עמיחי שטיין: הצהרת דובר המשרד לענייני אירופה והחוץ הצרפתי על האג צרפת מקבלת את ההחלטה. נאמנה למחויבותה רבת השנים למשפט הבינלאומי, צרפת שבה ומביעה את תמיכתה בפעילותו העצמאית של בית הדין, בהתאם לאמנת רומא.
הפרוטוקולים מישיבת הממשלה הדרמטית על הסכם אוסלו נחשפים
שרי הממשלה התכנסו לישיבה דרמטית ואישרו את הסכם אוסלו למרות ההתנגדות העזה בציבור ואף מצד הצבא. הרמטכ"ל התריע בישיבה: "אני מבחין בבעיות קשות ביותר ביישום רכיב הביטחון בתוך ההסכם הזה". דרעי: "לציבור שאותו אנו מייצגים, שהוא ציבור די ימני קשה מאוד לקבל זאת"
יצחק רבין ז"ל צילום: פלאש90
היום לפני 30 שנה התכנסה ממשלת ישראל לאשר את הסכמי אוסלו, ההכרה בארגון כמייצג הלגיטימי של העם הפלסטיני ונסיגה מעזה ויריחו מהאירועים הבודדים עליהם ניתן להגיד ששינה הכל.
בחדשות 12 נחשפו על ידי הפרשן עמית סגל תמלילי הישיבה הדרמטית. בפתח ישיבת הממשלה אמר ראש הממשלה דאז יצחק רבין: "זה הסכם לא פשוט. ברור שלו אנחנו היינו מנהלים את המשא ומתן עם עצמנו, הניסוחים היו הרבה יותר טובים".
רבין הוסיף: "מה בעצם היו האלטרנטיבות שלנו? אחת - ללכת עם הסורים. זה עדיין לא סגור בשלב הזה, שאפילו תמורת נסיגה כוללת נקבל שלום במובנים שלנו. ויש את הנושא הפלסטיני, שברור שמדובר בהסדר ביניים, וברור שהפעם המשא ומתן לא היה עם המשלחת (בוושינגטון) כי המשלחת היא רק פסאדה לפקסים ולטלפונים לתוניס".
רבין הדגיש כי "היה ברור שתוניס ובמיוחד ערפאת, אם לא יהיה מעורב במשא ומתן - הוא לא יאפשר שום התקדמות". לדבריו, "כוח הווטו שלו הוכח מעל לכל ספק, כוח הדליברי שלו - רק העתיד יוכיח".
בנוסף הוא ציין כי עם הפלסטינים אפשר להפוך את התהליך בעוד עם הסורים המצב שונה. "ההתיישבות היהודית, בעיקר באזורים הצפופים, סיבכה את החיים - זו הייתה המטרה הפוליטית שלה". לדבריו, "זו הייתה התיישבות פוליטית ולא ביטחונית, בלי שום תרומה ביטחונית".
שר החוץ שמעון פרס אמר בישיבה: "אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: נניח שאשף ייעלם, מה יהיה אז? עם מי נדבר? על מה ננהל משא ומתן? עם מי ננהל משא ומתן?".
פרס הוסיף: "אני רוצה לדבר בגילוי לב. ממה חששנו? שהם יתחילו עם עניין ההתנחלויות. יהודה ושומרון זה לא ימית ושנת 1993 היא לא שנת 1982. להוציא היום עשרות אלפי מתנחלים - לפי דעתי, זה היה מביא אותנו למצב בלתי אפשרי, גם מוסרית וגם פיזית".
הוא הבהיר כי "הם הסכימו שההתנחלויות תשארנה כפי שהן, גם ברצועת עזה".
רבין הסביר: "לא שיתפתי את הצבא בכל השלבים הללו מסיבה פשוטה: הבעיה בעיקרה היא פוליטית וההכרעה היא פוליטית".
עם זאת, הרמטכ"ל דאז אהוד ברק המשיך להזהיר: "אני מבחין בבעיות קשות ביותר ביישום רכיב הביטחון בתוך ההסכם הזה, הן בשלב של עזה ויריחו והן בשלב היותר רחוק".
לדבריו, "יש כבר שוטרים פלסטינאיים שעברו אימון בירדן, הם עשויים להביא אנשים נוספים, כולל אנשים עם רקע של השתייכות לארגונים צבאיים או פרה-צבאיים פסלטינאיים".
"איני יודע איך מתאמים עם המשטרה הפלסטינאית כניסה של חיילי גבעתי לג'בליה, כדי להוציא אותם", המשיך הרמטכ"ל ברק. "אני מזכיר רק שיהיו בחברה הפלסטינית אלמנטים קיצוניים שיהיה להם עניין פעיל לנסות לטרפד את ההסכם הזה ואת ההבשלה".
