז עדיף מיד לאחר הקידוש ליטול ידיו ולברך המוציא ורק לאחמ''כ להביא הסימנים, ולא מטעם הספק בברכה אחרונה, אלא מטעם שצריך להסמיך הקידוש לסעודה. וע''ז אומר הרמ''א (סימן רעג ס''ג) יקדש ולאלתר יאכל. אלא שמכיון ש''לאלתר'' אינו זמן מדויק, אז פשוט שעדיף להסמיך הסעודה כמה שיותר, אבל מי שלא נטל ידיו מיד, אפילו נטל רק לאחר חצי שעה זה טוב.

נטל ידיו לאחר שעתיים

הגינת ורדים סבר שאין הפסק בין קידוש לסעודה. ואפילו יאכל אחר שעתיים זה טוב. והעיקר שיאכל סעודתו במקום שקידש. והביא ראיה מליל הסדר שם ראינו דאע''פ שיש מגיד באמצע הסדר בין הקידוש לשולחן עורך, וההפסק הוא ארוך, לא חיישינן, ואף שרבים וטובים חשבו לזרז הסדר כדי להגיע לשולחן עורך, לא חיישינן להם, שכתוב כל המרבה לספר ה''ז משובח. ומוכח דכל שסועד במקום שאוכל לא חיישינן להפסק. וכבר דחו את דבריו דאין ראיה משם, דכל סיפור יציאת מצרים זה מענין היום והוי צורך סעודת החג. וע''כ כתב הכף החיים דלכתחילה ימהר ליטול ידיו לאחר הקידוש, אבל כל ששהה אפילו זמן רב, לא יחזור לקדש, מכיון שהיתה דעתו לאכול באותו מקום.

פעולות האסורות בהכנה מיו''ט ראשון (שבת) ליו''ט שני

הכנה משבת ליו''ט

השנה בעז''ה יחול יו''ט ראשון של ר''ה בשבת. וכמו בכל שנה יש ליזהר בהכנה מיו''ט לחבירו. נבא לדון באלו דברים צריך ליזהר שלא יכין משבת ליו''ט כמו שאסור להכין משבת לשבת או משבת לחול, ובאלו דברים אין איסור הכנה.

איסור הכנה משום טירחא

אומרת הגמ' בשבת (קיג.) יזהר אדם שלא ידיח כלים משבת לחול, אומר רש''י (קיד:) טעם האיסור משום טירחא. ומשמע שאם טורח בשבת בעבור חול זו פעולה אסורה. וכן כתב הראב''ד על הרמב''ם דאיסור הכנה בשבת היא משום טירחא, וכל פעולה הכרוכה בטירחא שאינה לצורך השבת, אסורה.

כמתקן מנא

אבל הרמב''ם (פ''ג הל''ז) אומר אין מדיחין את הכלים משבת לחול דהרי הוא כמתקן מנא, וכן אסור לסדר מצעות המיטה או להדיח הריצפה או לסדר שולחנו לאחר סעודה שלישית, דכולם הוי כמתקן מנא.

מקום מלוכלך הוי כמקולקל

ופירוש 'כמתקן מנא' דומה לאדם שמחפש מקום לשבת לאכול ולא מוצא מקום, ולא בהכרח שבאמת אין מקום פנוי, אלא יתכן שיש מקום, אך הוא מלוכלך ואינו חפץ לשבת במקום מלוכלך ששמו מקולקל, וע''כ אם יקח חומר וינקה השולחן כדי שיהיה ראוי לשבת ולאכול שם, הפך המקום ממקולקל למתוקן, וזה הפירוש כמתקן מנא.

מתקן מנא כשיש טירחא

א''כ משמע מדברי הרמב''ם שכל הכנה שיש בה תיקון אסורה, אבל הכנה שאין בה תיקון מותרת. הראב''ד בהשגות על הרמב''ם פירש שאיסור הכנה משום טירחא, וביארו המגיד משנה, המעשה רוקח והרדב''ז, דהראב''ד רק בא לבאר דמתקן מנא אסור רק במקום שיש בו טירחא, אבל יסוד ההכנה שאסורה היא רק היכא שיש תיקון בהכנה.

