פרשת אמור תשפ"ג, קברנה אסיינס, יקב טפרברג

פרשת אמור תשפ"ג, קברנה סוביניון אסיינס 2017, יקב טפרברג

רשימת החגים מופיעה בתורה בשני מקומות, כאן, בפרשת אמור, וגם בפרשת פינחס. שם יש פירוט על הקרבנות המיוחדים שבכל חג [על כן זה ה'מפטיר' של החגים], ואילו כאן מפרטת התורה את המצוות המיוחדות שבכל חג, מַצוֹת בפסח, סוכה ולולב בסוכות, תקיעת שופר בראש השנה, וצום ביום הכיפורים. אף על פי כן אנו מגלים שגם פרטי קרבנות רבים השתרבבו אל הפרשה, למרות שבמפורש לא זה הנושא. אבל בכל מה שקשור לבית המקדש, ישנו מושג המוגדר: "מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ" (ירמיהו לא/יט). או ההגדרה של שלמה המלך: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שיה"ש ה/ו). כלומר: כשמזכירים את החגים, 'קופצים' מעצמם הקרבנות המיוחדים שלהם. זאת מפני שבית המקדש הוא 'בית חיינו', המרכז הרוחני שלנו. קצת קשה לנו להבין זאת, כעבור אלפיים שנות ניתוק ממנו.

השבוע ביום שישי חל 'פסח שני' שהוא דוגמא בולטת למדובר כאן. היו יהודים שבאמת היו פטורים מקרבן פסח, והם הגיעו אל משה רבינו בתלונה: "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה'" (במדבר ט/ז), איש לא העלה בדעתו טיעון אוילי, שהיום היה מתקבל בהבנה: "שמחה וששון, אני פטור".

בית המקדש אינו דומה למה שאנו עושים כיום בבית הכנסת, בגלל הריחוק מהימים ההם, אנו ממחישים זאת בהרגשת שמחה שיש לנו מהנאה גשמית מרובה, כי לא רק שהתרחקנו, אלא אמות המידה השתנו. מאז בית המקדש עבר העולם שנוי מהותי ביחס לנושאים רוחניים. בעת ההיא כשרצה החכם להמחיש ולדמות דבר יפה, דבר חזק, או טעים וכדומה, היה ממשיל אותו לדבר חכמה מסוים שדמה לאותו דבר, בדיוק להפך ממה שעושים אנו כיום; כשאנו רוצים להמחיש דבר חכמה, אנו מקרבים אותו אל הדמיון, על-ידי דימוי של משהו חומרי. היום אומרים על דבר חכמה: 'מתוק מדבש', או סברה 'חזקה כאבן'. פעם זה היה בדיוק להפך, כשרצו להדגיש את חוזקה של האבן, או את מתיקותו של הדבש, היו מדמים אותו לדבר חכמה, או סברה חזקה שאמר אחד החכמים, על-ידי זה אפשר יהיה לדמיין את מתיקותו של הדבש או את חוסנה של האבן. כגון: חכם רצה לבאר לחברו את קשיותה של אבן-צור, היה אומר: "אבן זו חזקה כמו הקושיה של רבי עקיבא", או: "איתנה כמו הסברה של רבן גמליאל". כך גם כשרצה לתאר את רוחב החול שעל שפת-הים, היה אומר: "החול שם הוא כמו החכמה של רבי אליעזר", או: "הים עמוק כמו חכמתו של רבי יהושע" וכדומה. החכמים מבארים את שמו של ים-כינרת, שהפירות מתוקים שם כקול הכינור (מגילה ו/א), ואילו אנו רגילים להמחיש מתיקות לדבר שאפשר לחוש בו על הלשון (הראא"ד). על 'זיו החכמה' כותב רש"י: 'איני יודע מהו' (סוטה מט/א), מפני שאין לנו משל שימחיש ויסביר את מה שאיבדנו. לא נכון להמחיש חכמה מתחום החומר, שהוא חיוור מאד ביחס לזיו החכמה, לכן אומר רש"י: "דבר זה לא ידעתי מה הוא". החכמה שלנו היא הפוכה, עלינו לתאר את זיו החכמה על-ידי המחשות מתחום החומר, בעוד שכדי להבין זאת, היה עלינו לעשות בדיוק להפך, לכן נותרנו חסרי אונים בביאור אותו זיו, ובהבנת היופי שאבד מאיתנו.

כאשר הגיע מישהו לבית המקדש בשעה עשר בבוקר, עם קרבן תודה או שלמים, הוא יכול היה לגמור עם זה תוך שעתיים, אבל בתורה כתוב: "וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ" (דברים טז/ז). כיום היינו חושבים שזה בזבוז זמן, מגהצים כרטיס וחוזרים! אבל כשכבוד בית המקדש היה הנושא המרכזי בחיי העם, התורה מבקשת להישאר עוד יום, ואילו העם מוכן היה להישאר עוד שבוע או חודשיים, אם לא שהפעילות בבית דוחקת.

אם היה עכשיו ערב תשעה באב, הייתי מאריך יותר להסביר מה היה ומה אבד לנו, אבל די לנו בדוגמא זו, להבין שבית המקדש הוא 'אקס-טריטוריה', השגרירות של הקב"ה בעולמנו.

במאמר הקבוע שלנו חשוב לציין כזה פרט, כי אנו התרגלנו שהיין נמצא על מדפי המרכול, יחד עם קולה, בירה, ספרייט וסיידר תפוחים. אבל זה לא כך, היין הוא המרכיב המרכזי בקרבנות, והקב"ה אישר לנו להשתמש בו בסעודות מצוה ובעיתות שמחה. זה אמנם לא אומר שאת הבקבוקים הריקים, עלינו להטמין במתקן הגניזה, אבל זה בהחלט מסביר, מדוע בתהליך היצור עלינו להתייחס בחרדת קודש, לכל הנושאים הדתיים שסביב, דבר שאינו נדרש בשאר מוצרי השתיה והמזון. כי את המשקאות הקלים אנו מורידים מהמדף בסופר-מרקט, ואת היין אנו לוקחים מתוך בית המקדש.

לאור המאמר, מתאים לספר לציבור שיש יינות שמתאימים עבור בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו. אחד מהם שתיתי שבת שעברה "קברנה סוביניון" 2017 מסדרת 'אסיינס' של "יקב טפרברג".

ענבי הקברנה מגיעים משני כרמים מובחרים, הממוקמים בגליל העליון ובהרי אפרים. אחרי יישון של 18 חודשים בחביות, התקבל יין כהה ומרוכז, ממנו מתפרצים ריחות פטל, אוכמניות ושזיף ומעט אלון קלוי וקקאו. מרקם היין עשיר בטעמו, מתיקות עדינה וטעם שיורי ארוך.

אלכוהול: 14.5% כשרות: רבנות מקומית, בד"צ העדה החרדית, והרב מחפוד. המחיר: 100 ₪.

לחיים ושבת שלום

שרגא גבהרד – יועץ בתחום הכשרותי והמקצועי ביין, סדנאות יין וסיורי יקבים: 052-6176201.
http://kosher-wine.co.il

לעמוד היקב

הרצאה ייחודית, מעניינת וטעימה."כשרות היין" "חשיבות היין". "יין בתורה". "תהליך עשיית היין". "איך מתאימים וטועמים יין". "נזקים בכרמים ויקבים" ועוד מגוון נושאים רבים ומעניינים, מלווה בטעימת יינות. מתאים לכל ציבור, לפרטים נוספים לחצו כאן