במשך מאות שנים נוהגים חסידי פולין עם התקרב חג הפסח, לספר לבני ביתם ולקרובים אליהם, 3 סיפורים יהודיים מלאי אמונה וביטחון.
קבלה בידם שכל המספר שלושה סיפורים אלו, זוכה לקבל את צרכי הפסח מאיתו ית', בקלות ובהרחבה.
הסיפורים עצמם מיוחסים לרבי מקאז'ניץ, ונחלקו המסורות אם לספרם ביום הילולת הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א שחל בשבוע שעבר - כא באדר, אם בשבת מברכים ניסן, או קרוב יותר לראש חודש. בין כך ובין כך, נראה שכל אותה תקופה של שלהי אדר ותחילת ניסן, ימים בהם עסוקים כולם בטרדות והכנות החג הממשמש ובא, מנוסים ומסוגלים הם לסיפור אותן 3 המעשיות, להתבונן בהם, לבטוח בחסדו הגדול ולמשוך עלינו את צרכי החג בהרחבה מרובה בס"ד.
וכך נהגו לספר:
מעשה א - היי"ש שהפך למים
יהודי אחד עסק לפרנסתו בהכנת יי"ש ומכירתו. ערב פסח אחד, הכין היהודי חבית גדולה של יי"ש, ובקש להעבירה אל המדינה הסמוכה על מנת למכרה שם, כדי להרויח ולכסות את צרכי הפסח הקרב ובא בהרחבה.
בימים ההם נדרשו סוחרי המשקאות לרשיון המתיר להם מסחר זה, אך אותו סוחר יהודי לא השיגה ידו את הרשיון המבוקש ונאלץ לסחור בחשאי. אי לכך הטעין את חבית היי"ש על עגלתו וכיסה מעליה חבילי זמורות קש ותבן בכדי להסתירה ויצא לדרכו.
איתרע מזלו ובהגיעו אל בית המכס עצרוהו המוכסים ומשמשו בכליו ועד מהרה נתגלתה החבית, ומכיון שלא היה בידו רשיון להעבירה, החרימו את החבית ושלחוהו לדרכו כשהוא חסר כל.
בצר לו נסע לליזענסק אל הצדיק רבי אלימלך מליזענסק זי"ע והשיח צרתו בפניו, הורה לו הצדיק כי יחזור מיד אל בית המכס ויטען שם כי החבית אינה מליאה ביי"ש כי אם במים, ואדרבה יטעמו ויווכחו כי כדבריו כן הוא.
ואכן כך עשה אותו סוחר טעמו המוכסים את החבית ונוכחו כדבריו, החזירו לו את החבית ופטרוהו לשלום, שמח היהודי ופנה משם אך כשחשב על מעשה ניסים הלז נעגמה רוחו בקרבו על כי הכין יי"ש משובח בחביתו, ועתה היא מליאה רק מים ולכן שב אל בית הצדיק להתאונן על צרתו החדשה, ניחמו הרבי באמרו: ר' יהודי טעם נא בעצמך האם מים הם או יי"ש? ואכן נהפכו המים חזרה ליי"ש ומכרו בריווח נאה.
וליהודי היתה בביתו הרחבה גדולה לימי החג.
חבית יי"ש\\צילום:pixabay
מעשה ב - טבעת המלך
מעשה במלך שאבדה לו טבעתו היקרה למאד, אי לכך הוציא המלך כרוז שמי שימצא את הטבעת יעשירהו המלך עושר רב. וכמו כן כל מי שיש את נפשו לחפש אחריה יכול ליטול מעות מאוצר המלך עבור הוצאותיו על כך.
הימים היו בימי האביב, ובאותה עיר התגורר יהודי אחד עני ורש, ובשמעו את דבר המלך, פנתה האשה אל בעלה לאמור: הן עוד מעט יתקדש חג הפסח, ובבתינו אין כל. לך נא אל חצר המלך והציע עצמך לחפש אחר הטבעת, ובמעות שיתנו לך תביא אל בתינו את צרכי החג, ולד' הישועה. שמע האיש לקולה, הלך לחצר המלוכה להציע את עצמו, ואמר כי נצרך לסך דמים עבור צרכי החיפוש, ואכן נתנו לו מבוקשו, והוא פנה להכין בהם את צרכי הפסח.
אחד מיועצי המלך היה שמו "דייני" והיה ידוע כשונא ישראל מובהק. עלה בדעתו לעקוב אחר היהודי, ואכן ראהו פונה לשוק וקונה במעות שקיבל, את צרכי הפסח ויחר אפו עד למאד. למחרת כשיצא המלך לטייל בין הערביים פנה אליו היועץ הרשע ואמר לו: בא אלינו איש יהודי לצחק בנו. נטל מלא חופניים מעות להוצאות חיפוש הטבעת ופנה להכין סעודה גדולה ולהטיב עצמו ביין. כשמוע המלך דבר זה בקש להיווכח בעצמו אם אכן נכונים הדברים, ואמר אל יועצו: "הבה ונלך אל בית היהודי". הלכו לשם ואכן ראו בעד החלון את הבית מלא אורה והיהודי מיסב בראש אל שולחן ערוך עם אנשי ביתו וכמה אורחים מסובים עמו.
