שיתוף פעולה בין אדם לדולפין תורם לסיכויי ההישרדות של היונקים

שתי קבוצות טורפים נפגשות; אחת שוחה בים והשנייה ניצבת על היבשה: דולפינים ובני אדם. הקבוצה היבשתית נכנסת למים הרדודים וממתינה לסימן של הסתערות. ואז, הדולפינים צוללים והדייגים המיומנים משליכים את רשתות הדיג הצפופות לפניהם, ותוך רגע הרשתות – והלסתות – מתמלאות בדגי בורי מפרפרים.

הסצנה הזאת לקוחה מחוף הים של העיר לגונה (Laguna) שבדרום ברזיל – שם שיתוף הפעולה בין הדייגים המקומיים לבין הדולפינים הוא חלק מהתרבות המקומית. אך בעוד שבני האדם זוכים לאיתור מהיר של דגים על ידי הטורפים הימיים – והאינטרס האנושי בשיתוף הפעולה הזה הוא ברור למדי – במשך שנים ארוכות הרווח הדולפיני במערכת היחסים המתוארת נותר בלתי מפוענח. מדוע דולפינים בלתי מאולפים משתפים פעולה עם בני אדם?

מחקר בינלאומי חדש חושף את האינטרס של הדולפינים בציד המתואם: החוקרים מצאו ששיתוף הפעולה אדם-דולפין תורם לסיכויי ההישרדות של היונקים הימיים הללו. בנוסף, החוקרים גילו שהציד המתואם דועך ונעלם, בעיקר בשל התמעטות דגי הבורי באזור. האם אחד משיתופי הפעולה הפורים – והאחרונים – בין בני אדם לחיות בר ייעלם לחלוטין וייוותר רק בדפי ההיסטוריה?

חיות עם IQ גבוה.

היונק הימי שמתואר בפסקאות הקודמות הוא הדולפינן המצוי (Tursiops truncates), מין נפוץ ששוחה גם בחופי ארצנו – ושמאופיין באינטליגנציה גבוהה ובסתגלנות. כיום דולפינים ובני אדם משתפים פעולה בברזיל, בהודו, במיאנמר ובמאוריטניה.

"בכמה מאפיינים שמעידים על אינטליגנציה בבעלי חיים, כמו גודל המוח ביחס לגוף, יכולות הלמידה ומורכבות המבניים החברתיים – הדולפינים שניים רק לבני אדם", מסביר ד"ר אביעד שיינין, מנהל תחום טורפי על בתחנת מוריס קאהן לחקר הים של בית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה ומנהל מרכז הדולפין והים של עמותת דלפיס. "פה בישראל הדולפינים, ובעיקר דולפינות שמניקות גורים – הבינו שספינות דיג המכמורת שגוררות רשת מאחוריהן מייצרות מאסף דגים שנוח לצוד; כך הן משתמשות בכלי השיט כדי להקל עליהן את השגת המזון".

בשל היותו של הדולפין בעל חיים חכם במיוחד שפועל עבור עצמו, חוקרים סברו שהיונק הימי מרוויח היטב משיתוף הפעולה עם הדייגים – אבל רק המחקר החדש מתקף טענה זאת וחושף את מגוון הרווחים הישירים והעקיפים שלהם זוכים הדולפינים. החוקרים השתמשו בתיעוד שחלקו נפרש על פני 15 שנה, ובתצפיות שכללו שימוש ברחפנים, במצלמות תת-ימיות, בסונרים, בהידרופונים (מיקרופונים ימיים) ובצמידי GPS (שאותם ענדו הדייגים).

אינטרסים של דולפינים.

המדענים גילו שדולפינים שמשתתפים בציד המשותף זוכים לסיכויי הישרדות גבוהים ב-13 אחוז מאחיהם שלא עלו על ה"טריק". לנתון המרשים הזה יש סיבות ישירות ועקיפות. הדרך הראשונה והישירה שבה הדולפינים מרוויחים משיתוף הפעולה עם הדייגים היא – ניחשתם נכון – ארוחות מובטחות: כשהדולפינים מסתערים מצד אחד והדייגים משליכים רשתות מהצד השני – לדגים אין לאן לברוח, כך שקל יותר לשני הטורפים לצוד אותם (ובמחקר אכן נמצא שגם הדייגים זוכים לשלל רב יותר כאשר הם משתפים פעולה עם הדולפינים).

