דרמה: בית הדין הבינלאומי בהאג הוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט.
מקדשי הזמן: פסח של בעל תשובה / טורה של אפרת ברזל
פסח - בשילוב התזונה שהוא מציע, עם השליטה היהודית על הזמן, יוצר אצל בעלי תשובה כוח של תמצית הומאופתית שאמורה להחזיק לנו כמעט שנה // טורה של אפרת ברזל
אילוסטרציה צילום: freepik
זה שחודש ניסן מביא איתו ענייני 'זמן' והשליטה היהודית שלנו עליו, זה עושה בי שמחה, כבר.
עוד הרבה לפני שהתחלנו לחשוב על הכוח הזה, בכלל.
זה, שחודש ניסן מביא איתו ניצנים שנראו בארץ, ועת זמיר שהגיע, גם.
שליטה על ממלכת הזמן זו חתיכת עוצמה.
יש משהו בשילוב של 'זמן', 'לחם האמונה', ובעלי תשובה שמהלך בי קסם.
אני לא יודעת אם עדיף שקודם אסביר ואחר כך אדגים או להיפך, שקודם אדגים ואחר כך אסביר.
לא משנה. איך שיצא.
בעל תשובה בתחילת דרכו הינו יצור תמים.
הוא מבקש את קירבת אלוקים.
הוא לא באמת יודע למה ומדוע, הוא אינו חופר בתחושה, ממילא היא גדולה עליו אלף מונים. הוא ממשיך לזרום עם החיים ורק מבין דבר אחד בוודאות; הוא יודע שהוא לפתע מרגיש בתוכו משהו שהוא לא הכיר. ידיעה, צלילות, אהבה, שקשורה לממלכה חדשה שטרם היתה לו ממנה בחייו, טעימה.
במסגרת הזמן הזה שניתן לו, הוי, איזה זמן קדוש זה, גן עדן לנשמה. גן עדן לאמונה. זו גירסא דינקותא של צילא דמהמנותא של בניית עולם התורה של אותו אדם משם ועד הנצח שלו. זכות.
כאילו,
אם שמים אותנו על תמצית הומאופתית של מיצוי פעם בשנה, ואומרים לנו, 'בשבוע הזה והזה, יהודים שלי, בחודש הזה והזה, אהובים שלי, היו ניזונים בבקשה רק ממצות, החומר הזה אמור להיות לכם לרפואת האמונה והוא יחזיק במתכונת הזו שנה שלמה'. (שנה פחות שבוע אם לוקחים בחשבון דקה לפני מוצאי שביעי של פסח את סיום הביס האחרון),
וזה רק שבוע, אז תחשבו מה זה אצל בעלי תשובה, התקופה הקסומה הזו של צל האמונה, היא נכס רוחני שאין לו אחר כך אח ורע, יש לתפוס אותו בכל רמ"ח האיברים ושס"ע הגידים, ולקדשו כל יום באהבה, כי אלה הם ימים שחולפים ועמם המנגינה.
כשאני פוגשת בעלת תשובה חדשה במצב הזה, אני מניחה לה, אני מנסה קצת להידבק, לפעמים קצת צוחקת עליה בשקט בלב, לפעמים אומרת לה בטח בטח חכי חכי ואת כבר תראי. לכי ילדה את בכוון טוב, תמיד תשמרי בקופסה קטנה מעט מהתקופה הזו, אוויר לנשימה.
לבעלי תשובה בזמן תחילת האמונה יש תופעה מרנינה.
הנה ההסבר בדרך;
כשהם שומעים פעם ראשונה על מצווה חדשה הם כל כך שמחים, במיוחד כשזה מגיע עם ניצוץ שאומר 'די, זאת מצווה? אני הרגשתי את זה בעצמי מתוך ליבי בנשמה, תמיד ידעתי שצריך לעשות ככה וככה, מתוכי, איזה מדהים שזה כתוב וידוע ואני הרגשתי את זה לבדי'.
זה מרגש כי זה יושב על תדר של נעשו לי כליותיי, וזה יושב על ביחד של פנים וחוץ, וזה חזק עבור האדם שמרגיש ברגע הזה יצור קדוש ונבחר.
דוגמה?
צריך לברך ברכת האילנות כשרואים בניסן התפתחות של הטבע? "וואי, ידעתי עוד בתור חילונית כל פעם באביב כשהייתי נעצרת ליד פרחי הדר, למשל, שצריך להגיד משהו, אבל לא ידעתי מה.
מה, יש כזאת ברכה?"
זו התחושה.
הנה עוד דוגמה שתשלב את כל הסלט שעשיתי פה. קוראים והולכים אל הסמרטוטים, מבטיחים?
אנחנו התחתנו בתאריך מסוים. מזל טוב.
אחר כך נולדו לתוך הזמן ילדים. גם מזל טוב.
מה קורה לבעלת תשובה, שמגלה, שנים אחרי החתונה, שנים אחרי הלידה, שלכל תאריך לועזי בקלנדר הפרטי שלה, יש תאריך עברי משמעותי ומלא קדושה.
למשל, אם נולד לך תינוק בעשרים ושתיים למרץ והוא חמוד ומתוק, אבל אחרי התשובה את מגלה שהתאריך הלידה שלו בעברית הוא א' בניסן, בוחרת עבורו את הסנדק הכי צדיק שאת מכירה, הרב אלישיב זצוק"ל ומגלה רק אחרי זמן, שגם הסנדק נולד באותו א' ניסן רק בהפרש של מאה שנים של זמן.
סיפור אמיתי לשם המחשת התחושה. יאללה. מספיק לקרוא. לעבודה.
