ישבתי על הספה ומסרתי שיעור למאות אנשים

הייתי אברך טרי, שנתיים אחרי החתונה, החיים נכנסו למסלול ואני חיפשתי את עצמי. כשלמדתי בישיבה הייתה אווירה לוהטת של לימוד, דיברנו בלימוד אחד עם השני והייתה אווירה חברתית מאד של עיסוק בתורה.

נחשבתי לבחור מצויין וכבר בוועד רביעי 'נחטפתי' על ידי רב שכונה מוכר מאד מאחת מערי הפריפריה, ולבקשת ארוסתי הסכמתי לגור בעיר שבו הוא מכהן כרב למרות שמבחינתי מדובר היה ב'עיר הנידחת'.

הוא הציע לי להשתלב בכולל הכי גדול בעיר – אך למען הפרופורציות חשוב להבין שמדובר היה בכולל של 15 אברכים בלבד, כשחלקם ברמת לימוד נמוכה, והדיסוננס הזה היה קשה לי מאד. מבית מדרש ענק המכיל 1,500 בחורים הלומדים בלהט ובריתחא דאורייתא – עברתי ללמוד בכולל שקט, כשלפעמים אף התביישתי ללמוד בקול כי קולי היה הקול היחיד ששבר את הדממה היבשושית.

לכניסה מהירה לחץ כאן>>>

. . .

בהתחלה עוד חשבתי שאצליח לעמוד בזה. למדתי בטלפון עם החברותא שלי מהישיבה, ובכל 'ליל שישי' נסעתי לישיבה שבה למדנו וישבנו יחד עד אור הבוקר בהתלהבות גדולה. אבל יום אחד הוא התארס והתחתן, וגם החברותא בטלפון הסתיימה – ובמקום שאני אגרור את הכולל כולו ללמוד בהתלהבות – הם הצליחו להדביק אותי באווירה הישנונית ששררה שם, ולאט לאט נחלשתי בלימוד.

בהתחלה עוד הייתי מנסה ללמוד משניות, נביאים, בהמשך העברתי את זמן הלימוד בקריאת סיפורי צדיקים שהיו פזורים בכולל, המשך בקריאת קומיקסים שנועדו לשבות את לב הילדים שמגיעים להתפלל – ובהמשך התרגלתי להעביר את הזמן בפטפוטי סרק בחדר הקפה, פוליטיקה, 'השקפה' וכל דבר שהציל אותי מהשיממון שאותו פגשתי בבית המדרש.

. . .

הראשון שידע היה השווער שלי. הוא פנה אלי ואמר לי "למה רימיתני?! אמרו עליך שאתה בחור מתמיד, חלמתי שאתה תמשיך אותי בתפקידי כרב עיר, ובסוף אתה עושה לי בושות נוראיות. אפילו החברה בכולל שלך רואים בך את הבטלן של הכולל, לא חבל עליך"?

הוא היה כאוב, אבל הכאב שלי היה גדול בהרבה: הרגשתי ריקנות נוראית, כעסתי על עצמי ובכל יום מחדש ניסיתי שוב ושוב לחזור וללמוד, אבל הריק הקיומי היה גדול ממני, דפי הגמרא נראו לי מאיימות, והבנתי שאם לא יקרה שינוי דרמטי אני כנראה אמצא את עצמי על מסלול התנגשות עם החיים שחלמתי לחיות.

לכניסה מהירה לחץ כאן>>>

. . .

"אולי תחפש איזושהי משרה תורנית"? הציעה אשתי, שדווקא הייתה קשובה מאד לכאב שלי ולא האשימה אותי. "כשלמדת בישיבה היה לך 'מחייב' ללמוד והיום אין לך. אולי אם תמצא משרה של מגיד שיעור אפילו לדף היומי תוכל לחזור ולהנות מלימוד התורה"? היא הציעה לי בחוכמתה, אבל ידעתי שאף אחד בעיר לא יציע לי משרה כזאת. המשרה הקרובה ביותר נראתה משרה של נהג מונית – או מקסימום הנהג של חמי רב העיר...

אבל יום אחד כל זה השתנה. בהתחלה אפילו לא סיפרתי לחמי מה קרה. הוא פתאום החל לשמוע דיווחים על החתן שלו שלא מוציא את הראש מהגמרא ולא מפסיק ללמוד. יום אחד הוא אפילו הגיע לבקר בכולל וראה אותי מרוכז כולי בגמרא גדולה מתוך ניסיון לפצח את הסוגייה. הוא ניגש אלי דומע כולו – ונתן לי נשיקה במצח  - נשיקה שהמיסה אותי וגרמה לי לפרוץ בבכי גדול.

. . .

אני שומע שאתה עושה חיל, ואני סקרן לשמוע איך זה כל זה קרה... אתה לא חייב לספר לי אבל בחיים לא ראיתי דבר כזה", הוא אמר לי.

"זה בזכות "וידעת היום" – אמרתי לו. אשתי – הבת שלך, הציעה שאחפש משרה של מגיד שיעור, ובדיוק חבר סיפר לי שבמערכת של "וידעת היום" אתה יכול לבצע שידורים חיים 24 שעות ביממה ולמסור שיעורים בכל סוגיה שאתה רק רוצה.

מאז, בכל יום בסוף סדר ב' אני מוסר שיעור בשידור חי, ועל פי הידוע לי יש בשיעור כמה מאות משתתפים. אתה חושב שאני יכול שלא להתמסר כולי להכנת השיעור כשאני יודע שמאות אנשים מחכים לשמוע את השיעור שלי?!", אמרתי לו.

"חתני היקר" הוא אמר לי והקול שלו רעד. "אני בטוח שלא רק בוידעת היום אתה תמסור שיעורים אלא כל העיר הזו תזכה לשמוע את הדרשות והשיעורים שלך"! אתה כבר תהיה בקיא ורגיל והשיעורים ינבעו ממך כמעיין הנובע", הוא הוסיף.

לכניסה מהירה לחץ כאן>>>

.  . .

אבל אז הוא הוסיף בכאב:

"מה יהיה עם כל אלו שלא זכו לשמוע על "וידעת היום"?

אתה יודע כמה אנשים יכלו להיות מגידי שיעורים, ולמסור שיעורים בכל רחבי הש"ס, להתפתח ולצמוח", מה יהיה איתם?! הוא לחש בכאב.

אולי נציע להם להירשם לוידעת היום? הצעתי לו – והוא הנהן במרץ.

"תגיד להם בשמי שאם הם רוצים שהחיים שלהם יתמלאו בעשייה ובהרבצת תורה שיירשמו לוידעת היום – הוא ביקש בהתרגשות.

לכניסה מהירה לחץ כאן>>>