אבישי גרינצייג: הסתיים הדיון של הוועדה לבחירת שופטים. לא מונה נשיא לעליון ולא משנה לנשיא לעליון.
ר' ישעיה'לה קורא לך: ההילולא הגדולה ששברה השנה את השיא
משה ויסברג עורך אתר 'בחדרי חרדים' ונוסע קבוע להשתטח על ציון קודשו של הרבי של כלל ישראל, בטור מסכם מההילולא ששברה השנה את שיא כל הזמנים, בהשתתפות של למעלה מ 30 אלף איש. וגם: התופעה הפלאית של הסעודות בכל רחבי הארץ. סיקור מרתק מההילולא הגדולה ועל הסדר המופתי
הציון בקרעסטיר צילום: איציק ו.
"ר' ישעיה בן ר' משה" זה כבר מזמן לא טרנד, או תופעה ברת חלוף, זה כבר חלק אינטגרלי, מהותי, בסדר יומו של הציבור היהודי חרדי בעולם כולו. מציאות שהפכה לשגרת לשון, בקרב כל דורשי ישועה והצלחה - "בזכות רבי ישעיה בן רבי משה".
כאשר הדבר מתבטא בעיקר ומוכיח את עצמו שנה אחר שנה, בעליה ההמונית לציונו הקדוש בעיירה קרעסטיר שבמחוז טוקאי בהונגריה. כשמכל רחבי העולם החרדי כולו, נעים ההמונים לעבר הציון הקדוש, להרבות בתפילה ולפעול ישועה במקום המסוגל לרווחתן של ישראל. כשהשנה נשבר שיא, כאשר הציבור הענק נאמד - כך על פי האמונים על הכנסת אורחים המרכזית בציון הק' ר' ישעי'לס הויז' הנקרא בפי כל העולים "רובין" - בכשלושים אלף איש לפחות אם לא יותר, שפקדו את הציון הקדוש במהלך יום ההילולא.
שביל נחש בכניסה לציון. צילום: איציק ו.
קשה לעמוד על סוד הנהירה ההמונית לציון הקדוש, כשבכל רחבי העיירה ההונגרית אתה פוגש יהודים, מכל רבדי הציבור החרדי, על פלגיו ועדותיו, פרושים וחסידים, ליטאים וספרדים כולם כולם באים לרבי ישעיה. אין לי הסבר ברור וחד לתופעה, אך בנימה אישית, כמידי שנה, ביום ההילולא גם אני ממריא לר' ישעיה'לה, ואפילו אני כליטאי קר, אני יכול להעיד שהמקום הקדוש גורם. הוא מביא אותך למקומות אחרים, מקומות נעלים ומרוממים יותר, של תפילות נרגשות, של השתפכות הנפש, פסגות רוחניות שלא חלמת מעולם שכף נפשך תדרוך בהם.
זה לא המקום לפרוט, אבל סיפורים על גבי סיפורים נערמים כמידי שנה בשנה, מהמופתים, מהישועות המופלאות, להם זכו רבבות העולים לציון הקדוש. בכל נושא וענין, מי בזיווגים, מי בזש"ק ומי ברפואה, כשגולת הכותרת היא, הישועות הרבות בענייני פרנסה ומכלכל חיים, שרבים מספור ראו אור גדול בתפילה על צינו הקדוש. מפורסמת ההתבטאות הנדירה של האדמו"ר המהרי"ד מבעלזא זיע"א שאמר כי "מפתח הפרנסה" מסור בידיו של הרבי רבי ישעיה. צדיק קדוש שהסתלק לעלמא דקשוט רק לפני פחות ממאה שנה.
וכבר בדרך לעליה לציון הקדוש העובדות רצות ומדברות בעד עצמן. אנשים שאיחרו לטיסה וכבר נסגר הצ'ק אין, אמרו בדבקות "בזכות ר' ישעיה בן ר' משה", והישועה מיהרה לבוא והנה הם בשערי המטוס באופן לא מובן. אנשים שלא היה באפשרותם לרכוש כרטיס טיסה לציון, קיבלו לפתע סכומים משום מקום.