הרווחת זמן

יש רבנים שאומרים שגדר איסור הכנה תלוי בהרווחת זמן, דאם ע''י הפעולה שעשה בשבת מרוויח זמן במוצ''ש, שע''י שעשה הפעולה בשבת, יתאפשר לו ללכת לטייל במוצ''ש, הוי הרווחת זמן וזו הכנה שאסורה בשבת. וכן מי ששוטף כלים בשבת במקום לשטוף במוצ''ש, הוי הרווחת זמן, ואסור. וביארו דזו הכנה שאסורה. אבל אם יעשה פעולה בשבת שאינה מרויחה לו זמן למוצ''ש, זו הכנה המותרת. וזה אינו נכון, שהרי בהלכה אין מושג של הרווחת זמן בדין הכנה, אלא הכל תלוי האם יש בפעולתו טירחא ועל ידה הוא מתקן מנא או לא.

קיפול הבגדים בשבת

השו''ע (סימן שב ס''ג) כותב בשם המרדכי מקפלים כלים בשבת כדי ללובשם בו ביום, ודווקא באדם אחד ודווקא בכלים חדשים שעדיין לא נתכבסו ודוקא בלבנים ושאין לו אחרים, (ואם חסר אחד מתנאים אלו אסור). ויש מי שאומר שאם אינו מקפל כסדר קיפולו הראשון, מותר בכל ענין. וביארו דבכל ענין משמע דאף שאינו מקפל לצורך השבת, מותר. ומסיים השו''ע לפסוק כדעת הי''א ונראין דבריו.

אין תיקון כלי

ולכאורה קשה מה עם הרווחת זמן, שהרי הרויח זמן הקיפול בשבת במקום לקפל במוצאי שבת. אלא פשוט דכל שלא עשה כסדר קיפולו הראשון, אין כאן תיקון כלי, וזהו המודד לאיסור הכנה משבת לחול או משבת ליו''ט.

השטיפה הופכת הכלי לראוי

אדם שרוצה לשטוף הכלים בשבת לצורך הלילה, הוי הכנה שיש בה תיקון ואסור, דבלא השטיפה הכלי אינו ראוי לאכילה, וע''י השטיפה הכלי הפך ראוי לאכילה. ואם רוצה לשטוף הכלים בבין השמשות שזה ספק שבת, ספק יצא שבת, יכול לשטוף הכלים, דספק דרבנן לקולא. אבל עדיף לפחות בראש השנה לא לסמוך על ספיקות, ולכן יחכה לאחר צאת הכוכבים וימתין עוד דקה לתוספת שבת ולאחמ''כ ישטוף הכלים.

עריכת השולחן בשבת

וכן מי שרוצה לסדר השולחן לאחר סעודה שלישית, אם מסדר לצורך השבת עצמה כיון שבני הבית נמצאים בבית, מותר. אבל אסור לערוך השולחן מחדש לצורך הלילה, כיון שסידור השולחן חשיב הכנה שיש בה תיקון ואסורה.

מניח הסכו''ם על השולחן

אבל אם מביא ערימה של סכו''ם מהארון ומניח על השולחן בלי לערוך את השולחן, כל אלו הוי טירחא שאין בה תיקון ומותרת.

הכנסת בקבוקי שתיה למקרר

מי שרוצה להכין בקבוקי שתיה שיהיו קרים לצורך סעודת הלילה, וע''כ רוצה להכניס בקבוקים למקרר, הוי הכנה שיש בה תיקון, דודאי לשתות קולה חמה, זה ספק ברכה לבטלה, וא''כ ודאי הוי תיקון בקירור, ואסור.

הכנה שאינה ניכרת

אם מכניס בקבוקי שתיה למקרר בזמן שבני הבית נמצאים בבית, ויתכן שירצו לשתות מאותם הבקבוקים של הלילה, הוי הכנה מותרת כיון שאין ניכר כ''כ שזה הכנה לצורך הלילה.

הוצאת מאכלים מההקפאה

אם רוצה בשבת להוציא החלות או שאר תבשילים מהמקרר או מהמקפיא כדי שיפשירו עד שיגיע הלילה, הוי הכנה שאין בה תיקון דהרי האוכל מפשיר מאליו ולא עשה תיקון בידיים, ולכן מותר.

סיר על פלטה כבויה

אם שם סיר על הפלטה שאמורה להידלק עוד חצי שעה ע''י שעון שבת, הוי גרמא, וכיון שכל הכנה הוי מדרבנן וזה גרמא בדרבנן, אפשר להקל.

לסדר הספר תורה

אומר שו''ע הרב, דאם רוצה לסדר פרשיות הספר תורה ביו''ט ראשון לצורך יו''ט שני, וכגון שרוצה לקרות ביו''ט שני בספר תורה אחר, אסור. דסידור זה חשיב הכנה שיש בה תיקון דקודם הספר אינו ראוי לקריאה, ולאחר שסידר הספר מתוקן והוי הכנה שיש בה תיקון.

