דיווח ב׳ניו יורק טיימס׳: גורמים בחמאס שוקלים להסכים לעסקה בה במסגרתה ישראל תשמר את נוכחותה בציר פילדלפי, גם באופן זמני.
כשמרן קרע את המודעה עם ה'מרן' / הרב יהודה חזן
הרב יהודה חזן מקורבם של גדולי ישראל בטור פרידה ממרן הגאון רבי שמעון בעדני זצ"ל מסכם שנים רבות במחיצתו של ענק הענווה. "כמה פעמים חזיתי בעיניי כאשר הגיע לפתח בית מדרשו וראה מודעות הנושאות את שמו עם התואר מרן, לא היסס והוא בעצמו הלך וקרע במודעה את התואר שקדם לשמו, מחזה מעורר השתאות לגודל ענוותנותו העצומה". טור פרידה
הרב יהודה חזן עם מרן הרב בעדני זצ"ל צילום: באדיבות המצלם
יום רביעי שעות לאחר זריחת השמש שוב הושחרו השמים, לאחר תפילות ארוכות וממושכות שהצליחו לאגד את כלל ישראל שזעקו בבכייה "אל נא יהי עולם בלא ירח", ומלחמה קשה בין אראלים ומצוקים במשך מספר חודשים, בבוקרו של יום, אבל כבד עטף את העם כולו בסילוקו של גדול הדורות שבפטירתו עם ישראל התנתק מדור העבר של יראים ושלמים שכל חייהם אהבת תורה וכבוד ה' בער בליבם.
תחושת היתמות ניכרת בכל פינה, רבבות חשים אובדן אישי, על ענק שבענקים שבכל עת ובכל זמן שחרו לפתחו, להתברך להתייעץ, ללא מעבר דרך משבקי"ם וחצרות, כזה הוא היה גדול הדורות, מתחילתו ועד סופו לא החזיק טובה לעצמו, אברך כולל שלא שינה מסדר יומו וכך הנהיג את ישראל.
הוא זה שקבע את היומן של עצמו, הוא זה שמכניס לפתח ביתו את המבקשים ישועה, עצה וברכה, כשממקום לימודו צמוד לסטנדר העתיק והמיושן בו שקוע בתורה שנים רבות, האינטרקום הקטן מצלצל וקול של תורה בוקע, 'בבקשה תכנסו'.
עשרות פעמים שזכיתי ללוות אותו לאירועים המוניים משראה מרן זצ"ל כי יש עומס במקום ולצורך כניסתו צריך להזיז את הציבור היה עוצר ואומר "אם אתם דוחפים מישהו בשבילי אני חוזר חזרה", היה זה גם במעמד ברכת החמה שנערך ברחובה של עיר בבני ברק בהשתתפות גדולי ישראל שם הוכן מתחם מיוחד עבור גדולי התורה אך משראה מרן זצ"ל שבשביל להגיע לשם היה צריך להזיז את הציבור וויתר על כך ונשאר על מקומו יחד עם קהל האלפים, כזה הוא היה רבינו, לא פעם היה נצפה באירועים ובבריתות בסוף האולם והיה מתנגד בכל תוקף שיכבדהו.
יחסו החם לכל אדם היה מן המפורסמות, זכורני שהיו מגיעים אליו כל מיני אנשים חלשי דעת והיה צוחק איתם ושמח איתם, על שולחנו הרבה לארח בעלי תשובה ובפרט בחגים, והיה זה משוש חיי בקירוב וחיזוק עם ישראל.
באחד הפעמים נכנסתי אל בית מדרשו ומרן זצ"ל היה באמצע שיעור ופלפול עם האברכים, כשראו אותי האברכים סימנו לרב, "הנה הוא", לא הבנתי מה קרה, האברכים הוסיפו 'הרב כועס עליך', התפלאתי, ניגשתי למרן זצ"ל אחזתי בידו הקדושה ושאלתי רבינו מה קרה, אמר לי מרן זצ"ל "הראו לי בעלון של הידברות כתבה שכתבו עלי ואתה קשור להידברות אני כועס על זה", שאלתי את הרב למה הרב כועס, והשיבני בענוותנותו הקדושה "מה כותבים עלי סיפורים אני לא מסכים, הכל שטויות". כזה היה רבינו וענותנותו הגדולה.
בפעם נוספת שנכנסתי אל בית מדרשו של מרן הגיע יהודי בעל אמצעים וראה כי מרן יושב על כסא פשוט, הלה החליט לעשות מעשה והזמין כסא מכובד יותר למרן, כשהגיע הכסא הניחו אותו במקומו של מרן ואת הכסא הישן שמו בצד, כשהגיע מרן זצ"ל לבית מדרשו הבחין בכסא הזיז אותו לצד ולקח את כסאו הישן, ולא רק בגלל שמאס בכבודו אלא היה בטוח הוא שסתם מדובר בכסא שמישהו הניח ולא אמור להיות בשבילו כך היה כל חייו פשטות וענוות אמת.
