שני המאורות הגדולים: הקשר המיוחד בין ר' בערל לר' גרשון

מסכת חיים משותפת של קרוב לשמונים שנה בין מרנן ראשי הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל ויבלחט"א הגרב"ד פוברסקי בישיבת  פוניבז' וכפי שקרואים הם בפי כל ר' בערל ור' גרשון.

מי שהעלה מקצת הדברים רק בעשור ומחצה, היה הרב יוסף שטראוס נאמנו של ראש הישיבה הגרב"ד פוברסקי.

להלן התמלול המלא כפי שנכתב בעיתון 'יתד נאמן'. 

עד לשנתו התשעים וארבע היה מרן זצ''ל מתפלל בישיבה הקדושה בצפרא דשבתא, וכשנחלש עבר להתפלל בישיבת 'משך חכמה' הסמוכה למעונו, והנה הגם שבישיבה היה מרן זצ''ל יושב בקביעות בקריאת התורה, לפתע החל לעיתים לעמוד כשהיה בכוחו וביכולתו, וכשנשאל על כך ענה בפשיטות- הנני עומד כי יש לי כח, וכששבו ושאלוהו למה שינה ממנהגו וכי בשנים שהיה מתפלל בהיכל הישיבה לא היה לו כוח לעמוד?! ענה ואמר- בישיבה לא עמדתי כי ר' בערל ישב ולא יתכן שהוא יישב ואני יעמוד...

כעין זה היה במעמדי פתיחת הזמן ויום הזיכרון למרן הרב בכ' אלול, שאף שמרנן כבר ישבו בשעת הגדת השיעורים והשיחות, בשיחות הנ''ל בהיכל הישיבה המשיכו לעמוד, וכשנחלשו רגליו של מרן הגרב''ד פוברסקי שליט''א והחל לשבת גם בזה, מרן זצ''ל שם ליבו לזה, וכעבור חצי שנה שהזדמן שוב מעמד זה, ביקש מרן זצ''ל לברר אם מרן שליט''א אמור לשאת את דבריו בעמידה או בישיבה, וכששמע שמרן שליט''א מתעד לשבת הודיע מיד, אם כך גם אני יושב.

והמפורסמות איך שמרן זצ''ל בשבתות וביו''ט היה ניגש למקומו של מרן שליט''א ושאר רבותינו היושבים על ידו, לאמירת 'אגוטען שאבעס', וכן נהג עד לליל ראש השנה השתא ועד בכלל.

וכבר העיד מרן שליט''א בהספדו באשכבתיה דרבינו זצ''ל איך שכל דבר היה מרן זצ''ל בענוותנותו שולח אליו לשאול בדעתו.

כשיצא הספר 'בד קודש' סנהדרין הביא מרן שליט''א את ספרו למרן זצ''ל לאחר מנחה בישיבה, ומרן זצ''ל הלך עם הספר עד לביתו ולא הניח לאחרים לקחת ממנו את הספר עד ביתו.

מלבד זאת היה מרן זצ''ל חרד תדיר לשלומו של מרן שליט''א וכמה פעמים קרא לי לזרזני על החובה לדאוג לשלומו ולרווחתו ולהסיר ממנו כל מיני מפריעים, וכשפרצה מגיפת הקורונה התקשר אלי מרן זצ''ל וביקש ממני לדאוג לשלומו של מרן גם בזה.

וכנגדו מרן שליט''א היה נוהג בו כבוד כתלמיד לרבו, ובכל השנים האחרונות בכל אירוע הן בישיבה הן מחוצה לה, היה מורה לי לברר את שעת הגעתו של מרן זצ''ל, והיה מכוון את השעה שלא יכנס יחד עמו משום כבודו.

ובכל עניני הישיבה מרן שליט''א תמיד ביטל דעתו לפני דעת מרן זצ''ל, ואדרבה עמד על המשמר לקיים רצון מרן זצ''ל.

