מהי "עילת הסבירות" שעשויה לפסול את השר דרעי

על רקע הודעתו של שר המשפטים יריב לוין אמש (רביעי) כי הוא פועל לביטולה של 'עילת הסבירות', ועל רקע הדיון שהתקיים היום בבג"ץ בשאלה האם יש בעילת הסבירות כדי להוות עילה לאי יכולתו של שר הפנים והבריאות אריה דרעי לכהן בתפקידו כשר, נכנס לעובי הקורה בניסיון להבין את הסוגייה.

בעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון ועמותות נוספות כנגד מינויו של דרעי לשר, המתדיינת ממש ברגעים אלו בבית המשפט העליון בירושלים, נדונה בין היתר שאלת הסבירות העוסקת בשאלה האם מינוי של דרעי לשר הוא מינוי סביר או לא סביר בנסיבות העובדה כי הוא הורשע מספר פעמים ורק לאחרונה נחתם בעניינו הסדר טיעון לפיו הוא פורש מהכנסת לטובת הרשעה הכוללת קנס ומאסר על תנאי.

בהליך מן המניין מי שמייצג את הממשלה בדיון כזה הוא היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, אולם בהליך כעת סבורה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה כי אכן מינויו של דרעי אינו סביר בניגוד לעמדת הממשלה ולעומד בראשה בנימין נתניהו, כאשר בנסיבות העניין היה עמדה לראש הממשלה האפשרות לשכור את שירותיו של עורך דין פרטי על מנת להציג את עמדת הממשלה שכאמור מנוגדת לעמדת היועץ המשפטי לממשלה.

יצוין כי בדרך כלל כשהיועץ המשפטי לממשלה מגן על עמדת הממשלה, ידו של בית המשפט העליון פחות קלה על ההדק לקבוע מסמרות כנגד החלטת הממשלה הספציפית, אולם במקרה כאן שעמדת היועצת המשפטית מנוגדת לעמדת הממשלה, יש הסוברים כי יתכן ויש לדבר משמעות אופרטיבית בפסק הדין שיינתן (ימים יגידו..).

מהי עילת הסבירות המדוברת?

עילת הסבירות אומצה בשיטת המשפט הישראלי ונלקחה משיטת המשפט הבריטית כבר בשנות ה-60, כאשר עילת הסבירות קיבלה ביטוי בעיקר כעילה מצטברת לעילות נוספות. בהמשך הורחבה עילת הסבירות לכדי עילה עצמאית המשמשת פרמטר בלעדי לבחינת פעילות שלטונית, כאשר פסק הדין המרכזי שביסס את הגישה המרחיבה בשימוש בעילת הסבירות הוא פסק הדין בעניין דפי זהב (ראה בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור), כאשר הנשיא דאז אהרון ברק קבע כי עילת הסבירות יש בה כדי להוות עילה עצמאית לביקורת פעולה מנהלית שלטונית.

בהמשך ניתנו פסקי דין בולטים אשר נעשה בהם שימוש בעילת הסבירות בהתאם לגישתו של ברק. כך בשנת 1993 כאשר הוגשה עתירה כנגד מינויו של יוסי גינוסר לתפקיד מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, טענו העותרים כי הדבר לא סביר בשל התנהלותו בפרשת קו 300, קיבל בית המשפט העליון את העתירה וקבע בין היתר כי "החלטת הממשלה פסולה היא. היא בלתי סבירה בעליל ובאופן קיצוני..." (ראה לעניין זה בג"ץ 6163/92 יואל אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון).

גם בעניינו של אריה דרעי בשנת 1993, כאשר ראש הממשלה דאז יצחק רבין מינה אותו לשר הפנים הוגשה עתירה בעניין אשר נימוקיה היו בין היתר כי מינויו של דרעי לשר אינו סביר בשל העובדה כי הוגש נגדו כתב אישום פלילי (חרף העובדה שאין הוראה חוקית לפטר שר שהוגש נגדו כתב אישום – הלכת דרעי-פנחסי), קבע בית המשפט העליון כי "העבירות המיוחסות לשר דרעי הן מפליגות בחומרתן, ואי הפעלת הסמכות להעבירו מתפקידו עולה כדי אי סבירות קיצוני" (ראה לעניין זה בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל).

בשנת 2016 כאשר ראש הממשלה נתניהו מינה את דרעי לשר הפנים לאחר הרשעתו, שוב נדונה הסוגייה בטענה שעדיין לא סביר שימונה לשר מי שהורשע בפלילים בעבר, תוך שאז קבע בג"ץ כי הדבר "סביר בנסיבות המקרה בו תקופת הקלון של דרעי הסתיימה".

בעוד עתירות בבג"ץ נדונה שאלת הסבירות, כאשר ביניהם עתירות מפורסמות דוגמת העתירה בדבר קיצוץ תקצוב מעונות היום למשפחות האברכים בה נפסק שבקיצוץ המיידי יש פגיעה "לא סבירה" במשפחות. דיו רב נשפך על ידי משפטנים ופוליטיקאים כאשר חלקם מצדדים ביתרונות עילת הסבירות ככלי המאפשר לבג"ץ וויסות החלטות "לא סבירות" של גופים מנהליים וחלקם מצדדים כנגד עילה זו בטענה שמדובר בכלי אשר מבחניו אינם באמת אובייקטיבים והינם גמישים ואלסטיים בהתאם לשיקולי השופטים היושבים על כס השיפוט ללא שהם מאפשרים לרשות המנהלית לבצע את החלטותיה תוך כדי שהדבר מהווה פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות. כך למשל ביקרה פרופ' רות גביזון את ההחלטה שניתנה בעניין השר דרעי; ”צעד דרמטי נוסף בכיוון של הכפפת המערכת השלטונית-פוליטית לביקורת שיפוטית... אני גם לא חושבת שתפקיד בית המשפט להיות הסמכות המוסרית העליונה בחברה. לא לשם כך הוא מונה וגם לא ברור שיש לו המיומנות לכך.