הסדרה "לחישה בעזה", המשתמשת בטכנולוגיית אנימציה ושינוי קול כדי להגן על זהות הדוברים, נותנת הצצה נדירה ובלתי מסוננת לחיים במובלעת הפלסטינית מוכת העוני. אבל הכעס והפחדים שמביעים אלה שחולקים באומץ את סיפוריהם אינם מופנים כלפי שכנתם, ישראל. במקום זאת, הביקורת והייאוש שלהם מכוונים לשליטיהם האוטוקרטיים: חמאס.

"המחשבות שלך נלקחות ממך כשאתה הולך ברחוב, הקירות מכוסים בתמונות, סיסמאות וסיפורים של הנהגת חמאס ואתה מרגיש שאתה נמצא באזור מלחמה. האם זו עיר או בסיס צבאי?" שואל אדם אחד בתיעוד.

"עזה היא עיר. ובכל זאת הם חדרו אליה עד לחומות, לשלטי החוצות, אפילו לריח", הוא ממשיך. "העיר קיבלה אווירה של נחשלות, חוסר אנושיות, מיליטריזם. בכל רגע אפשר לירות ממנה, לירות עליה, פגיעות טילים, אנחנו חלק מזה".

בקטע אחר מספר אחמד (שם בדוי) כיצד הגיעה חברת החשמל, בליווי משטרת חמאס, לנתק את האספקה ​​בשכונתו. אלה שניסו לעצור אותם, כולל בן דודו של אחמד, ילד עם תסמונת דאון, הוכו ונורו בכדורים חיים. כשאחמד החליט לתעד את הפציעות והעלה סרטון לאינטרנט, הוא נאלץ להסתתר שלושה ימים, הוא נתפס והרשויות תפסו אותו וכלאו אותו.

"אני לא מנסה לגרום לך לחשוב שאני גיבור", הוא אומר בעדותו. "אני רק אחד מאלפי האנשים שהתמודדו עם מצבים דומים וגרוע מכך".

"כשיוצאים סרטונים לא נעימים ממאות עזתים שחגגו את ההרג (הפיגוע בצומת רמות) בירושלים בשבוע שעבר, הם יוצרים את הרושם שהעזתים עומדים מאחורי חמאס וזה בדיוק מה שחמאס רוצה", כך ג'וזף בראודה, מייסד ונשיא המרכז שלום תקשורת, בראיון ל'פוקס ניוז דיגיטל'.

"חמאס טוען שהאנשים מאוחדים סביב ההתנגדות, זו הטענה שלהם ללגיטימציה, אבל המציאות היא שמאות שמגיעים לאירועים כאלה הם לא המיליונים שנשארים בבית", אמר.

עם זאת, בראודה ציין כי הסקרים האחרונים מראים מגוון דעות בקרב העזתים, כאשר הרוב טוענים כי הם אינם מרוצים משיגור הרקטות משטחם ומאשימים את חמאס ביוזמת המלחמות עם ישראל. יש גם טינה עמוקה כלפי מנהיגי חמאס על שהם עוזבים את הרצועה או מסתתרים בבונקרים, בעוד אזרחים סובלים מהמלחמות.

"האנשים בעזה לא סומכים על חמאס, אבל הם מדוכאים", אמר בראודה, והוסיף כי רבים אף מתייחסים לחמאס, ולא לישראל, ככוח הכובש בעזה.

מאז השקתה לפני שבועיים, סדרת Whispers In Gaza, שהוצגה על ידי מערך של כלי תקשורת עצמאיים וזמינה בשש שפות - ערבית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, פורטוגזית ופרסית - זכתה לכשלושה מיליון צפיות, הקהלים הגדולים ביותר נמצאים בעולם הערבי ובצפון אמריקה.