כמה פעמים חזיתי בעיניי כאשר הגיע לפתח בית מדרשו וראה מודעות הנושאות את שמו עם התואר מרן, לא היסס והוא בעצמו הלך וקרע במודעה את התואר שקדם לשמו, מחזה מעורר השתאות לגודל ענוותנותו העצומה. גם בכמה כינוסים שזכיתי להזמינו לשאת דברים היה גוער בי כשהייתי מעריף בתארים על גדול שבענקים.
מגיע לבית מדרשו בבני ברק. כותב השורות סוחב את התיק
אפיזודה מעניינת אספר, היה זה יום ראשון לאחר שבת חופשה הגעתי למקום בית מדרשו של מרן זצ"ל שם גדלנו, והתברכתי מהרב שהתעניין מתוך דאגה מתי אני נוסע חזרה לישיבה בירושלים, אמרתי לרב שעוד מעט אני יוצא, לאחר מספר דקות אל מעונו של רבינו הגיע יהודי המתגורר בירושלים להתברך, בסיום שאלו מרן "אתה נוסע לירושלים?", הלה הנהן בראשו, ואז שאלו מרן זצ"ל בענוותנותו "יש כאן בחור שלומד בירושלים צריך לנסוע לישיבה, תוכל לקחתו?". כך הוא היה ממרום גדלותו הענקית דאג לטרמפ לבחור ישיבה המבקש לשבת באוהלה של תורה.
באחד הפעמים יצא הוא מבית מדרשו לחדרו כהרגלו בלי הלבוש הרבני, ובדיוק באותו רגע אל בית המדרש נכנס יהודי שככל הנראה לא זיהה שזה רבינו זצ"ל, ושאלו "מהו שער הדולר היום", מרן לא המשיך בהליכתו, אלא השיב לו במתינות ללא שום גינוני כבוד "אינני יודע, אבל יש כאן אברך שמסתבר יודע", מרן לקח אותו לאברך בכדי שישיב לו על שאלתו, זהו מרן זצ"ל אביהם של ישראל כפשוטו, עונה לכל מבקש בכל עת ובכל זמן.
מי יורה דעה ומי יבין שמועה, גדלותו של מרן הגר"ש בעדני זצוק"ל הייתה בכך שמעולם לא העריך את גדלותו ובז לכל כבוד ושררה שרחשו לו, זמין לכל אדם ובכל עת, וכל חייו התנהל כאברך בשלושה סדרים וכל הרוצה לבוא וליטול את השם היה יכול לעשות זאת.
בהיותי ילד זכיתי להסתופף רבות במחיצתו של מרן זצ"ל שמור אבי שליט"א נמנה על תלמידיו הרבים, ובאחד הפעמים צעדנו עימו למעונו של מרן רשכבה"ג רבינו אליעזר מנחם מן שך זצוק"ל וראינו את הערכה של גדולי ישראל. בעת לומדם יחד ביקש מרן הגר"ש בעדני בענוותנותו להכין כוס תה למרן ראש הישיבה וקם ממקומו לעבר המטבח, מרן הרב שך ניגש איליו בענוותנותו ולקח את הכוס מידו ואמר "אתה חושב שאני כזה עם הארץ שכוס תה אני לא יודע להכין, כוס תה אני כן יודע להכין" ובכך התנהל לו וויכוח בין ענקי הרוח צדיקי הדורות.
אחד הדברים שאפיינו את גדלותו הענקית היה צפייה לגאולה בכל עת, כל יום רביעי היה מגיע אל הכותל המערבי גם בזקנותו צועד הוא את מדרגות הרובע ובחצות לילה משתפך בבכי על חורבן הבית וגלות השכינה מחזה אשר לא הותיר עין יבשה, בכל הזדמנות היה מדבר על הגאולה, ובמוצאי שביעי של פסח לאחר תפילת ערבית היה פורץ בבכי "בניסן נגאלין ועדיין לא באה הגאולה".
בעיצומה של מגפת הקורונה הגיע מרן זצ"ל אל קבר האר"י הקדוש ושם זעק בבכייה "אי אפשר להתכנס רבבות יהודים יחד, איך נבקש איך נתפלל על הגאולה". זהו הכאב הגדול שבער בליבו.
עם ישראל איבד את ענק התורה לצד ענק הענווה, מי ישיב אמרים ומי ינהיג עדרים. כבה אורו של עולם, מלאך אלוקים שאל מולו ניצבת אך ורק תורה וחסידות ופרישות שאין כדוגמתה לצד ענוות אמת, כל מילותיו שקולות ומדודות.
