דורון קדוש: 4 מטחים משעות הבוקר למרכז הארץ - שכללו 17 שיגורים בסה״כ חריג בהחלט ביחס לכל החודשים האחרונים, ובכל זאת - את הרוב המוחלט של השיגורים היום - ספגו יישובי הצפון המטווחים וסופגים ללא הפסקה.
חייל יהודי בריאיון מיוחד ל'בחדרי': "החיילים הרוסיים לא אנושיים"
שנה למלחמת רוסיה-אוקראינה: בריאיון מיוחד ל'בחדרי' מספר חייל יהודי על שגרת חייו של חייל בצבא האוקראיני, על היחס החם והאוהד שהוא מקבל מצד חבריו בצבא, על החרדות שהיו לו בתחילת המלחמה והתחושות הקשות כשראה את הגופות המפוזרות בבוצ'ה | צפו בריאיון המלא
החייל היהודי על רקע ההרס הרב באוקראינה צילום: באדיבות המצלם
בריאיון מיוחד ל"בחדרי" על אדמת אוקראינה, מספר החייל היהודי אלי ששירת בעברו בצה"ל ומשרת בימים אלו בצבא האוקראיני על החיים במאבק על מדינתו, רגעי האימה שבהם נשבר, ההתמודדות עם מראות הגופות והמסר שהיה מעביר לפוטין אם היה פוגש אותו.
תחילה, מספר אלי במענה לשאלתו של כתב החוץ של "בחדרי" יענקי פרבר על הימים הראשונים של המלחמה. "בימים הראשונים היה הרבה בלאגן כי המלחמה לא הגיעה לכל המדינה באותה שנייה. זה לא הגיע בהתחלה לערים הקטנות. חצי מהאנשים כבר הבינו שהתחיל הבלאגן, אבל החצי השני לא ידע. זה היה מוקדם בבוקר וכולם עוד היו במיטה".
אלי מספר כי הדבר נחת עליו בהפתעה, משום ש"לא חשבנו שיגיע היום שרוסיה תפלוש. חשבנו שנוכל לצאת מזה".
במענה לשאלת מצב הנשק שהיה בידי הצבא האוקראיני בתחילת המלחמה אמר כי "לא היה בהתחלה נשק כמו שיש היום. לא היינו מוכנים. בימים הראשונים היו תורות בלשכת הגיוס ולא היה מספיק נשק כדי לקחת את כולם. אמרו לאנשים לחזור הביתה, ושיתקשרו אליהם מתי שצריך, ואז הוציאו נשק ישן מהקרטונים והביאו לאנשים. כשהגיע הנשק החדש התחילו מיד להשתמש בו. עכשיו אי אפשר להגיד שיש מספיק נשק, וזה לא משהו חדש. היינו שמחים אם ארגונים ומדינות היו תורמים לנו. כל יום לוקחים חיילים חדשים, ואין להם מספיק ציוד. אם לחייל יש משקפת לראיית לילה נניח, הוא נלחם יותר טוב".
אלי מספר כי מזג האוויר באוקראינה מקשה. "עכשיו באוקראינה זה רק התחלת מזג אוויר הקר. בהמשך יהיה עוד יותר קר, וכמעט כל פברואר ומרץ יהיה מאוד קר".
כשנשאל אלי על היחס שהוא מקבל בשורות הצבא האוקראיני על רקע יהדותו, ענה: "אני מאוד אוהב את איך שהחיילים האוקראינים מתייחסים ליהודים. רוב החיילים באים אליך ושואלים כל מיני שאלות, כנראה בגלל שהנשיא יהודי. הם תופסים ממך חכם".
אלי סיפר על היועץ בלשכת זלנסקי לענייני יהודים והרב הראשי של הצבא האוקראיני: "הרב הלל כהן עוזר הרבה וזה לא משהו חדש מה שהוא עושה ותורם. בחגים הוא מביא את כל הצוות לחגוג את החגים, ולאנשים שבאים מהשטח זה מאוד משמעותי שהם רואים שמישהו מתייחס אליהם ככה בכבוד ובאהבה".
כנשאל מה היה היום הכי קשה שלו בימי המלחמה סיפר כי "היום הכי קשה היה כששלחתי את אשתי לחו"ל בתחילת המלחמה, כשאף אחד לא ידע מה יהיה בהמשך. כשאתה שולח את הילדים והאישה לחו"ל ואף אחד לא יודע מה יהיה, אתה נשאר לבד".
על חוויותיו מבוצ'ה בה היה טבח נורא ואיום שביצעו הרוסים סיפר: "הייתי בבוצ'ה. אני לא יודע מה היה בהתחילה. אבל עברנו שם וראיתי את הגופות. אני לא יכול לספר כל כך הרבה כי אני לא מכיר את התמונה המלאה. אחרי שראיתי את הגופות הבנתי שאין לחיילים הרוסיים לב. בן אדם לא יכול לעשות דברים כאלו: להרים יד על ילד, אישה, סבא וסבתא. אחרי שראיתי את הגופות הבנתי שאלה לא אנשים. טראומה לא הייתה לי, וכשהתחילה המלחמה הייתי מוכן להכל. הייתי מסתובב בארץ וראיתי הרבה. בהתחלה הבנתי שהמלחמה תהיה הכי מגעילה שאפשר. הבנתי שבמלחמה הזאת אראה דברים קשים".
כשנשאל על איך הוא רואה את הסוף של המלחמה אמר אלי: "אני חושב שאם הכל ילך כמו שהולך עכשיו וכל המדינות יעזרו, כי זו מלחמה עולמית ולא של אוקראינה בלבד, אפשר להגיד שעוד מעט תסתיים המלחמה. כשאני נמצא בקווים הקדמיים אני לא רואה איך מתקדמים, כי אני בתוך הקרב. אני לא מבין מי מקדימה ומי מאחורה. בסוף אתה רואה את זה רק כשהמפקד אומר לך".
אלי נשאל אם הוא רוצה העביר מסר לפוטין לו יכל להעביר, הוא אמר כי אינו רוצה להעביר מסר לנשיא פוטין, גם אם היה יכול. "אין לי מילים לבן אדם כמו פוטין. הוא לא אנושי ומאוד חבל על החיילים הרוסים שלקחו אותם מהבית וזרקו אותם לתוך הקרב".
עוד סיפר כי "כשראיתי את בוצ'ה היו לי מחשבות לחזור הביתה, לחזור לארץ. היה קשה לראות את זה. יכולתי אז לחשוב שאני לא מספיק חזק בשביל לעזור לאנשים ולעצור את כל זה. זה עבר לי כשדיברתי עם אשתי בטלפון ושמעתי ממנה שהיא מאמינה שאני מספיק חזק והיא מאוד גאה בי. זה נתן לי כוח. גם כל המשפחה של אשתי שלא עוזבת את הבית נותנת לי את הכוח. כשאני נכנס לשם, אני נכנס הביתה. נותנים לי לנוח ולאכול. שם אני מרגיש בבית".
אלי מספר כי "בתחילת המלחמה כולם חשבו שהרוסים חיילים חזקים, ואחרי שראיתי שהם גונבים ובוזזים אוכל לילדים ודברים הכי פשוטים שיש לנו בכל החנויות כמו משחקים של ילדים קטנים, הבנתי שהם כל כך פרימיטביים ושלא יצליח להם, כי סליחה שאני אומר את זה: אין להם שכל".