לקיחת המחזור מביתו לביהכנ''ס

אדם שרוצה לקחת המחזור מביתו לבית הכנסת, יש החוששים מפני הכנה משבת לצורך יו''ט, ולכן בדרכם לבית הכנסת קוראים במחזור, כדי שלא יראה שמכין המחזור לצורך הלילה. ולפי מה שביארנו אין צריך לחשוש, דכיון שלקח הסידור כשהוא סגור והשאירו כך, ורק העביר המחזור מביתו לבית הכנסת לא חשיב תיקון. והוי כמו שמוציא כוסות מהארון ומניח על השולחן דאינו חשיב תיקון.    

להעלות הספסלים לביתו

וכ''כ המג''א (סימן תרסז) דבני חו''ל שרוצים להעלות הספסלים לביתם בשמיני עצרת לצורך שמחת תורה, יכולים להעלותם מבלי לסדר אותם במקומם, אלא רק להניחם בבית וזה מותר, אבל אם יסדר הספסלים במקומם זה אסור. דזה הכלל, כל הכנה שיש בה תיקון אסורה, שאין בה תיקון מותרת. אלא שצריך ליזהר שגם בדבר שאין בו תיקון שלא יגיד בפירוש שעושה לצורך חול ויראה כמזלזל בשבת.

ברכת מאורי האש בהבדלה לפי ההלכה

חילוק בין ברכות הנהנין לברכות השבח

יש חילוק בין ברכות הנהנין והמצוות לברכות השבח. בברכות המצוות אדם אינו יכול לעשות המצווה ואח''כ לברך, אלא קודם מברך ורק לאחמ''כ מקיים המצווה, כגון הנחת תפילין, קודם מברך ואח''כ מניח, וכן בברכות הנהנין קודם אדם מברך על המאכל ורק לאחמ''כ אוכל. אבל ברכות השבח וההודאה שנתקנו על שמחה ותועלת שיש לאדם, חייב האדם קודם להנות מהדבר ורק לאחמ''כ לברך על ההנאה שכבר נהנה. וכן הדין בשומע קול רעמים והרואה קשת בשמים, דקודם רואה ושומע ולאחמ''כ מברך.

עד שיאותו לאורו

בין הדברים של ברכת השבח יש את ברכת בורא מאורי האש בכל מוצאי שבת, כתוב שאינו מברך עד שיאותו לאורו. יש מחלוקת אם צריך להנות ממנו ממש או סגי בכך שנמצא במקום שראוי להנות ממנו, הנפק''מ אם הנר רחוק מאוד מהאדם עד שאינו יכול להנות ממנו שאינו יכול לברך.

עם סגולה

נהגו שבשעת הברכה על הנר מקפלים האצבעות בתוך היד ומקרבים לכיוון הנר ומברכים. יש שחושבים שהענין לעשות עם האצבעות כשמברכים זה רק משום סגולה. וזה אינו נכון, אלא עיקר הענין זה כדי שיבדוק האדם ע''י שמקפל האצבעות לראות האם יש לו בכף היד צל מהנר שעליו מברך, דאם יש צל סימן שהוא נהנה מהנר, אבל אם אין צל, משמע שהנר לא משפיע עליו, והוא לא יכול לברך על נר שלא נהנה ממנו. ולאחמ''כ עם ישראל עם סגולה הוסיפו סימנים שיסתכל בציפורניו ויהיה לו לסימן שיהיה פרה ורבה כמו הצפרניים.

עושים שלום לנר

בישיבות אצל האשכנזים כולם עומדים בשעת ברכת הנר ורק המברך יושב ומברך ברכת מאורי האש ולאחמ''כ מגביה הנר וכל הבחורים מגביהים הידיים ועושים שלום לנר, ואינם נהנים מאור הנר כלל. וכן ה''ה בבית, אם אדם יושב רחוק מהנר אינו יוצא יד''ח.

כל בני הבית יברכו

ולכן העצה הפשוטה היא לכבות האור בבית ובכך הוא יודע לבדוק יפה האם אור הנר מגיע אליו ואז יברך בורא מאורי האש. אלא שהשנה שההבדלה היא בין יו''ט ראשון ליו''ט שני ואינו יכול לכבות האור ביו''ט, ע''כ צריכים כולם לבוא ליד הנר ולהנות ממנו, ואם בני הבית מרובים ואין יכולים כולם להיות ליד הנר בשעת הברכה, צריך כל אחד לברך לעצמו ויעבירו הנר מאחד לשני וימתין המקדש עד שכולם יגמרו לברך, ולאחמ''כ ימשיך לברך ברכת המבדיל והקידוש.