למשך שבוע ההילולא משנה קרעסטיר את פניה, אתה מבחין בזה מיד בבואך לשערי העיירה הציורית. לרגע את צובט את עצמך, האם אתה באיצקוביץ' בב"ב, זכרון משה בירושלים, או שמא בשומרי שבת בלב שכונת בורו פארק. המוני העולים מניעים את קצב המניינים של תפילת שחרית, המתקיימים בביתו של רבי ישעיהל'ה, באופן פשוט מסחרר. לאוזניך נשמעים בליל של נוסחאות, ספרד, אשכנז, עדות מזרח ואפילו נוסח בלעדי. כשגם תעשיית ה'שנוררים' לא נפקדת מקומה, תרומות של דולר אחד הוא שטר נפוץ בעיירה, ועל רבים מהשנוררים ניכר כי הם שייכים לאזור אומן יחד עם המשפט "תרומה לטיקעט" (כרטיס טיסה חזור).
הכנסת אורחים אצל ר' ישעיה'לה. צילום: איציק ו.
השנה, במלאת שנה למלחמה באוקראינה, נראה שגם אלו שהיו נוסעים כמידי שנה לאוקראינה, העדיפו לבחור ביעד של ר' ישעיה'לה. תופעה בולטת וייחדית לקרעסטיר, היא הנסיעה ב'שאטלים' לעבר הציון הקדוש וממנו, כאשר כל 3 דקות, בסדר מופתי, מתמלא מיניבוס, ועושה את דרכו לציון במעלה העיירה ליד הגפנים.
לקראת יום ההילולא אהל הציון הקדוש, משנה את פניו, כאשר למעלה מארבעים מתנדבים, מארגון 'שמירה' מגיעים במיוחד מברוקלין שבארה"ב ועומדים הכן, לשמור על הסדר ועל שביל הנחש, שזורם כל העת, כך שכל אדם יכול לגעת בציון ולהתעכב למשך דקה שלמה. כשבמהלך כל הסיבוב, שפתותיהם של האנשים לא פוסקים מלמלמל פרקי תהילים.
אם נשתמש בשפה של וועידה כלכלית, הרי שקרעסטיר ביום ההילולא היא סוג של וועידת 'גלובס' לעסקים, שם תוכל לפגוש אנשים מכל חלקי העולם ביממה אחת. כאשר כל אחד שיפגוש את חברו, אותו לא ראה זה שנים, יאחל לו מיד "פויט גיפולט אלעס גוט", במאור פנים מיוחד. ההרגשה אצל רבי ישעיה שכל אחד הוא שווה בין שווים, אדמו"ר, נגיד, או סתם מתפלל בעלייה לציון, כולם כאחד יענו ויאמרו: "בזכות רבי ישעיה בן רבי משה".
התפילות בציון. צילום: איציק ו.
אבל אי אפשר לסיים מבלי לציין, את העומדים על משמר צוואתו ומשנתו של בעל ההילולא, להחיות ולהשביע נפש כל חי. כשלאחר סיום התפילה וההתעוררות, באפשרותך ללכת לסעוד את ליבך באחד מאוהלי הענק של "הכנסות האורחים", המעניקים לרבבות העולים, מכל טוב הארץ וביד רחבה. כמובן שלכל ארגון יש גם את מתחמי הוי-אי-פי שלו, כאשר מי שרק רוצה וחשקה נפשו, לסעוד - את אותו אוכל - ביותר שקט ורוגע, יוכל לעשות זאת כאוות נפשו וכפי טבעו.
ניהול המקום מבחינת סדר, ניקיון, מחשבה על כל פרט ומעל הכל משמעת עצמית של כל נושאי התפקידים לאורך שעות ארוכות מאוד. אולי זה מנטליות ניהולית אמריקאית, מה שברור לישראלים יש הרבה מה ללמוד מהניהול שם.
השנה מעבר להילולא הגדולה, רווחה התופעה והתרחבה בבתי הכנסיות ובבתי המדרשות בכל רחבי העולם החרדי, כשלא רק בחצרות החסידים, אלא אף במעגלים נוספים, הן אצל בני עדות המזרח ואף בישיבות ובכוללים ליטאים, היו מי שנדבו לבם, אם זה בנתינת 'תיקון' - לחיים ומזונות, מי בהעמדת סעודה דשנה, או בחלוקת מוצרי מזון למשפחות נזקקות. וכולם כולם לזכות רבי ישעיה בן רבי משה.
לשובע ולא לרזון.
חסידים בשדה התעופה בהונגריה. צילום: איציק ו.
