הלך לעולמו ניצול השואה שזייף תעודות והציל כ-14,000 יהודים

השבוע הלך לעולמו אדולפו קמינסקי, זייפן תעודות מומחה שאחראי להצלת חייהם של אינספור יהודים בתקופת השואה.

קמינסקי נולד ב-1 באוקטובר 1925 בארגנטינה, נצר למשפחה יהודית שהיגרה מרוסיה. כשהיה בן שבע היגר עם משפחתו לצרפת, וכעבור שבע שנים נוספת נקלע כנער צעיר למלחמת העולם השנייה, נדד ממקום למקום ונאלץ לחפש מקומות מסתור שונים. אחרי הכיבוש הנאצי נכלאו קמינסקי ובני משפחתו במחנה המעצר דראנסי, ממנו נשלחו היהודים למחנות ההשמדה. בזכות טעות בירוקרטית הצליחו בני משפחת קמינסקי להינצל, אך אם המשפחה נהרגה בנפילה מרכבת.

באותה עת היה ידוע הנער קמינסקי כבעל יכולת ציור מרשימה, ובשל כך בשנת 1944 מצא את עצמו מועסק במעבדה שזייפה מסמכים מטעם המחתרת היהודית. "לעולם לא אשכח את החדר האפלולי, את ריח שולחן העץ שהואר במנורה קטנה, את העט וקסת הדיו", סיפר קמינסקי בספרו "חייו של זייפן".

תחילה חש קמינסקי מועקה מוסרית בזיוף התעודות, אך כעבור זמן הבין שלא תהיה לו ברירה ושהתעודות הללו עבור היהודים הכלואים והפליטים - הן הבדל בין חיים למוות. בריאיון ל'הארץ' אמר: "חונכתי שיש לכבד באופן מוחלט את שלטון החוק. כאשר זייפתי לעצמי תעודת זהות חשתי שזהו מעשה לא ישר". תחת השם "ז’וליאן קלר" התמסר קמינסקי במלוא כוחו לעבודה המייגעת, ובגללה אף הפסיק לראות לחלוטין בעינו הימנית. קמינסקי וחבריו למעבדה הציפו את אירופה באלפי תעודות זהות מזויפות שהוברחו בדרכים שונות ומשונות, ואלו הצילו חיים רבים.

בשלב מאוחר הצטרפה המעבדה היהודית שזייפה תעודות זהות לתנועת השחרור הלאומית של צרפת, וכעבור זמן לא רב זכה לראות כאיש חופשי את שיחרורה של פריז, זאת בניגוד לחבריו שנאסרו ברובם בשל פעילותם במעבדה. קמינסקי אינו יודע למנות בדיוק את כמות המסמכים שזייף במהלך המלחמה, אך מדובר באלפים. מחקרים היסטוריים מראים כי הודות לתעודות המזויפות הללו ניצלו כ-14,000 יהודים. "אך לא רק הודות לי", אמר קמינסקי בענווה.

בהמשך שמע המודיעין הצבאי של צרפת על יכולות הזיוף הפנומנליות של קמינסקי, והחל להשתמש בשירותיו. לכל אורך שנותיו כזייפן התעקש קמינסקי לעשות עבודתו מתוך אמונה שלימה במטרה, ולא בעבור כסף.

בינואר 46' ביקר קמינסקי בגרמניה וראה את מחנות העקורים. "זה היה בלתי מתקבל על הדעת. היהודים האלו, שרצו להגיע לפלסטינה, השתייכו לרוב לצד השמאלי של המפה, ולא היה להם לאן ללכת. הם הרי לא רצו לשוב לגרמניה או לפולין או להשתקע בצרפת. צריך היה לסייע להם לעזוב את אירופה ואני עשיתי את המקסימום שיכולתי", סיפר. קמינסקי החליט לרתום את כישרונו למען המוסד לעלייה ב', הארגון שסייע לעלייה יהודית ארצה על אפם ועל חמתם של הבריטים.

קמינסקי ראה כחלק משליחותו האישית את הצורך לעזור גם לארגון הלח"י. "בעיני הם לא היו טרוריסטים, אלא אנשים שנרדפו באירופה ואני סייעתי להם לעזוב את המדינה עם ניירות מזויפים. לפחות בהתחלה, עשיתי את זה בלי לשאול את עצמי יותר מדי שאלות על המדיניות האלימה או הקיצונית שלהם" אמר.

קמינסקי אף מספר כי הוא היה זה שמנע מחברי הלח"י להצליח להתנקש בשר החוץ השנוא של בריטניה, הלורד בווין. "דאגתי שהפצצה תהיה פגומה. לא היתה לי סימפתיה כלפי בווין, אבל חיסולו היה פוגע בכולם" סיפר.

עם פרוץ מלחמת העצמאות באלג'יריה תרם בה קמינסקי את חלקו, וללא כל היסוס חזר להפעיל את מעבדת הזיוף שלו והנפיק תעודות לאנשי המחתרת האלג'יראים. "חשתי במאבק ההוא שאותה הגזענות שהופנתה קודם נגד היהודים כוונה כעת נגד האלג’ירים", סיפר. כחלק מעבודתו למען אלג'יריה זייף קמינסקי אף שטרות, בכדי להחליש את הכלכלה הצרפתית ובכך להוביל לנסיגה צרפתית מאלג'יריה. אך הפרנקים שזייף קמינסקי לא נכנסו לשימוש, מאחר ומנהיג צרפת שארל דה גול הודיע על מתן עצמאות לאלג'יריה.

עם שובו לפריז המשיך קמינסקי להפעיל את מעבדתו, למען תנועות שחרור ברחבי העולם. במהלך שנות השישים זייף מסמכים שהופצו ל-15 מדינות שונות. אחרי שהחל להתסבך עם גורמים שונים בשל עבודתו היגר קמינסקי לאלג'יריה, אך כעבור עשור עזב את המדינה שחייבת לו כל כך הרבה בשל עליית האיסלאם בה. מאז שנות השמונים התגורר קמינסקי בצרפת. את עבודתו תיאר כ"הומאנית". "הצלתי חיים כי אני לא יכול להתמודד עם מקרי מוות מיותרים - אני פשוט לא יכול. כל בני האדם שווים, לא משנה מה מוצאם, אמונתם, צבע עורם. אין עליונים, אין נחותים. זה לא מקובל עלי", אמר בסרט תיעודי שנערך אודותיו.

ביום שני האחרון הלך קמינסקי לעולמו, והותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ומורשת גדולה של תרומה עצומה לעם היהודי ולקבוצות נרדפות אחרות.