ראש הממשלה רבין השיב: "כולל בחברה הישראלית, אבל זה לא עניינך".
השר דאז לאיכות הסביבה יוסי שריד הצהיר: "אם אנחנו לא נגן על ההסכם הזה, אני לא בטוח שיימצאו להגנתו הרבה מתנדבים. בוודאי שהשאלות שנשאלות כאן הן לגיטימיות ואולי אפילו הכרחיות, אבל אנחנו יודעים מניסיוננו שגם אם דברים מדויקים לא יוצאים, האווירה יוצאת", הוסיף. "אם העניין הזה קורס אז אני לא רואה יותר פרוספקטים לשלום".
שריד פנה לרמטכ"ל באותה ישיבת ממשלה, ואמר: "אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו. מצד אחד, זה הישג שלא נעקרה אף אחת מההתנחלויות - ויכולה הייתה להיעקר, אולי בעזה, ומצד שני אחר כך לומר שההתנחלויות מסבכות את המצב".
שולמית אלוני, שרת החינוך דאז, אמרה דברים דומים. "לנושא הביטחוני ניתנו תשובות מקסימליות בהסכם כפי שהוא מובא פה, ואני חושבת שהוא מכוסה מכל צד ואינו צריך לעורר הרגשה שאנו מסכנים פה יותר מאשר האלטרנטיבה".
בישיבת הממשלה סוכם כי ינהגו בסובלנות כלפי מפגיני הימין, אם כי מהפרוטוקולים נחשף כי זה לא ממש מדויק. בתוך החדר שמעו היטב את ההפגנה הסוערת מבחוץ, ראשונה בסדרת מחאות שתהפוך לגדולה עד אז בתולדות המדינה.
השר חיים רמון אמר בישיבת הממשלה: "הדבר האחרון קשור למאבק של הימין. אני בהחלט חושב שצריך להקפיד על כך שלא זו בלבד שזכותם להפגין וזכותם לנקוט בכל האמצעים הלגיטימיים, אלא שהממשלה תבטיח את זכותם זו".
רה"מ רבין השיב: "לא צריך להגזים. רמון התעקש: "אני מציע להגזים, מכיוון שזה קרב על דמוקרטיה, וצריך לאפשר לאזרח להפגין באמצעים לגיטימיים, והשלטון צריך לאפשר לו לעשות זאת".
רבין השיב: "אבל לא הטרדות בלתי פוסקות. הבעיה היא מה זה אמצעים לגיטימיים".
האופוזיציה להסכם בתוך החדר הייתה מינורית בהרבה מזו שבחוץ בהנהגת בנימין נתניהו בן ה-43. "אני באמת מקנא בחברים שתמיד תמכו במו"מ עם אש"ף, כי היום בשבילם זו חגיגה וכמעט שאין להם ספקות", אמר שר הכלכלה והתכנון דאז, שמעון שטרית. "אני התייסרתי, ואני עדיין מתייסר. לשאלה אם ההסכם הזה הוא הפיך, אינני חושב שההסכם הזה הפיך כל כך מהר".
השר אריה דרעי שימים אחר כך נפסל על ידי בג"ץ מלכהן כשר ונמנע לבסוף בהצבעה אמר: "קשה לי מאוד לדבר. הייתי צריך כוחות מיוחדים כדי לבוא לישיבה".
דרעי הוסיף: "באתי מפני שכולם יודעים, מה חשיבותו של השלום בעיני הרב עובדיה יוסף. בקרב הציבור שאותו אנו מייצגים, שהוא ציבור די ימני, שארץ ישראל והאתרים הקדושים שם חשובים לו רגשית. לציבור הזה קשה מאוד לקבל זאת, בפרט כשהוא לא רואה בעיה ביטחונית".
לדבריו, "בינתיים יש רק ויתורים שלנו, והימין מנצל זאת בצורה חזקה מאוד. לטובת הנושא שאתם מאמינים זו, צריך ללכת על קונצנזוס. אין זו בושה לומר: הלכנו ויישמנו את הסכם קמפ-דיוויד של בגין. זה לא מבוא למדינה פלסטינית. תתאפקו"
לבסוף אמר: "אנו נימנע, לא בגלל שאנחנו נגד ההסכם, אלא בגלל שלא נוכל לקחת חלק באחריות הקולקטיבית לגבי המשך המו"מ".
אחרי אישור הסכם אוסלו כאשר יצאו השרים מישיבת הממשלה, הם ידעו שישראל לא תהיה עוד שהייתה. ספק אם הם העלו על דעתם שראש ממשלה יירצח על ידי יהודי, ושאלף ושלוש מאות ישראלים יירצחו בידי פלסטינים ושהסערה לא תחלוף גם שלושים שנה אחרי.