כך גם בענין התקיעות שמרן זצ''ל היה בעל תוקע, ומרן שליט''א היה המקרא, כמעט מידי שנה היו באים למרן שליט''א לשאול על תקיעה או תרועה מסויימת מדוע לא החזיר את מרן זצ''ל, והיה גוער ממש בשואלים ואומר- מה שטוב לו טוב גם לי ! ומטעם זה גם לא היה נשאר מרן שליט''א לתקיעות השונות שתוקע אחרי התפילה בנו הגאון רבי ישראל אדלשטין שליט''א. ואגב היה מרן שליט''א מעורר אותנו תמיד על הזכות הגדולה שיש לנו לשמוע את התקיעות ממרן זצ''ל ואומר- תראו איך השטן בורח ממנו ומתקיעותיו.

עוד הוסיף מרן שליט''א ואמר כי בגמרא איתא שתקיעת שופר חכמה היא ולא מלאכה, ויש לו ראיה לזה מרבינו זצ''ל שכל שנה תקיעותיו הולכות ומשתבחות, כי זקני תלמידי חכמים דעתם מתווספת בהם.

גם מאד הפליא מרן שליט''א כל השנים ללמוד ממרן זצ''ל את מידת הענווה- וכפי שהרחיב בזה בהספדו, ותמיד מספר על פשטותו של מרן זצ''ל והיה מביא דוגמא לזה שלקראת שמחת אירוסיו קנה רבינו זצ''ל חולצה פשוטה שאינה מתאימה לחתן, וכלל לא עלה בדעתו שאין זה ראוי.

כמו גם שבכל שנה ביום שני של ראש השנה לברכת שהחיינו של התקיעות היה מרן זצ''ל לובש חולצה חדשה, ובשנים האחרונות שמרן שליט''א מברך נוהג הוא ללבוש טלית חדשה, והיה מרן שליט''א אומר לנו - תראו את רבי גרשון איזה צדיק הוא שכבר בחולצה חדשה יש לו שמחה שלימה לברכת שהחיינו.

לפני כמה שנים בימי בין הזמנים דחודש ניסן נתקשה מרן שליט''א בסוגיא מסויימת, ועלה על דעתו תירוץ מחודש, וביקש להיכנס למרן שר התורה זצ''ל, ולמרן ראש הישיבה זצ''ל להשמיע להם חידושו, והסביר לי כי מה שהולך למרן הגר''ח זצ''ל הוא בשביל לשמוע ממנו אולי יש לו איזה ראיה לסברתו מאיזה הלכה אחרת בש''ס או מאיזה תוס' שהוא שליט''א לא חשב על זה, כי לא מצא עדיין סייעתא לזה ממקום אחר. והטעם שהולך למרן הגרי''ג הוא בגלל שלרבי גרשון יש שכל ישר, והסברות שלו הם ישרות כסרגל, ואמר כשיש לי סברא מחודשת רבי גרשון הוא המצפן שלי..

פעם בעידנא דחדוותא אמר לי מרן זצ''ל שהוא מסכים לרוב ה'בד קודש', והסביר כי על כל סימן בבד קודש הם היו מדברים, ובדרך כלל כשהיו מדברים, ברוב הדברים היו דעותיהם שוות ורק במקצת נחלקו..

ממו''ח שליט''א שמעתי כי למד בשיעור אצל מרן שליט''א מסכת ב''ק בשנת תשל''ט, ופעם אחת בשיעור אמר מרן שליט''א סברא חדשה, והתווכחו עמו בני השיעור ונשאו ונתנו עמו במלחמתה של תורה עד השעה שתיים ועשרה בצהריים, וכשראה מרן שליט''א שלא יניחו לו, אמר להם- אני רוצה לגלות לכם סוד, אתמול בשעה אחת אחר חצות לילה כשהכנתי את השיעור, עלה בדעתי סברא זו, התקשרתי לרבי גרשון והוא אמר לי שסברא זו היא אמת לאמיתה, ואם כך הוא אמר אז זה בוודאי כך.