החוקרים מצאו 3 סימנים שלדבריהם מעידים על כך שהדולפינים אכן זוכים לשלל משיתוף הפעולה עם בני האדם: ראשית, הדייגים מעידים על כך שהם חשים במשיכות ברשתות כשהדולפינים מוציאים דגים שנלכדו בהן. שנית, לדברי החוקרים משך זמן הצלילה הארוך של הדולפינים מעיד על ציד פעיל. שלישית, באמצעות הקלטות סאונד תת-מימיות החוקרים גילו שמנגנון הסונר שבאמצעותו מאתרים דולפינים את טרפם עובר ל"מצב ציד".

"הסונר משמש את הדולפינים כשהם צוללים לאזורים חשוכים: הם שולחים גל קול ומקבלים החזר שבאמצעותו הם בונים תמונה בראשם", מסביר שיינין. "לעיתים קרובות דגי הבורי, שאותם הם אוכלים – שוחים במים עכורים, כך שהסונר נותן להם יתרון בלכידתם". לדברי שיינין, "מצב הציד" המדובר מופעל כשהדולפינים מתקרבים לטרפם – ואז הם מעלים את תדירות הגלים כדי לקבל החזר מדויק יותר.

בנוסף להבטחת ארוחותיהם, החוקרים מצאו סיבה עקיפה לרווח הדולפיני משיתוף הפעולה עם בני האדם: הציד המתואם מונע מהיונקים הללו לחפש מזון באזורים אחרים בחוף הים של דרום ברזיל, שבהם דייגים נוקטים בשיטות דיג שמסוכנות להם. "סיבת המוות העיקרית של דולפינים שנמצאים בקרבת החוף, גם בישראל – היא הילכדות בציוד דיג", מסביר שיינין. "רשתות העמידה, שהדייגים זורקים למים ומחכים שהדגים יעברו וילכדו בה – לעיתים לוכדים גם דולפינים שמזהים דג ברשת, מסתבכים בה וטובעים".

ואם תהיתם לגבי הדרך שבה בני האדם משתמשים ביכולותיהם של הדולפינים כדי למנף את הדיג האנושי, החוקרים נדרשו גם להיבט זה: במחקר נמצא שנוכחות הדולפינים באזורי האינטראקציה מתגברת ככל שיש יותר דגי בורי בסמיכות לחוף, וכך הדייגים מזהים שכדאי להם להיכנס למים. הדולפינים "רועים" את הדגים לעבר הדייגים, שמשליכים את רשתותיהם פנימה. בצורה הזאת, הדולפינים משפרים את סיכויי ההצלחה של הדייגים פי 17 ואת היקף השלל שלהם פי 4. אגב, הדייגים חייבים להגיב בזמן ולהגיע למקום המדויק שבו נמצאים הדולפינים כדי לזכות בהצלחה מיטבית, אבל לא תמיד הם עושים כך – אלא רק בכ-50 אחוז מהמקרים.

מעקב של שנים – אולי השנים האחרונות.

ועכשיו אחרי שדמיינתם דולפינים ובני אדם יחד, כתף לצד סנפיר, הנה הצד ההרמוני-פחות של המחקר: מערכת היחסים ההדדית הזאת, אדם-דולפין – נמצאת בסכנה. לדברי החוקרים, מדובר בתופעה בדעיכה, שסופה להיעלם בעשורים הקרובים. הסיבה העיקרית לכך היא התמעטות דגי הבורי באזור דרום ברזיל בשל דיג יתר – מצב שבו כמות הדגים שנתפסת גדולה מיכולת ההתחדשות של האוכלוסייה הטבעית. דעיכה זו מתרחשת גם בשאר העולם, ותרבות הדיג המשותפת כבר נעלמה ממקומות שבהם הייתה קיימת; למשל מאוסטרליה, מסין, ממזרח רוסיה, מקנדה וממדינות שונות באירופה.

לפיכך, החוקרים ממליצים על שני צעדים שיעזרו לשמר את שיתוף הפעולה המדובר: ניהול משק הדיג באזור בצורה מקיימת יותר (למשל, קביעה של מכסות דיג עונתיות ואכיפה כנגד דיג בלתי חוקי) שתאפשר התאוששות של אוכלוסיית הבורי, והענקת תמריצים כלכליים לדייגים המקומיים שמיומנים בשיתוף הפעולה עם הדולפינים – כדי שלא יעברו לשיטות דיג אחרות ומזיקות. בנוסף, החוקרים גם מדגישים את ייחודה של מערכת היחסים הזאת במאה ה-21 – שבה האדם כמעט ולא נמצא באינטראקציה הדדית עם הטבע. "אנחנו חלק מהטבע – ומשפיעים עליו אולי יותר מכל שאר המרכיבים", אומר שיינין. "ולכן יש לנו אחריות כלפיו – שממנה אסור לנו להתחמק", הוא מסכם.

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה