מעל 1,200 מתים בשנה וזו הסיבה העגומה

ועדת הבריאות בראשות ח"כ אוריאל בוסו מסיעת ש"ס קיימה דיון בנושא המשבר ברפואה התעסוקתית. בפתח הדיון ציין יו"ר הוועדה את הרקע לקיום הדיון: "לפי המחקר האחרון של המוסד לבטיחות וגיהות, מוערך כי בכל שנה בישראל כ-1,200 איש נפטרים ממחלות תעסוקתיות ועל פי הערכות שהוגשו לוועדה כ-100,000 חולים. 59% מהעובדים לא מקבלים הדרכה בנושא של בריאות תעסוקתית ו-32% אינם מרגישים מעודכנים באשר לסיכונים בעבודתם. הערכת העלות של המחלות התעסוקתיות למשק נעה בין 2-10 מיליארד ש"ח לשנה. בשנת 2011 הוקם רשם מחלות תעסוקתיות במשרד הבריאות".

עוד ציין היו"ר: "הדו"ח האחרון שפרסם בינואר האחרון מתייחס לנתונים של 2018 דיווח על 2,210 מקרים חדשים מתוכם רק 1683 זוהו כמחלות תעסוקתיות. קיים תת דיווח של מחלות תעסוקתיות בתחומים שונים בין היתר בגלל הקושי להוכיח קשר סיבתי בין המקצוע למחלות. עוד דווח לוועדה שבישראל פועלים כיום רק כ-100 רופאים תעסוקתיים שנותנים מענה למשק של 4.5 מילון עובדים. די ברקע הזה כדי להבין שהשאלות הן רבות והאתגרים גדולים. המספרים הם עצומים, פערי המידע הם גדולים וללא ספק מדובר בבעיה אמיתית שיש לתת עליה את הדעת. אנחנו כאן כדי לשמוע תמונת מצב עדכנית וצפי לפעולות בעתיד".

ח"כ חוה אתי עטייה מ'הליכוד', מיוזמי הדיון אמרה כי "הסוגיה הזאת לא נמצאת על סדר היום הציבורי-תקשורתי. צריך להיות סינכרון בין משרד העבודה, משרד הבריאות והרופאים התעסוקתיים במקומות העבודה. הצווים ופעולות הפיקוח מתמקדים רק בבטיחות ולא ברפואה התעסוקתית והחקיקה הקיימת לא מתאימה לצורכי השעה. אנחנו רוצים לשמוע ולקדם פעולות מנע, כי במקרים רבים המחלות האלה מתפרצות בהמשך הדרך".

ח"כ יאסר חוג'יראת מ'רע"מ', מיוזמי הדיון פנה ואמר: "הייתי מצפה ממשרדי הממשלה להגיע עם הצעות ועצות ולא להגיד רק מה הבעיות, ליזום מהלכים ולגייס את התמיכה והעזרה שלנו. בחברה הערבית יש מודעות נמוכה מאוד לנושא הזה. צריך קודם כל להעלות את המודעות בקרב האנשים לנושא של רפואה מקצועית ולגרום להם לדעת שהם יכולים ללכת ולבקש טיפול מקצועי".

ח"כ יאסר חוג'יראת בדיון | צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת.

לדברי ד"ר אליהו רוזנברג, ממשרד הבריאות: "אנחנו מיישמים בימים אלה תכנית לקידום בריאות העובד, אולי זה לא נעשה בצורה מספקת פועלים. אנחנו יכולים להתקדם המון אם היו לנו תשתית ומידע כראוי, אבל כיום אין לנו את התשתיות הפיזיות, התקנים והתקציבים שיעשו את זה. המכון לבריאות העובד נסגר ב-2005. צריך להקים אותו מחדש ולפעול בשיתוף גורמים אחרים למיפוי מדויק יותר של הנתונים שיאפשר תכנון פעולות בהתאם. היחס של רופאים תעסוקתיים לעובדים בישראל הוא 1 ל-40,000 – בקופת החולים שבה המצב הכי טוב, וגם זה מחפיר. במדינות מערביות מתוקנות זה מגיע לרופא לכל 5,000 עובדים. רוב התחלואה התעסוקתית שניתן למנוע מגיעה לרופא המשפחה, אבל רופאי המשפחה לא מקבלים הכשרה מספקת לזה. איך נצפה מרופא מן המניין לתת מענה או להגיע להיות רופא תעסוקתי ולפתור את המחסור אם לא מלמדים אותם את הנושא בלימודי הרפואה?".

עוד הוסיף: "יש מדינות שיש להן חקיקה שמחייבת פעולות של קידום בריאות ומניעה ברמת המעסיק ויש גם תמריצים למעסיקים. אצלנו תכנית לעידוד מעסיקים למניעת תאונות עבודה שכבר אושרה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות תרד לטמיון בסוף השנה בגלל שהביטוח הלאומי לא התקין תקנות במשך חמש שנים".

ד"ר רז דקל, רופא ראשי, מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה זעק כי "מדובר בדיני נפשות, וזה לא רק שאנשים נפגעים, אלא שהמדינה בסוף משלמת- במקום על מניעה, על תגמולים ונכות. יש בעיה קשה לרכז את המידע, שהוא צורך בסיסי כדי לקבל תמונת מצב אמיתית ולמקד את הפעולות במקום הנכון. הוא מפוזר בקופות החולים, בתי החולים, ביטוח לאומי, חברות הביטוח וכו'. כל אחד מרכז ושומר את המידע שלו. אנחנו מקבלים רק חלק קטן ממנו הזה ולכן אין לנו נתונים אמיתיים, רק הערכות. לצד זה יש קשיים גם בתקינה, בתקצוב ובסדרי העדיפויות".

יו"ר הוועדה אוריאל בוסו בדיון. צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת.

ארז מימון, לשעבר ראש מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה סיפר ליושבי הדיון: "אני 'החזרתי את המפתחות' 8 חודשים אחרי שמוניתי לתפקיד כי הבנתי שלא רוצים לקדם את תחום הבריאות התעסוקתית, שהוא מבחינתי כשל מערכתי רב שנים. ממחלות תעסוקתיות מתים פי 30 מאלה שמתים בתאונות עבודה בענף הבנייה שעליהן אנחנו שומעים כל יום וזה עולה למדינה 10 מיליארד ₪ בשנה וזה מבלי שאני מדבר על החולים והמשפחות שסובלים".

ד"ר שלמה משה, רופא תעסוקתי בכיר במכבי שרותי בריאות אמר: "כולם מדברים יפה אבל אף אחד לא רוצה להשקיע. המודל בעולם הוא שמעסיקים מממנים את הרופא התעסוקתי וכאן זה הקופות. בישראל המדינה היחידה שהמעסיק לא משלם כלל מס בריאות. יש צורך בחקיקה כמו למשל כזו שתגדיר שכל מעסיק של מעל כמות עובדים מסוימת יצטרך להעסיק רופא תעסוקתי, למשל 5,000 עובדים. ישראל היא המדינה ראשונה בעולם שסגרה מכון לבריאת העובד וזה נעשה בהחלטה מושכלת של מנהל הבטיחות והבריאות. צריך חקיקה שתעגן הקמה ופעילות של מכון כזה.

ד"ר אלון לאופר פרץ, ראש המרכז לרפואה תעסוקתית בשירותי בריאות כללית אמר בדיון: "אני מעדיף לדבר על אתגרים בבריאות תעסוקתית ולא על משבר, כך נוכל לקדם דברים יותר. מסד הנתונים זה הדבר הקריטי שחסר לנו פה. אנחנו מוצאים עצמינו מטפלים במבוטחים שלנו ואפילו יוצאים לביקורים יזומים במפעלים כדי לזהות את גורמי הסיכון אבל אין לנו שם שום סמכות ואם יש במפעל עובדים שמבוטחים בקופות אחרות, אין לנו שום מידע על כך. צריך גורם שיתכלל את זה".

לדברי דניאל סימן טוב, מפעיל צמ"ה ומנופים: "40 שנה אני בתחום, אני בניתי את הבניין הזה. עבדתי ברעש וכשביקשתי אוזניות מגן החליפו לי קבלן. הייתי קונה לעצמי כפפות מגן. רופא תעסוקתי נתן לי אישור למחלת מקצוע אבל בשביל להתחיל תהליך צריך חתימה של מעסיק. בכל פעם שביקשתי חתימה כזאת ממעסיק- הייתי בחוץ. עד שהצלתי לקבל אמרו לי שעבר יותר מדיי זמן ואי אפשר לתבוע על זה".

ד"ר מרק טרגין, מנהל רפואי, מטעם המוסד לביטוח לאומי טען כי "המון אנשים נפגעים בעבודה אבל לא הכל מוגדר כמחלות מקצוע. רוב המחלות הן לא רק מעבודה וברשימת מחלות המקצוע מפורטים תנאים כמו כמה שנים צריך להיות חשוף לאסבסט לדוגמא, אבל זה לא מפריע לנו לתת מענה גם למי שלא עומד בתנאים. אנחנו בודקים את הפגיעה של הפונה ונותנים הכרה בהתאם. מגיעות אלינו 90-100,000 תביעות לדמי פגיעה בשנה ואנחנו מכירים בכ-80% מהן. אין ספק שאחת המטרות זה למנוע מראש את הבעיות במקום לשלם אחרי ונשמח לשתף פעולה עם בניית מאגר הנתונים, אנחנו כיום בתהליך של מחשוב כל הנתונים האלה אצלנו".

ד"ר ליבי אגוזי, מהמכון לבטיחות וגהות אמר: "המספר 1,200 מתים בשנה זו בהחלט הערכת חסר, מבוססת על נתוני התמותה בישראל והאחוזים המיוחסים לפי ארגון הבריאות העולמי, לקחתי רק את חמש המחלות העיקריות שהן סיבות התמותה העיקריות בישראל ב-2020 ולפי זה נעשתה הערכה של 1,200. יש מחלות שאינן מוגדרות כמחלות תעסוקתיות אבל יכולות בחלט להיות קשורות לתנאי עבודה.

דיאנה בארון, מ'קו לעובד' טענה כי "ההשלכות של המחסור בידע וברופאים הן רבות- ובראשם הטיפול באנשים שאחר כך נעדרים בגלל ימי מחלה, נאלצים לעשות הסבה מקצועית, יש הפחתה בפיריון והגדלה של הנטל על ציבור העובדים הכללי והמעסיקים. כל הרצף הזה נוצר מאי מניעה במועד הנכון של מחלות תעסוקתיות. הקמנו קואליציה של העוסקים בתחום למען בריאות תעסוקתית, גיבשנו עקרונות, יעדים ומטרות עם נציגי משרד הבריאות וארגונים שונים מתוך הבנה שחייבים לפעול במשותף כדי להביא לטיפול בסוגיה הזאת". ח"כ בוסו אמר בתגובה: "אין ספק שפעילות של גוף כזה שיבוא עם המלצות פרקטיות נקודתיות ומשמעותיות יכול לתרום הרבה לקידום הנושא".