קרב המלך אל החלון לשמוע מה שחים בני הבית. והנה שמע את בעל הבית מקריא בקול פיסקא, וכל המסובים עונים אחריו "דיינו" וכן בכל פיסקא ופיסקא.
הרהר המלך בדברים וסבר בדעתו שהנה יושב היהודי עם מרעיו ודנים אודות הטבעת ושואלים ומבררים על כך והם עונים כולם "דייני" דהיינו, שסוברים שיועצו של המלך "דייני" הוא זה שידו במעל. ציווה המלך על אנשיו לכפות את היועץ דייני ולייסרו עד שיודה, ואכן הודה הרשע ששלח ידו בטבעת המלך וגנבה.
וליהודי היתה אורה, וצרכי הפסח בהרחבה גדולה.
טבעת זהב\\צילום: pixabay
מעשה ג - הפריץ והקוף
מעשה ביהודי ששכר בית מזיגה מאדון הכפר. ופעם אחת בא אצלו האדון והתפאר עליו באמרו "הן אני מחיה אותך, ובלעדי היית גווע ברעב" ח"ו, ענהו היהודי. "הבורא יתברך שמו, הוא הזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים, ואף אותי הוא זן בחסד וברחמים, אתה הנך רק השליח טוב להזמין לי פרנסתי, אך הרבה שלוחים למקום".
חרה אף הפריץ לשמע הדברים, וציווה על היהודי להסתלק מיד מבית המזיגה באומרו "נראה מהיכן ירק זה חי". חלפו מספר שבועות וקרבו ימי הפסח, ובית היהודי ריק. ישב היהודי והתחזק באמונתו כי הא-ל הטוב יזמין לו פרנסתו במהרה.
פריץ זה היה מגדל בביתו קוף לשעשוע, ביום ההוא ירד האדון אל חדר אוצרותיו בכדי לסדרו, והקוף נסרך אחריו, כדרכו נטל אי אלו מטבעות זהב שהועמו והבריקם ברוק פיו.
חיה זו, שמטבעה עושה מעשה בני אדם ראתה כי נוטל הוא המעות אל פיו, וסברה כי בולע הוא את המעות, נטלה אף היא מטבעות זהב רבות ובלעתם באין רואים עד שחלתה ומתה. – כשראה האדון כי נתפגר הקוף, חשב להתל ביהודי המסכן. וקרא למשרתיו וציוום להשליך את הנבילה אל תוך בית היהודי.
ישב היהודי בביתו ולפתע שמע רעש וקול מני מתכות מתגוללים על הארץ, הלך לבדוק מה אירע ולפליאתו ראה נבילה מושלכת וסביבה מטבעות זהב לרוב, נטל את המעות ומיהר לשוק לקנות צרכי הפסח בהרחבה גדולה, מתוך שבח והודייה להשי"ת על ישועתו.
בליל חג הפסח שיגר הפריץ את שליחיו לבית היהודי לראות האם היה לו במה לערוך שולחנו, ועד מהרה שבו לומר לו כי בית היהודי מאיר למרחקים ושולחנו מלא כל טוב, שמע זאת הפריץ ומיהר לבית היהודי לראות הנכון הדבר, כבואו שמה סיפר לו היהודי לפי תומו את יד ההשגחה כי הזמין לו הי"ש מטמון אל ביתו וכל תוכן המעשה. שמע זאת הפריץ ותפעם רוחו בהפטירו "צדקת ממני, ה' אלוקים הוא לבדו הזן ומפרנס".
וליהודי היו צרכי פסח בהרחבה גדולה.
קוף\\צילום: pixabay
שלושת סיפורים אלו, למתבונן בהם, מתברר גודל חסדו ית' וכמה מוכן ומזומן הוא ית"ש לזמן את צרכי החג לבניו אהוביו הבוטחים בו, בפרט בחג הפסח שעניינו היותינו בנים אליו, ומסמל את יציאתנו מעול שעבוד אומות העולם והבלי הזמן.
בסיפור הראשון ניווכח עד כמה גדול הבוטח בחסדו, שיזמין לו את פרנסתו ברווח בעת שעושה את השתדלותו, וכוחה של אמונה בדברי הצדיק הגוזר והקב"ה מקיים.
בסיפור השני ניווכח במעלתם של ישראל בזמן שבוטחים באדון הכל, שאף אומות העולם נכפפים ונופלים תחתם ומפרנסים אותם.
בסיפור השלישי ניווכח בכוחה של אמונה תמימה וידיעה כי הפרנסה כוולה מושגחת ממנו ית' וכי הוא הזן מקרני רמים ועד ביצי כינים. והחי באמונה זו הכל נעשים שלוחים של מקום לזמן לו את פרנסתו ברווח ובקלות.
ייתן ה' לנו ולכל ישראל שנתבונן ביסודות אלו, ונזכה לחוג את חג הגאולה הקרוב בבניין בית המקדש, בהרחבה גשמית ורוחנית כאחד, כבני מלכים ממש.
