"את השידוך שלי מצאתי בבית הקברות"

קוראים לי אליהו פסח, ואת הסיפור שלי, כמעט כמו נעשה ונשמע, אני מבקש שתעבירו לכמה שיותר אנשים. אני מעז לעשות את זה עוד לפני שקראתם, ובטוח שבעוד כמה דקות כבר תבינו למה.

להצטרפות למעמד התפילה למעוכבי הזיווג לחצו כאן>>>

פרק השידוכים שלי היה רצוף בניסיונות. סחבתי איתי איזשהו רקע רפואי - אותו הונחיתי להסתיר ע"י גדול בתורה שאיתו התייעצנו - ובכל פעם שהגיע הרגע לסגור שידוך וכבר הרגשתי קרוב מספיק כדי לספר - הצד השני נרתע וקיבל רגליים קרות, והשידוך ירד. אף אחד מהחברים שלי לא הצליח להבין למה השידוכים אצלי לא מתקדמים, ולצערי התחילו לרנן סביבי כל מיני שמועות כאלה ואחרות. החל מרקע משפחתי של בעיות נפשיות שפתאום הפך ״ידוע״, עבור דרך האשמות על הרצון והמוכנות שלי ועד לשמועה שאני עצמי לא מאוזן נפשית, ושמי שיתפוס אותי ברגע בו אני ללא כדורים פסיכיאטריים יגלה מחזה מאד לא מלבב.

אם עד עכשיו לא היה לי פשוט, הרי שהשמועות האלה הפכו את השידוכים שלי לסיוט. מצב הרוח שלי הלך והתדרדר. לא ראיתי איך אני יוצא מזה. הרגשתי שאפסו כל הסיכויים שלי. בראש שלי כבר ראיתי את עצמי נשאר רווק לנצח, ולעיתים תכופות שקעתי במרה שחורה. גם מצב הרוח שלי לא תרם לפופולאריות שלי בשידוכים, ומיום ליום המצב הפך מדאיג.

בכל התקופה הזו ליווה אותי אחד המשגיחים בישיבה, תמך בי ועודד אותי. הוא היה יהודי משכמו ומעלה, ממש כך, ובכל פעם ששידוך ירד היה יושב איתי במשך שעה ארוכה ומעודד אותי ובעיקר מחזק אותי באמונה. אומר לכם בפשטות, לא נראה לי שבלעדיו הייתי שורד את התקופה הזו בשפיות.

לפני שנתיים, בערב חג השבועות, פנה אליי אותו משגיח ואמר לי: ״כפי שאתה מכיר אותי, אינני תומך נלהב של סגולות. ובוודאי לא כאלו שאין להם מקור. ״ליטאי קר״ אני, ובכל זאת, כשמרן שר התורה מעיד על הזמן הזה של שלושת ימי ההגבלה שהוא מסוגל לזיווגים, בשבילנו זה כמו חז״ל. אם רב חיים אומר, מבחינתי זו סגולת התורה״.

הוא כנראה פקפק בעובדה שאשתכנע, ולכן מיד המשיך ואמר: ״כבר העברתי את השם שלך לרינה של תורה, ואני מתכוון לנסוע איתך ביחד למעמד התפילה, ואני סמוך ובטוח שעוד תראה ישועות גדולות״.

אתם לא מכירים את המשגיח הזה, אז אני קצת מתקשה לתאר לכם עד כמה הייתה זו הפתעה בשבילי. הוא באמת לא אדם של סגולות, ולפתע הוא בא ומבקש ממני שניסע יחד. אני לא יכול להגיד לכם שהשתכנעתי עד הסוף, אבל נסענו, מה אני אגיד לכם, לא נעים לסרב.

אחר כך המשגיח ביקש ממני דבר אחד נוסף: שאקבל על עצמי עול תורה באמת, וזה יעמוד לי לזכות. כמובן שהסכמתי. גם מחוסר נעימות, וגם מתוך תקווה קלושה ומחשבה שזה הסיכוי היחיד שנותר לי. ותכלס, מה כבר נשאר לי להפסיד? המצב היה בתחתית של התחתית.

