יו״ר ועדת החוקה חה״כ שמחה רוטמן בסרטון: ״ביקרתי היום את אלי פלדשטיין בכלא. אחרי מה שראינו בדיון כל עם ישראל ראה שמדובר ברדיפה פוליטית. אין שום הצדקה להחזיק אותו, בטח לא בתנאים האלו. היה לי חשוב לבוא ולהשמיע לו את הקול שלכם. הוא התרגש עד דמעות לדעת שהפגנתם עבורו, שדואגים לו ושאכפת לכם ממנו״.
התגעגעתי להיזכר במתיקות של הלימוד בישיבה
יש חוויות שחווים פעם אחת בחיים ושלי הייתה בכל ליל שבת בישיבה • כך הצלחתי לשחזר את הרגעים המיוחדים
לימוד ישיבתי. אילוסטרציה צילום: Chaim Goldberg/Flash90
גם אם תנסו לשחזר אותם הם ייראו רק כמו חיקוי, ולעולם לא תצליחו לחוות שוב את החוויה במלואה כפי שזכרתם אותה מהפעם הראשונה.
אני קצת מתבייש לשתף אתכם בחוויה האישית שלי, כי בכל זאת לא נעים לפרסם את הרגשות האישיים שלך בראש כל חוצות, אבל אני חושב שיש בחוויה הזאת מסר אדיר ואני חייב לספר לכם אותו – הרי הוא לפניכם:
. . .
הייתי בחור ישיבה דיי ממוצע, אבל בנקודה אחת הרגשתי שונה ומיוחד: בכל ליל שבת הייתי יושב שעות ארוכות ולומד 5 דפים במסכת שבת. עד שלא הייתי מסיים את הדפים האלו לא הייתי הולך לישון, וגם הקפדתי ללמוד אותם במתינות ומתוך הבנה מעולה, ועל זה מעולם לא וויתרתי לעצמי.
כשהייתי מסיים ללמוד הייתה שורה עליי תחושה עילאית של אושר, נהגתי לרדת לחדר השיעורים ולשיר "קה ריבון עולם" והרגשתי שהקב"ה יושב ביחד איתי ושר מולי. אני לא יכול להסביר את החוויה הזאת במילים אבל זאת חוויה אקסטרימית שאי אפשר להבין.
בחלק מהמקרים קרה שהייתי מגיע מוקדם ל"סדר ב'", ולומד עד סוף הסדר ברצף כ-5 שעות רצופות, וגם אז הייתי חווה את האושר הזה. הרגשתי שאם כל האנשים בעולם היו חווים את התחושה הזאת אפילו פעם אחת הם היו חוזרים בתשובה באותו הרגע, וש"מאור שבה מחזירו למוטב".
. . .
שנים עברו, ואני קצת ירדתי ברוחניות.
הכרתי חברים לא טובים, נחשפתי לדברים שונים והרגשתי שאני כבר לא אותו הבחור שהייתי. מבחור שמלא וגדוש באור התורה – התחלתי לחפש את עצמי. לאט לאט מצאתי עבודות צדדיות, כאלו שרואים במודעות הפרסום של "דרושים בחורים נמרצים לעבוד בשעות הפנאי".
בהתחלה עוד הקפדתי על הבסיס וגם אם הגעתי באיחור לסדרים – לפחות למדתי איכשהו את רוב הסדרים אבל לאט ובעקביות הפסקתי ללמוד. לבסוף ראיתי בישיבה את המקום שבו אני אוכל ושותה בלבד. לא דרכתי בבית המדרש, לא הגעתי לתפילות בישיבה ופניי לא נצפו בבית המדרש זה עידן ועידנים.
התרגלתי לסיטואציה. הבנתי שיש בחורים ש'נופלים' וכנראה שאני לא אשוב להיות הבחור המתמיד שלמד בישיבה בהתמדה, אבל לדבר אחד לא הפסקתי להתגעגע:
התגעגעתי לתחושה הממכרת שהייתה לי אחרי הלימוד הרצוף, ולתחושה של האושר שלוותה אותי בכל פעם שבה למדתי יותר מ-5 שעות. ניסיתי להתיישב אל מול הגמרא אבל לא הצלחתי ללמוד אפילו מילה אחת. הראש לקח אותי למחוזות אחרים, ואחרי כל כך הרבה ריגושים שחוויתי מחוץ לבית המדרש – כבר לא הצלחתי להתרגש מעוד מחלוקת בין אביי לרבא.
הלב שלי היה מלא געגועים – אך מיואש במידה שווה.
. . .
יום אחד הגעתי למנחה בבית הכנסת השכונתי והגבאי ביקש לשוחח איתי:
"אני יודע שזה לא העסק שלי, ואני ממש לא רוצה להתערב לך", הוא אמר, "אבל אני לא יכול לשכוח את ההתרגשות שלי כשראיתי אותך לומד בלילות השבת הארוכים של החורף במנגינה מרגשת במיוחד", הוא הזכיר לי נשכחות. "אני זוכר את המנגינה שניגנת, ואת הרב שניגש ואמר לי עליך ש"מובטחני בו שיהיה מורה הוראה בישראל", הוא הוסיף בקול שקט.
"אני שם לב שבזמן האחרון קשה לך ללמוד ואני באמת לא מתכוון להטיף לך מוסר" הוא אמר לי. "אני רק יכול להציע לך מתנה: אני רוצה לשלם עבורך מנוי ל"וידעת היום" כדי שתוכל לשוב וללמוד בשמחה. הוא הושיט לי כרטיס עם שם משתמש וסיסמה, טפח לי על השכם, הביט בעיניים שלי וחייך חיוך שעצב ואהבה מעורבים בו, ופיזם לי בשקט את מנגינת "קה ריבון עולם ועולמיא"...
. . .
פתחתי את המחשב, נכנסתי ל"וידעת היום", וניסיתי ללמוד את אחת הסוגיות שהכרתי ממסכת קידושין. בהתחלה למדתי את הדף, ומהר מאד קלטתי אותו על בוריו בזכות הבהירות של מערכת וידעת היום. בהמשך העליתי שאלה בבית המדרש, והתווכחתי בלימוד עם כמה לומדים מרחבי העולם, וכשסיימתי הרמתי את העיניים מהמחשב וגיליתי שאני כבר כמה שעות שקוע בלימוד התורה בכלל מבלי ששמתי לב.
התחושה שהייתה לי הייתה כל כך דומה לתחושה שהרגשתי בלילות השבת הארוכים. פתאום זכיתי שוב להאיר באור התורה, ולא יכולתי להתאפק. עצמתי את העיניים, ובדמעות שרתי ביחד עם הקב"ה את הניגון של "קה ריבון"...
. . .
מאז אני מקפיד מאד על קביעות עיתים לתורה, וגם אם אני לא לומד יום שלם – אני לומד שעות ארוכות מהמערכת של "וידעת היום".
ואם גם אתם מתגעגעים ללימוד התורה – נסו את "וידעת היום" ותרגישו מחדש את אור התורה מאיר אתכם באור יקרות.
כנסו – וידעת היום.
