"בתום המבצע חמושי ג'נין יחזרו לפעילות" - זו האסטרטגיה הנכונה

האלוף במילואים וראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין מסביר באריכות על יעדיי המבצע הצבאי בג'נין שנכנס ליומו השני וטוען כי מדובר במבצע אליו נערכו ברמה הטקטית בצורה מדויקת מאוד. הוא מסביר כי כמות הנפגעים הנמוכה יחסית בצד הפלסטיני נובעת מן העובדה שבצה"ל נזהרים מאוד שלא ייפגעו חלילה חיי לוחמים. מנגד, הוא אינו שוגה באשליות וכותב כי לאחר שצה"ל ייצא, המחבלים שכעת מסתתרים, יצאו מחוריהם וישובו לפעילות טרור - אם כי יחסרו להם המשאבים שצה"ל השמיד במבצע.

"ביום השני של מבצע "בית וגן" בג'נין מתברר שהוא מבצע ממוקד – במטרותיו, בהיקף הכוחות, במרחב ובזמן – ומשתלב בהגיון "שובר גלים" (פלוס) - טיפול שוטף באיום הטרור באיו"ש על ידי רצף מבצעים למעצר ולפגיעה בחמושים. מי שציפה למבצע בהגיון 'חומת מגן' - טעה", הוא כותב.

"האיום הגובר בשטח, בפיגועים על הצירים, בירי על ישובים והתנחלויות, בתקיפת כוחות צה"ל ובהתנגדות גוברת לכוחות צה"ל הפועלים בערים – ובעיקר הכנסת מטענים וייצורן של רקטות ראשונות בגדה המערבית - חייב לטפל בתשתיות הטרור: מעבדות, מטענים מתחת לצירים, חדרי פיקוד ומצבורי נשק".

לדברי ראש אמ"ן לשעבר, "התכלית האסטרטגית: מניעת צמיחה של 'יכולות עזה' בג’נין. הגיון הפעולה שנבחר: פשיטה חטיבתית מדויקת וזהירה ומוכוונת מודיעין – לא כיבוש וטיהור נרחב כמו ב"חומת מגן" וללא חיכוך גבוה. עד כה נעצרו יותר מ-120 חשודים, נהרגו 10 חמושים ונפצעו כמאה".

"עשרה הרוגי אויב, מפעילות צה"ל ומעשרים תקיפות מן האויר", הוא מסביר, "מצביעים על שני מאפיינים: האויב בחר בהיעלמות – להיטמע באוכלוסייה ולהימנע מקרב, כדי לשרוד ולחזור לפעילות לאחר המבצע".

ידלין, טייס קרב בחיל האוויר בעברו, מסביר כי "צה"ל מצידו פועל באופן מדויק ומבוקר, וחותר להימנע מירי כוחותינו על כוחותינו ומפגיעה בבלתי מעורבים גם במחיר של פחות נפגעים לאויב. הכוחות פושטים על יעדים שאותרו מודיעינית ופוגעים בחמושים פעילים, אולם לא עוברים מבית לבית ולא מחפשים חיכוך גבוה, שמחירו נפגעים רבים בשני הצדדים.

אמנם "המבצע יניב תועלות טקטיות מקומיות וזמניות", הוא כותב, אך מסביר כי "לאחר שיסתיים בקרוב, יחזרו חמושי ג'נין לפעילות, אמנם ללא תשתיות הטרור שהושמדו בו, אלה ידרשו שיקום". לדבריו "צה"ל ייהנה מחופש פעולה גדול יותר בג'נין כאשר יחדש את מבצעי המעצרים, אולם מוקדי הטרור הנוספים, בשכם ובטול כרם, יחייבו מבצעים נוספים שיתמקדו בהם".

האסטרטגיה הישראלית אחרי המבצע

"כמו בכל מבצע מתחדדת השאלה כיצד לייצב את השטח ב'יום שאחרי', כאשר גורמי היסוד לאי היציבות נותרים בעינם: דור צעירים לוחמני שלא ידע אינתיפאדה, העדר משילות בדמדומי שלטון עבאס, רשות פלסטינית חלשה וחסרת לגיטימציה שהמנגנונים שלה אינם פועלים בצפון השומרון; הזרמת כספים, עידוד והכוונה לגדה המערבית מצד איראן, חמאס והג'יהאד האסלאמי, ושפע נשק המוברח מירדן או נגנב מבסיסי צה"ל וזורם מארגוני הפשע בישראל".

ידלין כותב כי "על ישראל לקדם מאמצי ייצוב, לפיתוח הכלכלה הפלסטינית ותעסוקת צעירים, לעודד את מדינות המערב לקדם את יכולות המשילות של הרשות ומנגנוניה, ולעודד מעורבות פעילה של מדינות האזור, בדגש למפרציות, בחיזוק הכלכלה הפלסטינית".

הוא טוען כי "נכון להרחיב את שיתוף הפעולה עם הרשות, בתמיכת מדינות האזור שלישראל יחסים טובים עימן ושכנות השלום, ירדן ומצרים".

"במקביל למאמצי הייצוב", כותב ידלין "על ממשלת ישראל לרסן ואף להפסיק את המהלכים מערערי היציבות שלה עצמה – האצת בנייה באיו"ש, החלשת הרשות, הריסות בתים והימנעות מאכיפת חריגות בנייה של יהודים, קידום סיפוח דה-פקטו והרחבת המאחזים הלא חוקיים, ביטול ההתנתקות והחזרה לאביתר ולחומש".

"ומעל הכול", הוא טוען, "עליה (הממשלה. מ.ג.) לשים קץ לפרעות הטרור היהודי נגד כפרים פלסטינים ולמצות את הדין עם מבצעיהן, משום שבניגוד לנוסח הנפוץ, אין מדובר ביחידים הנוטלים את החוק בידיהם, אלא בקבוצות גדולות של פורעים העושים חוק לעצמם, מול אזלת יד של כוחות הביטחון, ובגיבוי שרים בממשלה".

בסופו של דבר מזכיר ראש אמ"ן לשעבר: "כאשר יעדי העל של ישראל הם עצירת הגרעין האיראני ונורמליזציה עם סעודיה, התלקחות באיו"ש, שאליה דוחפים סמוטריץ' ובן גביר, פירושה שקיעה ב'בוץ הפלסטיני'. הדרדרות זו פוגעת לא רק במוכנות הצבאית למלחמה אפשרית בצפון, אלא גם מסכנת את עתיד ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בטוחה וצודקת".