בעת שישב מרן זצ''ל שבעה על בנו הג''ר שמעון יוסף זצ''ל ביקש ממרן שליט''א למלא את מקומו באמירת השיעור יומי בימי השבעה. וביקש אז מרן שליט''א את ספרי השיעורים של מרן זצ''ל, באומרו- אם אני ממלא מקומו אני צריך להיצמד לראש שלו, וכך שבוע ימים ישב והגה בתורתו והנחילה לתלמידים, וכל אותו השבוע הפליא לדבר על סברותיו הישרות של מרן זצ''ל.

באותו השבוע פתח מרן שליט''א את שיעורו הכללי כך: יש לנו בעיה, ספר תורה שרוי בצער, ורבי גרשון הוא רק ספר תורה ?! הוא חד בדרא, צדיק יסוד עולם, וכעת הינו שרוי בצער האבלות, ואסור הוא בתלמוד תורה, והטעם שאבל אסור בתלמוד תורה הוא מפני שפיקודי ה' ישרים משמחי לב, ותורה ללא שמחה איננה תורה, אבל אנחנו עם כל הצער שלנו יכולים ללמוד תורה בשמחה, זה כח התורה שאם איננו פטורים מתלמוד תורה, התורה תיתן לנו כח ושמחה.

לפני כמה שנים עמד מרן זצ''ל על דעתו בענין ציבורי, ואחד מראשי חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל לא הסכים עמו, ומרן שליט''א טרח לדבר איתו ולהסביר לו מי הוא מרן זצ''ל והפליג בשבחו וסיים דבריו ואמר: הוא הרבי של כל ראשי הישיבות, כולנו מחוייבים לשמוע לו ואין לנו לערער על דבריו.

בערב שבועות אחה''צ בשנה זו התקשר מרן זצ''ל לאחל למרן שליט''א 'אגוטען יום טוב' והיה הדבר לפלא כי לא נהג כן מעולם. (היה מתקשר בדרך כלל בערב פסח וסוכות מאז שהפסיק מרן זצ''ל להתפלל בישיבה)

כשבישרו למרן שליט''א על פטירת מרן זצ''ל בכה מאד, וביקש לילך לבית החולים להיפרד ממנו, וכשנכנס לחדר הטהרה פרץ בבכי נורא ולא היה יכול להירגע זמן מה, ואחר אמר כמה קפיטעלך תהילים.,

הורה לכל בני הישיבה לעשות קריעה בחולצה, ולגבי קריעה בחליפה אמר שהדבר תלוי בהרגשת הלב של כל אחד.

מרן עצמו עשה קריעה בבגד העליון ולפני שקרע אמר שהוא עושה קריעה מדין אח, ומדין תלמיד.

השתתף בכל מסע ההלוויה עד לאחר הקבורה, ומיד לאחר ערבית יצא לניחום האבלים שם הפליג מאד בשבחו, ואמר- שלמה המלך אמר אדם אחד מאלף מצאתי, ואני אומר כמו רבי גרשון לא מצאתי.

סיפר כי כמה שמרן זצ''ל לא היה צריך כלום, לאחרים נתן בשפע, ודיבר על מסירותו לחותנתו וזוכר איך שהיה מאכילה בעצמו.

אחר כך דיבר על הזכות שמסר שיעורים עד יום לפני פטירתו ושהכין בעת מיתתו את השיעור, ואמר הקדוש ברוך הוא יושב עם כל הצדיקים בגן עדן ולומדים תורה, מה הם לומדים ? רק התורה שלומדים כאן בארץ, אז עכשיו מגיע רבי גרשון לישיבה של מעלה וכולם באים לשמוע שם את השיעור ממנו ממה שהכין כאן היום.

לפני צאתו הוסיף על הנוסח המקובל ואמר לאבלים: המקום ינחם אתכם ואותנו בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.