ונסענו. המשגיח לקח איתו עוד שני אלטעררס ממקורביו ויחד נסענו מהישיבה לבית החיים בבני ברק לציון החזון אי״ש. הגענו למקום בדיוק כשהתחיל המעמד. היו שם מאות אברכים ומתפללים ובראשם ראש הישיבה מרן הגר"ש שטינמן שליט"א. נכנסנו והצטרפנו לתפילה, וכשהגנבתי מבט אל עבר המשגיח שלי ראיתי אותו מזיל דמעות כמים. המשגיח שלי עומד ובוכה מעומק ליבו בשבילי ובשביל חבריי. באותו הרגע התרגשתי במיוחד, ומשהו נפתח לי בלב. התפללתי להקב״ה מעומק ליבי.

ושם, במהלך התפילה, סמוך לציון החזון איש, קיבלתי על עצמי עול תורה כבקשת המשגיח.

אתם כבר מדמיינים את הסוף? אתם יכולים, אני מרשה לכם, כי הוא בדיוק כמו בסיפורים. במוצאי חג השבועות קיבלתי הצעת שידוך חדשה ומעניינת, הצעה שלא שמעתי עליה קודם מעולם ולא הבנתי איך היא פתאום ״נולדה״. ניגשתי לפגישות בחשש גדול ועם תקווה קטנה קטנה קטנה. אחרי שהתקדמנו מספר פגישות והרגשתי שהגיע הרגע לספר את הרקע הרפואי, באופן תמוה היא לא נבהלה בכלל. היא הבטיחה לשתף את הוריה ולחזור אליי עם תשובה. מתברר שסביה של הבחורה, אביה של השוויגער המיועדת לי, הוא פרופסור גדול ונחשב ומנהל מחלקה באחד מבתי החולים הגדולים בארץ, בדיוק בתחום אליו אני שייך.

הם ביקשו להתייעץ איתו, ובתוך כמה שעות בלבד הוא התקשר אליי וביקש שאשלח לו תוצאות של מספר בדיקות שערכתי בעבר. למחרת כבר היינו מאורסים.

רגע, זה עוד לא הסוף.

הסבא הזה לקח אותי תחת חסותו והשקיע בי את כל כוחו ומרצו, והיום, כשאני כותב לכם את הסיפור הזה - אני כבר אחרי הליך רפואי קטנטן שעברתי שהיה פריצת דרך בתחום שלא באה לידיעתי קודם - ואני בריא ושלם, מצפה ביחד עם רעייתי היקרה לפרי בטן בקרוב.

קיבלתי את החיים שלי מחדש.

בשבוע שעבר, כשסייימתי את ההליך הרפואי לגמרי בס״ד, נסעתי לבית המשגיח שלי כדי לשתף אותו בנס הגדול שאירע לי. הוא קם וחיבק אותי בצורה לא אופיינית, ואז אמר: ״בא, אגלה לך משהו. אני לא מתפלא בכלל, ידעתי בידיעה ברורה שתראה ניסים. לא לחינם ביקשתי ממך שתקבל על עצמך עול תורה, כי רבי חיים זצוק"ל כתב שימי ההגבלה הם זמן מסוגל לתפילה, בפרט על כל הנצרך לתורה. ומי שמבקש דבר שחסר לו בשביל התורה - יקבל״.

קיבלתי הכל. בזכות המשגיח שלי, בזכות מעמד התפילה, ובזכות אהבת התורה שלי ואמונת החכמים שניצחה את כל הניסיונות.

אני כותב לכם את הסיפור הזה בדמעות, ולמרות שאני אדם דיסקרטי ביותר וחושש מאד שפרטיי יתגלו, איני יכול למנוע זאת מכם משום ״אל תמנע טוב מבעליו״. אני מתחנן אליכם אחיי האהובים המצפים לישועה, שימו את החומות ואת המגננות בצד, שלחו את השם שלכם לרינה של תורה והצטרפו למעמד התפילה בערב חג השבועות.

אני מבטיח לכם שתראו ישועות. בעצם, זה לא אני מבטיח, אתם כבר יודעים מי.

להצטרפות למעמד התפילה לחצו כאן>>>